ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך כו׳. צריך להבין מה זה ולא אחר שלא נכתב בכ״מ והנה רש״י ז״ל פי׳ בבכור השבי שני טעמים שמתו מפני שהיו שמחים בצרות ישראל ושלא יאמרו שע״ז שלהם עשתה המכה ובמכילתא שני הטעמים כאלו הם טעם אחד ע״ש וכבר כתב במ״א כיון שאחז״ל אני ה׳ שהבחנתי בין טיפה של בכור שהי׳ צריך ע״י הקב״ה כדי להבחין ויהרוג אותן שלא ידועים לבכורים וכבר כתבו המפרשים הא דקאמר בסמיכות ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים כו׳ מפני שהבכורים היו מוקצים לע״ז והנה א״ל שזה הטעם של מכות מכורות ז״א דהא אותן הבכורות שלא הי׳ ידועים לבכורים הוקצו לע״ז ולמה מתו באמת וצ״ל כפשטא דקרא בני בכורי ישראל ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך והיה הגזרה על כל הבכורות ונראה דהסמיכות הוא משום דלכאורה קשה איפכא כיון שמתו כל הבכורים ובודאי הי׳ כמה שהי׳ סבורים שהם בכורים מאביהם והיא זינתה עם אחר שהוליד כבר ולא הי׳ בכור א״כ מוכח להיפוך שלא היה ע״י הקב״ה בעצמו שלא היה הבחנה אלא דזהו מטעם א׳ שהיו מוקצים לע״ז מחמת טעות שלהם וז״ש ובכל אלהי מצרים כו׳ ואפ״ה אני ולא השליח ובזה מתורץ מה דצריך ב׳ טעמים על בכורי השבוי׳ דבאמת היה המכה שי׳ בעולם והיה כמה שהיו סבורים שאינם בכורים ואפ״ה מתו ואלו מטעם שלא יאמרו שע״ז שלהם עשה המכה מטעם שנשארו בכורותיהם הא לא ידעו כלל שהם בכורים צ״ל משום שהיה בכלל הגזירה מחמת שמחתם וכך להיפוך שכמה שבאמת לא היו בכורים ומתו מטעם מוקצה לע״ז וק׳ הא לא היה הגזירה אלא על אלהי מצרים ולמה מתו שום עע״ז אחרת ואף שהיו מוקצים לע״ז שלהם מה בכך ע״ז צריך הטעם השני שלא שע״ז שלהם עשתה שנשארו המוחזקים לבכורים שהיה מוקצים לע״ז של השבויים וז״ש אני ולא אחר שלא יקשה על מ״ש בתחלה והכיתי כל בכור בארץ מצרים אפילו בכורות השבוים שהיו בארץ מצרים והדר אמר ובכל אלהי מצרים הא אותן לא היו אלהי מצרים אלא להודיע אני הוא ולא אחר ולא ע״ז שלהם ועיין מ״ש בפסוק ותתן אותות ומופתים בפרעה כו׳ ובכל עם ארצו דקאי על השבוים ומפרש שני הטעמים כי ידעת כי הזידו עליהם ר״ל שהיו שמחים בצרתם ותעש לך שם כהיום הזה הנה הוא מטעם שלא יאמרו שע״ז שלהם עשה (כאשר זאת נדפס בפנים יפות פרשת בא ע״ש) ונראה עוד ותעש לך שם שהחזק׳ לב פרעה היה ע״י שם הוי׳ ב״ה כדאיתא בזוהר שלא היה נתגלה קודם גאולת ישראל ממצרים כא׳ ושמי ה׳ לא נודעתי להם וז״ש מי ה׳ וזהו ותעש לך שם כהיום הזה ר״ל שאף שעדיין אז לא נתגלה שם זה מ״מ הקב״ה שלח בזה השם כדי שיחזק לב פרעה מפני שידע השי״ת כי הזידו עליהם לכן חיזק לבבו כא׳ והמטים עקלקלותם וענין שם הויה מורה על גאולת מצרים יש להבין במ״ש ד׳ לשונות של גאולה בריש פרשת וארא והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ולקחתי אתכם לי לעם והנה תקנו חז״ל קודם ק״ש לומר האר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך ויחד לבבנו לאהבה וליראה שזה כוונת ק״ש בפי׳ המלות ושאר כוונות ויחוד שיש אשר אין שיעור להארתו ועוד כוונה לצאת שזהו מצוה צריכה כוונה לצאת ועוד כוונה לאהבה וליראה דכל מלה דלא אתאמרא בדחילו ורחימו לא סלקא לעילא והנה יחוד מצות שמים זהו עיקר יציאת מצרים שהיו מסובלים תחת ע״ז שלהם כמ״ש רז״ל בפסוק ולא שמעו אל משה מקוצר רוח והקיום עבדות במצות השי״ת נתחייבו במה שניצלו מעבודה קשה כא׳ והצלתי אתכם מעבודתם והיראה הוא ראשית מחמת תוקף יד החזקה שהראה במצרים כמ״ש חז״ל שהרב״ה עושה דין וגבורה לאומות העולם כדי שיתחזר יראתו על פנינו ומיראה בא לאהבה שנאמר ולקחתי אתכם לי לעם (הג״ה מנכד המחבר וכשאני לעצמי י״ל טעם אחר מה שצריך לשני הטעמים בבכור השבי י״ל עפ״י מ״ש אא״ז לקמן בפסוק ה׳ לי בעוזרי כו׳ כשהמפלת שונאי בזכות עצמו יכול לראות במפלת שונאיו ויציאת מצרים היה בזכות עצמם בשביל סיפור הנס ע״ש ולכך היו רואים במפלת שונאים אך אם ימותו בכור השבי שלא היו שונאיהם לא יהיה טובת ישראל בזה דלא יהיה שוב מוכרח די״מ היה בזכותם ולכך צ״ל שהיו שמחים בצרות ישראל וכבר פירשתי בזה התנחומא פ׳ בשלח כי גאה גאה גאוני וגאותי׳ גאוני במצרים בני בכורי ישראל גאותי׳ במצרים השיר יהיה לכם כליל התקדש חג גאוני על הים כו׳ והוא פלא י״ל דבמצרים היה הגאולה על ידי הקב״ה בעצמו ולא ע״י שליח ובמחנה סנחריב היה על ידי שירת המלאכים כדאי׳ בחלק דף צ״ה במה הרגם בשיר הרגם ע״ש דהכל היה לטובת ישראל דכיון שניתן רשות למשחית אין מבחין כו׳ ולכן במצרים היה ע״י הקב״ה בעצמו להבחין בין טיפה של בכור כמחז״ל וז״ש כי לי כל בכור ביום הכותי כו׳ בכור כו׳ וז״ש בני בכורי ישראל וזה כוונת הפסוק בישעיה השיר יהיה לכם לע״ל לטובתכם כליל התקדש חג שהיה לטובת ישראל כנ״ל ועפ״י פי׳ ס׳ קדושת לוי במדרש מעשה ידי טובעים כו׳ שיהיה מדה נגד מדה שהיא ג״כ לטובת ישראל וז״ב וז״ש אני ולא מלאך ולא אחר שהיה לטובת ישראל וגאותי׳ לרוח אני ולא אחר ג״כ כמ״ש אא״ז כנ״ל ולכן מתו בכורי השבי ג״כ והיה לטבת ישראל וגאונתי׳ ולכן צריך המכילתא לשני הטעמים כהתנחומא הנ״ל וז״ש ותעש לך שם כהיום הזה כי ידעת כי הזידו עליהם ר״ל שהיה משבחין שהיה בזה גאוני וגאונתי׳ וז״ש ותרא את עני המצרים ואת זעקתם בים סוף כהתנחומא כנ״ל) עוד יש לפרש בפ׳ וארא מ״ש בלשון אלקים אני ה׳ וגם מ״ש בארץ מגוריהם דמיותר וגם מ״ש אני מיותר משום דכבר כתבנו בפסוק וזה לך האות כי ענין הגאולה הפנימיות לא היה אפשר ע״י שליח כמ״ש ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה׳ ולא ע״י שליח א״כ הגאולה מבית עבדים היה ע״י משה עמ״ש וישלח מלאך וגומר והענין כי גלות הפנימיות היא הרבה יותר כמ״ש גדול המחטיא כו׳ אלא שהוא נידון ונענש בידי שמים ולא בידי אדם כדאיתא רפ״ב דקידושין וצריך להיות ע״י הקב״ה בעצמו וכן הוא אומר אני ה׳ וז״ש ואהיה עמך ומבית עבדים היה ע״י משה וע״ש שהיה ע״י תנאי ע״מ שיקבלו התורה משום שהוא ע״י שליח והנה ראה משה שבתחלה שמעו העם בהבטחת הש״י ב״ה שאמר למען יאמינו ואח״כ הזידו אמר ולא שמעו מקוצר רוח וגומר הרי שנתקלקלו והיינו דכמו שאמר תכבד העבודה בעבודות חיצוניות כן הכביד בפנימיות וזה שורש שאלות ששאלו למה הרעות שתחת שהיה לך להטיב בנפשותם ונתקלקלו והרעות קושי שעבוד פרעה וז״ש הרע לעם הזה וגם הצל לא הצלת בגופם והשיבו על שלך עתה תראה כי ביד חזקה ישלחם ואח״כ דבר אתו קשות על שאמר למה הרעות בנפשם ואמר וגם אני ר״ל מה שקשה לך והרהרת אחרי דע ששמעתי אשר מצרים מעבידים אותם בק״ש וכ״ז לסיבה שיותר שחזק את לבבו והיה הקושי שעבוד יותר היו יוצאים אח״כ הניצוצות הקדושות שהיו מעורבים תחלה ונתקבצו יחד כמפורש אצלינו בכמה מקומות וז״ש אליו אלהים אני ה׳ ר״ל מדת הדין אל שהיא רחמים כמו שכתוב בפסוק וחנותי את אשר אחון ור״ל שהתגלות באל שדי הוא ששם אל מהפך מאל זועם לחסם אל כל היום וכן שדי שמורה על תוקף כקול שדי ומתהפך לרחמים כמו שאמר יעקב ואל שדי יתן לכם רחמים והיא גימ׳ משה שע״י נהפך הנחש למטה כמ״ש שם והבן: