Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah, Magid, First Fruits Declaration
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ורב כמה שנאמר כו׳ ותבואי בעדי עדיים. כתב האר״י ז״ל שהיא שני פעמים ע״ד ירמוז בזה כי שני פעמים ע״ד בגימטריא פסח והוא מקום הבטחון כנודע וכן הוא אומר בטח בה׳ עדי ע״ד כי בטחו״ן גימטריא ע״ד עם הכולל והוא האמנה ללכת במדבר כדכתיב זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר כו׳ והוא מדת אברהם שהיא כללות החסד והאהבה שהיה בן ע״ה שנים בעת נסיון שאמר השי״ת לך לך וגומר זהו שסיים הכתוב בדמיך חיי דמיך היא בג׳ ע״ד וידוע כי ביציאת מצרים נתקן שם י״ה כמו שאמר עזי וזמרת יה כו׳ ולעתיד לבא כשיהיה השם שלם ואז יהיה ד׳ פעמים ע״ד כנגד ד׳ עולמות שיהיה השם שלם והכסא שלם וד׳ פעמים ע״ד בגימטריא צור וזה שאמר בטחו בה׳ עדי עד שהוא מקום הבטחון שנתקן כבר כי ביה ה׳ צור עולמים כי לעתיד יהיה השם שלם כמ״ש הפסוק כי יד על כס יה וגו׳ ויש רמז במ״ש ויהי ידיו אמונה עד בא השמש שהוא ר״ת על שני מלחמות עמלק דורו של שאול ודורו של מרדכי עד כי יבא שילה וימחה שמו לגמרי והוא ר״ת שמ״ש שאול מרדכי שילה לפי שאחז״ל רפידים שרפה ידיהם מתורה אך בימי מרדכי הדר קבלוהו ורמז שאול מרדכי בגימטריא תור״ה ויש לפרש מה שאמר הכתוב שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך קרי באהליך גם על זבולון ר״ל שישמח זבולון כשיקבע בתי מדרשות שהם נקראים אוהלים להיות מקום תורה ליששכר ללמוד בו וז״ש שישמח בצאתו בדרך כשיששכר יושב באהלו של זבולון ויש לפרש עוד ע״ד מ״ש חז״ל גבי מונבז המלך אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה שצדקה שעשה זבולון תיקון לעצמו אוצר גנוז למעלה בהיכל המלך וז״ש שמח זבולון בצאתך ע״ד שאחז״ל בצאתך מהעה״ז כי הולך לבית עולמו מקום ההיכלות שגנז לעצמו אבל יששכר מדה אחרת היתה בו כמ״ש חז״ל עולמך תראה בחייך אף בהיותו בעה״ז אינו עה״ז אצלו אלא כאוהל שאינו קבוע זה מדת יעקב יושב אוהלים וכל ראיות שכלו הוא בטעם העליון כמ״ש דוד המלך ע״ה גר אנכי בארץ ולכן משה רבינו ע״ה ושאר צדיקי עולם שחיותם בעה״ז ולא יצפה לראות אור העליון כי גם בהיותו בעולם הזה אור נגה עליהם וזה שאמר ויששכר באוהליך:
Using gematriah, Rabbi Horowitz uses the numbers to focus on the thems of trust in God and divine love as they relate to the story of the Exodus. Israel’s trust in God is expressed in their willingness to go off into the unknown wilderness just as Abraham was willing to leave is home and journey to a foreign land. And they multiplied….and you attained great charm: 74 and 148 are associated with bitachon, trust in God: Rabbi Isaac Luria, points out that the words adai adaim, “great charm,” together have the gematriah of 148⁵⁰, just like the word Pesach.⁵¹. Two times ad is 148. Pesach is an expression of divine trust, as we read, “Trust in the lord adai ad, forever.”⁵² The word Bitachon, trust, is 75;⁵³ Israel’s willingness to go off into the wilderness when they left Egypt was a sign of their trust in God: “I remember you, the devotion of your youth, how you followed me into the wilderness, in a land not sown.”⁵⁴ This is also the quality of Abraham who left his home at age 75 with trust in God. The gematriah of Avraham is 248 since he is the essence of love and faithfulness. Similarly B‘damayikh Cha’yi, “By your love shall you live” (Ezekiel 16:7) – the word damayikh is also 74: suggesting that circumcision and the Passover offering were both expressions of trust in God. Through the Exodus, the name of God, Yah,⁵⁵was repaired as we see in the words which the people of Israel chanted at the Sea: Ozi v‘zimrat yah, “Yah is my strength and my stronghold.”⁵⁶ In the future, when the name of God is complete and God’s throne is complete, the four worlds of creation will each be ad, eternal, and together they will be 74 X 4 which will equals 296 which is the gematriah of the word Tzur, the Rock, another name of God. This is alluded to in the verse “Trust in the Lord forever and ever (adai ad) for in Yah, the Lord, will you have an everlasting Rock (Tzur).”⁵⁷
footnotes: ⁵⁰ The numbers 74, 75, and 148 become the basis of a complex series of calculations that revolve around trust in the Divine, the attributes of Abraham, and the core ideas of Passover. ⁵¹ Actually he is talking about the root word, ad ⁵² Isaiah 26:4 ⁵³ OK, so we are off by one – this does not seem to trouble Rabbi Horowitz! ⁵⁴ Jeremiah 2:2 ⁵⁵ The first two letters of the Tetragrammaton are a separate name of God. ⁵⁶ Exodus 15:2 ⁵⁷ Isaiah 26:4
ואת ערום ועריה. נראה לפרש מה שאמר דוד המלך ע״ה שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב כבר כתבנו שעניני מה שאמרו חז״ל שראה דהע״ה שלא קיים מצוה זו בעצמו כפרש״י בתהלים לדוד מכתם שהיה מכתו תם שנולד מהול אפ״ה שמח בו כעין מוצא שלל רב כי ענין המוצא מציאה אעפ״י שמעצמו בא לו בלתי פעולתו ומעלת השתדלותו אעפ״כ הוא שמח בו כמו כן שמח על מצות מילה אעפ״י שמעצמו בא לו ויש לפרש ענין כמוצא שלל רב כמו מוציא כענין שנאמר מוצא רוח מאוצרותיו שהוא כמו מוציא וענינו ירמוז על מ״ש חז״ל ואת ערום ועריה שהגיע זמן הגאולה והיה האומה בלי מצות וניתנה להם דם ברית שבזכותם יצאו מן הגלות והוציא אותם ע״י דם ברית והוא ענין מה שאמרו ואח״כ יצאו ברכוש גדול הם הניצוצות רבות שהוציאו ממצרים כמ״ש בזוהר שהיו נבראים מתוך הקליפות של מצרים והוציאו אותם ע״י דם הברית וזהו ששמח דוד שהיה עירום בזכרו כי כשהיו במצאים בבחינת עירום ועריה אעפ״כ בזכות מצות הברית הוציא שלל רב שהם ניצוצות הקדושות ממצרים וזה כמוצא שלל רב
Did the people of Israel deserve to be redeemed or were they redeemed simply because of God’s promise to our forefather, Abraham. Despite the fact that we were naked and bare of mitzvot, or maybe because we lacked commandments, God gave us the opportunity to make ourselves worthy of redemption. It was not the Passover offering that became the turning point but circumcision, brit milah. But you were still naked and bare: King David said, “I rejoice over your promise as one who obtains great spoil.”⁵⁸ This is a reference to the time David saw himself naked of any mitzvot except for the one inscribed in his flesh: circumcision. The word michtam,⁵⁹is interpreted as makah tam – that he had a whole wound. This is a reference to the fact that tradition has it that King David was born circumcised so he had no wound caused by circumcision. David, then, rejoiced in fulfilling this mitzvah even though he did not have to be circumcised to fulfill it – he still considered it a “great spoil.” Similarly, the people rejoiced in the mitzvah of circumcision in Egypt because through this commandment they knew they would be released from exile, and they would no longer be “naked and bare” of commandments. It was also through this commandment that they gained “great spoil,” from the Egyptians, just like King David would. The great spoil was the Divine sparks that they redeemed and took out of the land of Egypt through the Exodus and the redemption of the people of Israel. The second mitzvah which made the people of Israel worthy of redemption was the Passover offering. Midrash Mekhilta asks why the taking of the paschal lamb preceding its slaughter by four days? Israel did not become worthy of redemption until they had fulfilled two commandments. One does not receive a reward for a good deed until one has performed some type of act. By setting aside the lamb for four days they showed their willingness to put their trust in God. So what was the reason for the four days? Scripture also suggests that circumcision should have been enough reason for Israel to be redeemed so why was it necessary to have a second commandment? The main reason that Israel was redeemed was because of circumcision. But the circumcision of a gentile would not have counted as the fulfillment of a commandment in Israel’s favor. Therefore the people of Israel first had to atone for the sin of idolatry; they did this by setting aside the paschal lamb as an offering to show their rejection of Egypt’s deity. Having set aside the lamb, then they were circumcised and only then did they bring a sacrifice to God. The first mitzvah, then, was setting aside the lamb to show their rejection of idolatry.
footnotes: ⁵⁸ Psalms 119:162 ⁵⁹ Psalm 16:1, the meaning of the word is uncertain.
ובמכילתא איתא מפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ד׳ ימים דכתיב ואת עירום ועריה שלא היה ראוים ליגאל לכן נתן להם ב׳ מצות דם פסח ודם מילה שנאמר בדם בריתך שלחתי אסיריך לכן הקדים ד׳ ימים שאין נוטלין שכר אלא ע״י המעשה וצריך להבין טעם דד׳ ימים ות׳ דמקרא משמע שבדם ברית לבד נגאלו ולמה היה צריך דוקא ב׳ מצות אבל הענין שהעיקר הגאולה הי׳ בזכות מילה שנאמר בדם בריתך אלא דקי״ל מילה בנכרי פסולה לכן הוצרך להביא הפסח שע״י עבודת הפסח הי׳ להם כפרה על עון ע״ז כמ״ש משכו מע״ז וקחו לכם צאן כיון שנסתלקו מע״ז ע״י לקיחת הפסח היו ראוים למול את עצמם ובזכות זה נגאלו אבל בשביל דם הפסח לא אלא בשביל תשובה על ע״ז וכיון דאמרו חז״ל גבי מרע״ה שאמר אמול ואצא סכנה עד ג׳ ימים וא״א למול קודם אלא בלקיחת הפסח לכן הקדים לקיחתו ד׳ ימים ובזה י״ל מה שמסיים שאין נוטלין שכר כו׳ עפ״י מ״ש המהרש״א ז״ל דהא דאמרינן ביומא ע״י תשובה מאהבה זדונו׳ נחשב כזכויות היינו שאין הקב״ה חושב מחשבה של עבירה משא״כ בתשובה מיראה נחשבת ג״כ את המחשבה א״כ לפי זה אכתי קשה ליסגי בדם פסח אך שהי׳ תשובה על ע״ז יגאלם בזכות שנעשו כזכויות להם ואמר שאין זה אלא בשביל המחשבה ואין נוטלין שכר בשביל המחשבה אלא בשביל המעשה:
“Let us deal wisely with them:” Horowitz returns to this verse once again. What does it mean to deal wisely with the Israelites? How did he come up with this plan? According to the Midrash there were three advisors who gave counsel to Pharaoh: Jethro, Job and Balaam. Each took a different tactic: Balaam advised Pharaoh to destroy the Israelites; Job remained passive and silent, and Jethro fled from Egypt rather than be a party to this plan. According to Horowitz, Balaam was none other than the son of Laban. Balaam created an elaborate plan to embitter the Israelites by turning their lives into bitterness. A”t b”sh is another code for reading into the words of the Torah. Each letter is parallel to the letter at the other end of the aleph bet: the aleph becomes a tauf, the bet becomes a shin. In this way the word can be transposed. So cheyt yud becomes samekh mem Let us deal wisely: This was the advice of Balaam who was among the three advisors to Pharaoh (Jethro, Job and Balaam).⁶⁰ He suggested that Pharaoh cause the Israelites to sin by making them worship false gods. Later, Balaam gave the same advice to the Moabites in the wilderness in order to destroy the Israelites after he failed to curse them. By causing them to sin, he would prevent the divine sparks from rising out of Egypt, and later from Moab. Wisdom is associated with fear of God.⁶¹ Dealing wisely with the Israelites, then, meant destroying their fear of God. The Egyptians tried to embitter their lives (chaim): the word chai in a‘t b’sh is sam, poison. The sarai misim, the task masters, were those who were entrusted with giving the Israelites the poison that would prolong their exile. The “Land” was already deeply immersed in exile; the Egyptians set out to subjugate the other sparks by killing the males rather than the females.
footnotes: ⁶⁰ Earlier we read that Balaam was actually the son of Laban! ⁶¹ Psalm 111:10