אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני כי הטה אזני לי ובימי אקרא. אפשר לפרש דה"פ אני אוהב שישמע ה' כשאני לומד וגם כשאני מתחנן ויהיו בעיניו יתברך התחנונים כלימוד. וכבר אמרו רז"ל שאמר דוד הע"ה שיהא חשוב לפניו אמירת מזמוריו כנגעים ואהלות כמ"ש בריש מדרש שוחר טוב. וז"ש כי ישמע ה' את קולי היינו תלמוד תורה ע"ד הקול קול יעקב שנאמר על ת"ת. וגם תחנוני בחדא מחתא. כי הטה אזנו לי כשהתפללתי יהיו לרצון אמרי פי כמ"ש שם בשוחר טוב. ובימי אקרא אפשר דאקרא לשון זיווג ויחוד כמו שפי' הרמ"ע ז"ל בכתוב אחד. וז"ש ובימי בכל ימי אקרא שאני מכוון ליחדו ולזווגו כביכול ואמר אפפוני חבלי מות וכו' דבכל צרותיו היה אומר מזמורים כמ"ש לדוד בברחו מפני שאול במערה וכיוצא וכמ"ש בזוהר הקדוש וז"ש צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא שם רומז לשכינה כלומר הגם שהייתי בצרותי תמיד אני מכוין ובשם ה' דהיינו קב"ה ושכינתיה אקרא איחד. ומאחר שכן כי כל מעיני בך אנא ה' מדת הרחמים מלטה נפשי:

שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע. אפשר במשרז"ל שאמר דוד שלמה ברא השטות והעכביש והפרעושים ובשלשתן ניצול מהמות. השטות כשהי' אצל אכיש מלך גת והעכביש כשנטמן במערה מפני שאול והעכביש עשה תכף מחיצה כמו כתל במערה וניצול. והפרעוש כשעבר מתחת רגלי שאול. ואח"ך שאול השפיל רגליו והיה דוד הע"ה נמסר בידו לולי הפרעוש שנשכו וזקף רגליו. וזה רמז שומר פתאים ה' כמוהו לפי רוב הענו' אמר על עצמו שהיה פתי לפקפק על מה שברא ה'. ואח"כ דלותי באתי בסכנה. ולי יהושיע בג' דברים שאמרתי שאינם נצרכים בזה הושיעני: