Peh Echad on Pesach Haggadah, Magid, In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתחילה עע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו. פי' דאין בעלי חיים נדחין וגם נראה ונדחה היכא שהוא בידו חוזר ונראה וכמו שכתב התוספות בזבחים. והוא בכלל אומרו מתחילה עע"ז היו אבותינו. ועכשיו קרבנו מכלל דמקודם היו נדחים ונתעוררנו לשוב וקרבנו אך צריך התעוררות מקודם ירמז זה במ"ש וקרבנו ולא אמר והקריבנו. אבל בהתעוררות תשובה הבא ליטהר מסייעין אותו וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ובכלל הוא גם אם נראה ונדחה דחוזר ונראה ואפשר לרמוז ועכשיו קרבנו. קרבנו גימט' נחש דמקודם היינו בסט"א נחש עקלתון והוא ברוב רחמיו הוציאנו מהסט"א נחש והביאנו לקדוש' וז"ש קרבנו במקו' כי עד עתה היינו מצד נחש ויט אלינו חסד לגאול נפשנו: ורבינו מהר"ם אלשי"ךז"ל פירש בפ' בעבר הנהר ישבו אבותכם מעולם כי הנה יש אבות בבחינת העולם והשתלשלותו שהוא בחינת צאת מחלציו והמשך קיום והמשכת עולם ויש בבחינת נפשותם וז"ש בעבר הנהר ישבו אבותכם אשר הם מעולם כלומר אבות שהיו מבחינת עולם וטבעו והשתלשלותו וכו' ואקח את אביכם שהוא אביכם מפאת הנפש וכו' והאריך בזה: וישלהרחיב הדברים במ"ש אני הדל בכמה מקומו' משם מז"ה ז"ל דמדור הפלגה ואילך הפריד הקב"ה הנשמות והטהורות נתנם באוצר אחד והבלתי טהורות באוצר אחר וכו' ע"ש וכתבתי אני הדל דהיינו מאי דאמרו בש"ס פ' היה קורא אין קורין אבות אלא לג' דמאברהם שהיה בדור הפלגה ונבררו הנשמות טהורות באוצר בפני עצמו להכי קורין אבות לג' וז"ש ואקח את אביכם את אברהם שבימיו נבחרו הנשמות הטהורות ואולך אותו בכל ארץ כנען להמשיך עליו תוספות קדושה מקדושת ארץ ישראל וארבה את זרעו כלומר רבוי יתירה הוספתי לי' ואתן לו את יצחק עד"ש ה"א הרבה אתכם ופירש"י הרבה והגדיל והרים אתכם ומעין דוגמא נאמר דה"נ וארבה את זרעו ר"ל והגדלתי ורוממתי זרעו ממעל לחש"ב: ודעדרש"י ז"ל פירש אהא דאמרו אין קורין אבות אלא לשלשה לאפוקי השבטים. והדין עמו דהרי התם פריך מ"ט אילימא דלא ידעינן אם מראובן קאתינא אם משמעון וכו'. אמנם קושטא דמילתא דמאי דאמרו אין קורין אבות אלא לשלש' הוא מילתא פסיקתא בין למעלה בין למטה שאין קורין אבות לא לאדם ולא לנח ולא לשם וכיוצא וכן אין קורין לשבטים: ובזהאפשר להבין דקדוק לשון הש"ס דקאמר אבות מ"ט אלימא משום דלא ידעינן אי מראובן קאתינן אי משמעון קאתינן א"ה אמהות נמי וכו' אלא עד הכא חשיבי טפי לא חשיבי. ויש לדקדק דהיכא דקאמר אלימא היינו דיש לו שני צדדין ועל שניה' קשיא ליה דאי לא יקשה בפשיטות כגון הכא לימא אבות מ"ט משום דלא ידעינן אי מראובן וכו' ומדקאמר אלימא הור"ה גבר המקשן דיש לו שני צדדין ובשתים לא עלת' לו ולהכי פריך וזמנין דמפרש השני צדדין או טעמים. והכא דקאמר אלימא משום דלא ידעינן וכו' נראה דהיה לו ישוב אחר ואינו נח לו ואנחנו לא נדע כי לא פורש. ואפשר לומר דהצד האחר הוא דמעיט למעלה מהאבות כגון אדם הראשון נח מתושלח שם ועבר חנוך וכיוצא והטעם דעד דור הפלגה היו כל הנשמות מעורבות ומימי אברהם אע"ה נבררו הנשמות הטהורות באוצר בפני עצמו ומשו"ה אין קורין אבות אלא לשלשה דמהם האירו הנשמות שלנו מאוצר הטוב. אמנם אכתי קשיא ליה דלשון אין קורין אבות אלא לשלשה הוא מילתא פסיקתא ומוכח דבין קודם להם בין אחריהם אין קורין להם אבות וניחזי אנן לשבטים למה אין קורין אי משום דלא ידעינן אי מראובן וכו' א"כ קשיא קושיין א"ה אמהות וכו' והוא הצד השני שרמז באומרו אלימא ולא הוצרך לפרש דבהא קאמר הן נסתר הצד אחר דעל כרחך דמעיט השבטים נמי ואיתא לקושיין ומשני טפי לא חשיבי. ועמ"ש אני הדל בועד לחכמים ח"ב דף ט': ואנאזעירא בקונט' פתח עינים ח"כ דף מ"א בריש עדיות הרגשתי ממאי דתנן התם שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם ושם הבאתי משם הגאון החסיד מהר"א מקראקא ז"ל בספרו מעשה רקח שנתן טעם עד"ה. וכיוצא הבאתי אני הדל במדבר קדמות בראשו משם הגאון החסיד מהר"ן ז"ל במגלה עמוקות שפירש עד"ה ולעת הלום לפי דבריה' שנתנו טעם לשמאי והלל עד"ה קשה דבירושלמי פ"ק דר"ה קאמר אבות העולם רבי ישמעאל ור' עקיבא ע"ש והגאון מהר"ר יעבץ ז"ל כ' דאבות העולם מיקרו אבות סתמא לא מיקרו ע"ש: שובראיתי בס' בנין יהושע שנדפס מקרוב פ"א דשמחות ושם הגירסא אין קורין לאבות אבינו אלא לשלשה האבות ולא לאמהות אמנו אלא לד' אמהות וכתב על זה וק' דבמס' דרך ארץ זוטא ספ"א איתא ז' אבות וקחשיב בהדייהו משה ואהרן פנחס דוד וי"ל דהכא מדייק תיבת אבינו עכ"ל. ועמו הסליחה דנראה דהגירסא הזאת שלפנינו היא טעות דהרי בפ"ב דברכות מייתי הש"ס ברייתא זו בנסח אין קורין אבות אלא לג' ואין קורין אמהות אלא לד' ותו לא ונרא' נסחא נכונה וכן ראיתי בס' נחלת יעקב שדחה גירסא דקמן וכתב דגרסינן כמ"ש בש"ס ע"ש ומ"ש הוא נר"ו דלומר אבות אין קפיד' רק דאין לומר אבינו לא נהיר' ואיפכא מסתברא ומה שהק' מדאמרינן במס' דרך ארץ זוטא שבעת אבות לק"מ דכיון דהראשונ' אברהם יצחק ויעקב אע"ה וקחשיב בהדייהו משה ואהרן פנחס דוד קראם אבות לכלם אגב אברהם יצחק ויעקב: ולפוםמאי דאמרן דהסברא נותנת דאין קוראין אבות אלא לשלשה היינו דוקא לומר אבות סתם בדרך כלל אמנם לומר אבינו או אבותינו לית לן בה. א"ש כמה מקומות כגון מאי דתנן בפ' החליל אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם וכו' ותנן פ' ע"פ שפסח המקום על בתי אבותינו וכן שלא הספיק בצקם של אבותינו וכן שמררו את חיי אבותינו. וכן אשר גאלנו וגאל את אבותינו וכיוצא בכמה דוכתי וכתיב אבותינו חטאו ואינם וכתיב חטאנו עם אבותינו וכו' אבותינו במצרים לא השכילו וכו' וכיוצא דאבותינו ניתן ליאמר ואין קפידא וכל הקפידא לומר אבות סתם ובהכי מתישבים כל הני שהבאתי ויותר מהמה: אחריכתבי ראיתי להריטב"א בחידושי יבמות על דף מ"ו שכתב וז"ל שכן מצינו באבותינו שמלו וכו' פירש"י וכו' שכן מצינו באמהות פירש"י ז"ל בנשיהם של יוצאי מצרים ויש מקשים דהא קי"ל שאין קורין אמהות אלא ד' כדאתא במ' ברכות ותירצו דההיא בתפלה לומר מרים אמנו ויכבד אמנו עכ"ל. הבט ימין וראה שבמה שאמרו שכן מצינו באבותינו לא הרגיש הרב כלום אבל במה שאמרו שכן מצינו באמהות שם הוקשה לו דאין קורין אמהות אלא ד'. נראה כמו שאמרנו דכי אמר אבותינו אין קפידא רק באומרו אבות או אמהות סתם. אמנם מ"ש דההיא בתפלה לו' מרים וכו' לכאורה היה נראה שיש חיסור לשון או ט"ס דאפשר דצ"ל ותרצו דההיא בפרטות לו' מרים וכו' או אפשר דצ"ל ותרצו דההיא בתפלה א"נ לומר מרים וכו' כצ"ל. אמנם נמצא בלקוטי רבינו בצלאל ז"ל ליבמות כ"י שכתב וז"ל וא"ת הא אמרי' במ' ברכו' דאין קורין אמהות אלא ד' וי"ל דההיא בתפלה דלא אמרינן מרים או יוכבד אמנו הר"ן ז"ל עכ"ל ומה שאו' שם ביבמות דף מ"ו ע"ב ר' אליעזר יליף מאבות ור' יהושע באבות נמי טבילה וכו' לפי הפשט י"ל דקאי אבריתא דקתני שכן מצינו באבותינו והוא אגב שיטפא ולפי מ"ש הר"ן והריטב"א ניחא הכל ועדיין צריך להתישב בדברי הר"ן והריטב"א ודוק כי קצרתי: