Peleti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 23
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אם שהה וכו' דין זה היא הכל לשון הרמב"ם בפ"ג מהלכות שחיטה ומקורו מן הגמ' דס"ל לרב כדי שחיטת בהמ' לבהמ' ועוף לעוף ושמואל ור' יוחנן אמרו אפי' בהמ' לעוף. במערבא משום דריב"ח כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט דקה לדקה וגסה לגסה. ופירש"י לדעת הרי"ף ורמב"ם דריב"ח לא אמר אלא בבהמה דקה לדקה אבל בעוף מודה דהקלו בו כדי שחיטת דקה אבל בבהמ' דקה לא הקילו לשער יותר מדקה לדקה. ומדלא אדכר ריב"ח עוף משמע דליכא אלא הנהו תרי שעורא דקה וגסה ועוף ג"כ בכללן. והן הן דברי רמב"ם הנ"ל והרא"ש תמה וכתב דמקילין לפי דבריו לשער בהרבצת בהמה לעוף למה לא נשער בהרבצת גסה לעוף. ועוד שכתב דמשערין מדק' לדק' ולא מגסה לדקה א"כ למה נקל בעוף לשער בהמ' דקה. וכתב הכ"מ מה שהקש' הרא"ש כאן דמקילין לשער בהרבצת בהמ' לעוף למה לא נשער בגסה לעוף דברים תמוהים הן דאין דבר זה תלוי בנו להקל או להחמיר שהוא בכלל שעורין הלמ"מ ומה שהקש' למה הקילו בעוף יותר מבהמ' י"ל דהכי גמירי הלמ"מ וכמ"ש רשב"א עכ"ל ובאמת לכאור' דברי הרא"ש תמוהים דמה קולא וחומרא יש כאן וכי מקילין באיסורים וספק נבלות ופשיטא דהוי הלמ"מ ומה יש להקשו' מזה לזה. לכן נ"ל דכן כונת הרא"ש דהא דפסקינן בעוף כדי שחיטת בהמה נלמוד מדברי ריב"ח דקאמר גסה ודקה והשמיט עוף ש"מ דס"ל דעוף בכלל הנך שעורא דקה וכו'. וע"ז יפה טען הרא"ש לריב"ח אם אתה באתה למדה זו להקל בעוף לשער בהרבצת בהמ' אף בגסה לעוף נקל ולמה מקילן בעוף מבהמ' ולא בעוף מעוף ול"ל דכך הלכה לריב"ח א"א לומר כן דאיהו ס"ל בנזיר דף כ"ט איש מדיר בנו בנזיר לחנכו במצוה והא דמולק דס"ל אין שחיט' לעוף מהתור' וא"כ כל ה' הלכ' ליתנהו בעוף מהתור' רק רבנן אסרי משום לתא דבהמ' וא"כ הא דשהיי' מרובה משל בהמ' לאו הלכ' כלל רק דרבנן ראו להחמיר ולהקל בזו ושפיר פריך א"כ דלריב"ח רק גזרת דרבנן מה ראו חז"ל להחמיר ולהקל כקושי' הרא"ש: ועכצ"ל דאין זו כוונ' ריב"ח כלל ור"י לא איירי בעוף כלל וא"ש. וזהו שיעור דברי הרא"ש וברור ודוק:
עד רוב וכו' בכרתי כתבתי פי' הש"ך ברמב"ם דהוא כתב אם שהה כדי שישחוט מיעוט סימנים לא כדי שישחוט שחיט' גמור' הרי זה ספק נביל' עכ"כ וכתבו המפרשים דכך מפרש הרמב"ם איבעי שהה במיעוט סימנים והוא אפשר הי' לי' גירס' כמיעוט סימני' בכ"ף. ופי' הם כמ"ש בכרתי וזהו דוחק גדול בממ"נ כמה יחסר מן הרוב רב או מעט התכלית צמצום: ולכן נראה לומר דהא הלמ"מ היה אם שהה זמן שיכול לשחוט שחיט' המועיל הוי שהיי' וא"כ בפשוט אמרינן זמן לשחוט קנה ושט כל אחד. ועיין כרתי שכתבתי רק זמן לשחוט קנה ושט כאחד ולא זא"ז. וא"כ יש זמן הכשר שחיט' בפחות ג"כ אם יש חצי קנה פגום הרי זמן שחיטת ושט רוב ומשהו מקנה הוא שחיטה כשרה ואם שהה זמן כזה ג"כ י"ל דהוי שהה כדי הכשר שחיטה דהא בזמן כזה יש מציאות שיוכשר השחיטה ויש לנו להחמיר וזה שאלת הגמרא שהה במיעוט סימנים דבאמתלא שחט רק מיעוט סימנים רוב ושט ומשהו מקנ' אבל מכל מקום יש מציאות שהשחיט' כשרה הוי שהיה ויפה נסתפק וזהו שכתב הרמב"ם כדי שישחוט מיעוט סימנים והיינו באופן הנ"ל ואתי שפיר ודוק. כי לדינא ודאי נכון: ואמת כי דברי הר"ן שכ' שמשערין זמן לחתוך העור ג"כ דשחיט' כסדרן ילפינן סותר זה דהא אם אמרינן דמחמירין דיש במציאות חצי קנה פגום מכ"ש דיש במציאות דעור נקרע מקדם. וברשב"א ג"כ דכ' בתשוב' דנוצת לחותכן אינו מצטרף משמע דבעור מודה להר"ן איברא אין מזה ראי' דרמב"ם לא יסבור כמ"ש דאיהו מפרש פי' אחר על שהה במיעוט סימנים. והת"ה בסי' קפ"ה כ' לרש"י דשהי' לעוף כדי שחיטת עוף בציר לי' שיעור' למאוד בחצי קנה פגום סגי במשהו. הרי ברור דדעתו כמ"ש והוא הנכון וברור כדברי רמב"ם. יש להחמיר דלא כר"ן:
כשיעור ואם אינו שוחט מהר או שסכינו אין כ"כ יפה ולכך שוהה בשחיט' אם משערין כדי הכשר שחיט' היינו כדי שהוא ישחוט לפי ענינו וענין סכינו בהמ' אחרת או לא משגיחין בי' רק זמן כדי שאומן בסכין יפה ישחוט אחרת. לכאור' הדבר בספק. אמנם התוס' דפי' הא דשאל שהיי' במיעוט סימנים היינו ששחט בסכין רע ושחט כל הסי' וכששחט רוב כבר אזדא שחיטת הסי' ההוא וה"ל כמחתך בבשר בעלמא וא"כ זה שגמר מיעוט בתרא טרם ששחט סי' השני הרי זו שהיי' ועלתה בתיקו וצ"ל למה נקט ששחט בסכין רע דאם בסכין יפה שחט מה בכך שאותו מיעוט היא שהיי' הא אינו שיעור כדי הכשר שחיטת רוב ולכך קאמר בסכין רע ושוהה ביותר וא"כ אי ס"ד בשוחט בסכין רע גם הכש' שחיט' שעורו בכה"ג עדיין לא הוי שיעור שהיי' דהא לא שחט רק מיעוט ובעינן רוב סימן בסכין רע אלא ש"מ דלא אזלינן שיעור שהיי' בסכין יפה אף דהוא שוחט בסכין רע וא"כ בלא"ה אף לדיעה זו כמעט נפל שיעור שהיי' בבירא כי אפשר אומן וזרוז גדול וסכין חרי' למאוד בציר לי שיעורא למאוד: ואמת כי עדיין קשה בתו' למה לי סכין רע הלא אפי' סכין יפה יפול בו הספ' שהה במיעוט סימן והיינו דשהה זמן מה רק לא כ"כ כדי הכשר שחיט' אמנ' נצרף דשהה בשחיטתו מיעוט סימן הנשאר שהוא ללא צורך כמ"ש התו' הרי זה שהיי' גמור' והוא כדי הכשר שחיט' וזהו הספק בגמ' אלא דהתו' חדא מנייהו נקטי וק"ל:
שכל שלא נגמר' שחיט' וכו' והוא דעת התו' ונרא' דס"ל לרש"י דפסול תור' הוא דמהכ"ת לעשות איבעי על דרבנן וגם לא ה"ל לעשות ספיק' לחומר' מיהו זהו י"ל דספק תיקו הוא ודוחק ועיקר דהתו' הקשו על רש"י דמשמע מן תוספת' דכשר' ומה קוש' דלמא כשר דאוריית' קתני: