והכירו חפצו בהםשהוא ית' חפץ בבני אדם כלומר שבחר בהם לעבוד אותו:

מנהלםמלשון אתנהלה לאטי שהוא ית' מנהיג אותם לאט כפי כחם:

**ומשלו ואסרו בכל מה כו'**אף שנתן להם הבחירה אעפ"כ הממשלה בידו ועניניהם אסורים במאסר רצונו ואם ירצה יבטל בחירתם:

ואז עמדו מבחורחדלו מלבחור:

**לכלות עליו ולכסוף כו'**הלמדי"ן הם למ"ד הסיבה כלומר לסיבת כלותם אליו והכספם לרצונו:

לעולם ולרהביומלשון ולא פנה אל רהבים שהוא מל' זדון וגדלות הלב:

מצפים העזר והאומץ ממנועזר בכחותיהם ואומץ בלבם:

להקים מחשבתם בעבודתוהיא וההסכמה הכללית שהחליטו בדעתם לעבוד עבודתו לשמור משמרתו:

השתדלותם ובחירתםכלומר אף שפעולת המעשה מיוחדת לו ית' אמנם הבחירה וההשתדלות היא מיוחסת אל האדם. וע"פ זה המלצתי פי' רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך כלומר מה שחשב לבי והסכים לעשות איזה דבר טוב על זה אני אומר כי אני אני הוא ומשלי הוא כי ע"ז נתנה הבחירה בידי בהחלט אולם מעשי בפועל הם למלך כלו' מייחסים לו ית' ולא לי ולפירוש זה מלת אומר הוא כמו אומרה לאל סלעי. ומה מדוקדק בזה מלת רחש לפי שהכוונה בזה על הבחירה בלב ועל ההשתדלות ששניהם מיוחסים אל האדם לפי דעת המחבר לזה אמר רחש לבי שהכוונה על תנועות ההשתדלות שהוא ריחוש הנולד ממחשבת הלב והבן:

להראות בו מחשבתםאינם יכולים להביאו וגדר המעשה שיגלה ע"י כן מחשבתם הטובה:

יתנצלו לפני האלהים ממנויאמרו לפניו ית' בתפלתם התנצלות על זה ויפרשו לפניו מניעתם על זה:

בנפש זכהממחשבות זרות ולב נאמן בלי שום פניה לתועלתם בזה דהיינו שלא על מנת לקבל פרס:

תכלית מאוים וקץ משאלותםשמצותיו ית' הם הם תכלית כל תאותיהם שהרי בעסקם בתאותיהם באכילה ושתיה ושאר צרכיהם כוונתם להיות קיימים וחזקים לעבודת יוצרם ואמר וקץ משאלותם שבשאלתם צרכיהם ממנו ית' הוא סוף וקץ כל משאלותיהם כמו שיסדו לנו אנשי כה"ג בתפלת י"ח שסוף כל בקשתנו היא העבודה באמרנו רצה ה' אלהינו וכו' והשב את העבודה שזה מורה שכל המשאלות הקודמים הם כמו הכנה לשאלה זו:

**אחלי יכונו דרכי כו'**כל בקשותי הם שיכונו דרכי וכו':

**הטיבות כי היה כו'**הרי שהחזיק לו טובה על מחשבתו:

ועזבו עניני עולמם כו' בלבותם ומחשבותםבלבם ובמחשבתם עזבו עניני עולמם והיא מליצה מסורסת:

זלותו אצלם וקלותונגד עולמם וגופותם שזכר:

**והם במה שלבותם כו'**ע"י שיש בלבם ציור רוממותו ית' הם מתפשטים מהגשמות ומציירים כאלו עומדים בעולם המלאכים ועובדים אותו עם המלאכים ביחד:

חומהחום האש ההוא. חומה מפיק ה"א:

מה שלבשם מאור העבודהאור העבודה הלביש אותם והוא דרך מליצה כמו צדק לבשתי: כ

מו שיארע לנרכלומר כמו שאור הנר כהה ובלתי נכר נוכח אור השמש כך אש היצר נדעך וכהה ובלתי נכר נגד עבודתו ית':

והתודו לפניו בקצורםוהתודו על שקצרו בעבודתו ית':

ולא חששו לחסרוןאינם חוששים על שחסר להם מצרכיהם ע"י עסקם בעבודתו:

כאחי הבושתכלומר הבושה דבוקה בהם באחוה רבה:

**וכשמדברים עמהם כו'**כלומר אין בושתם מצד חסרון דעתם שהרי אדרבה כשמדברים עמכם מוצאים אותם חכמים:

שעלה עליהם האוראור השמחה וכמ"ש חכמת אדם תאיר פניו:

ובשיחתו נושבותמה שצומח ברעיוניהם מעניני רוממותו ועבודתו ית' בזה לבבם מבונה ומיושב. בשיחתו לשון צמח כמו שיח השדה ונושבות מל' ישוב שהוא היפוך שמם. גם אפשר לפרש ובשיחתו לשון דבור כלומר בדברי שבחיו ותהלותיו:

ובעסקי העולם נשמותשוממות מלשון הארץ הלזו הנשמה:

לפי שמנעו גופותם מן העריותכי כבר נאמר בעון גלוי עריות הגשמים נעצרים כמ"ש וימנעו רביבים כו' ומצח אשה זונה כו':

בסבל ימים מעטיםע"י שסבלו ימי חלדם בכביש תאותה:

**וקבצו את הטובות כו'**להיות טוב עם אלהים ועם בני אדם ואמר והשלימו שני היתרונות שיש לאיש הישראלי דהיינו מותר אדם מן הבהמה ויתרון הישראלי על העכו"ם:

בצד מה שקבלו נפשותםכלומר כפי ערך הקבלה שקבלו על נפשותם:

מן היגיעה וההשתדלות והסבלנגד ג' חלקי השלמות היגיעה בת"ת כמאמרם ז"ל אשרי מי שעמלי בתורה וההשתדלות במעשה בעשה עוב והסבל לסבול עינוי מניעת התאוה בסור מרע:

קרבנות יחידכלומר אפי' קרבנות יחיד וכ"ש קרבנות צבור שכבר השמיט כל חובות הצבור:

שהעמידה מהםמה שהאדם עומד וחדל ממנו כמו ויעמוד השמן שהוא לשון חדלה והפסקה:

**מאויים וכוספם למה שיגיעו בו כו'**שהם מתאוים ונכספים לדבר שיגיעו בו אל רצונו ית':

קריאת התורהבכתב ולמוד המצות היינו בתורה שע"פ:

לבקש רצון הבורא ושיקבל אותו מהםשחשיבת תשורה המובאת למלך היא תלויה בשני דברים היינו בחשיבת הנותן ובחשיבות התשורה וז"א שהם מבקשים שיהיו הם עצמם לרצון אצלו ית' ושהמצות יקובלו בחשיבות ודוק:

אין צדקם נעלם בהאין נעלם שהם צודקים בה:

אנשי הדעות הנצלותבעלי הדעות האמיתיות הנצלות מן השבושים ומבוכות התאות:

במזון מהםבמה שהוא מוון ומשביע הרעבון:

בגופך לא בלבבךמלת בגופך מוסבת על מלת רוץ:

**ומקל על עצמו כו'**מקבל על עצמו להיות קל בעיניו סבל מרירותה:

הכי גרסינן ושים הסבל לעמודתשים מדת הסבל לעמוד שתשען עליו לסור:

מרוע מנגהךכו':

ושים השכל מלכךשיהא הוא המושל והרודה בתאותיך:

והתנהל לאט ובמתון בקנות המדות הטובותגרסינן ובספרים כתוב בגנות המדות הטובות וטעות מגונה הוא:

מהתעלם ומהתעצל ומהתרפותנגד ג' עמודי עולם מהתעלם מן התורה ומהתעצל בעבודה ומהתרפות בגמילות חסדים:

והדבק הזריזות בזריזותהיה זריז בדבר אחד וסמוך לו זריזות בדבר אחר:

והיה בו מיושר ואליו מישרבתחלה היה בעצמך בו מיושר בספרי זה ואחר כן תישר זולתך אליו:

ואפילו שתמאסםכלומר אף אם תמאסם במחשבתך לא יועילך עד שתהיה מחשבתך פנויה מהם לגמרי:

**ואנחנו שכורים כו'**כלומר והרי אנחנו שכורים וזו היא לראיה שאין אנחנו בושים מהבורא ית' בשלמות כמו שלא יועיל להשכורים במה שהוא מואס אותו במחשבתו ומכיר גנותו אעפ"כ הוא שותה אותו מחמת הרגלו:

מפני הקשר המחשבההקשר הה"א בחיר"ק:

והמירם בעניני אחריתךתקח בלבך תמורתם מחשבת אחריתך והמירם הריש בציר"י:

מהשלמת התועלת והישורלהשלים לך התועלת וההתישר ע"י שאקבץ כו':

עבדייםכלומר בלשון עברי לפי שכל הספר חבר בערבי:

סוף דברדברי רבינו הכל נשמע ונעשה. את אלהינו נירא ואת מצותיו נשמור כי זה כל הצלחת האדם. כי עלינו לשום לב בבינה לעתים. הן בעודנו שרוים על אדמתנו שלוים ושקטים. ולעם חכם ונבון ברי לבב וזכי המזג שפוטים. הזהירנו המלך החכם להיות למוסר חכמים אוזן מטים. באמרו שמע בני וכו' אוזן שומעת וכו' כי טהר ידים יוסיף אומץ ברבות עתים, אף כי אנחנו היום בבולמוס החמדה להוטים. ובמבוכת אפלת תגבורת התאוה נחבטים. וללעג וקלס נתונים שברים וחתים. ורק בחמלת ה' נפשותינו כצפור נמלטים. בתתו עלינו מלכי חסד תומכי צדק ומישרי משפטים. מה לנו עוד זולת לחסות בצל קורות אלה העשרה בתים. אשר יסד ובנה לנו רבינו גאון עוזנו. ואז בטח נמשול בתאות לבנו. ומבין שאון המון גלי מים הזידונים נרים ראשנו. ונזכה לחזות ציון קרית מועדנו. וארמון על משפטו בנועם ה' אלהינו עלינו: