טריפה והיינו דעדיין לא נשחט רוב הושט אבל אם כבר נשחט הושט רובו אם ניקב כשר דכבר הוא כלא הי' כן העלו רוב מחברים ראשונים ואחרונים זולת הב"ח ובאמת מה צורך אריכות בזה הלא התוס' חולין ד"ל ע"ב ד"ה החליד וכו' כתבו להדיא וז"ל וכאן נמי אם לאחר שחיטת הרוב עקר המיעוט שחיטתו כשרה כיון שלא הוי דרך שחיטתו עכ"ל הרי דבר מבואר דעקר המיעוט מקרי שלא דרך שחיט'. ואמת כי קשי' לי הא דפליגי רבנן וריב"י בקנה השוחט בטבעת גדולה ובכל הגרמה הכל בקנה ולא פליגי נמי בושט דשחט הרוב במקומו ומיעוט בתרא הגרים בתורבץ ושט לרבנן דבעינן כל שחיטה במקומו פסול ולריב"י הא רוב שחיטה במקומה ואי דניקב משהו בתורבץ ושט אוסר הא כבר נשחט רוב ושט ואין שום נקב ופיסוק פוסל בו. אך ממקום שבאו התוס' והרא"ש פ"ק דחולין וכן רשב"א בתשוב' סי' שס"ו כולה עונים ואומרים דעיקור לא הוי דרך שחיטה וא"כ לפי דברי רמ"א דאף בעיקור מחמירין במיעוט א"כ ה"ה בניקב הסימן לאחר שחיטת רובו וכאן לא שייך דזהו דרך שחיטה דהא הם הסכימו דעיקור לא הוי דרך שחיטה. ודוחק לומר דמחמירין סברי דהוי עיקור דרך שחיטה דזה דחוק לכן יש להחמיר שלא במקום פסידא כדעת הב"ח:

טריפה ואע"פ שבסעיף הקודם נאמר אם שחט וושט ונקב כשר יש לחלק בין שאר אבר לאותו אבר כ"כ הדרישה וכן משמע בתשובת רשב"א. וכן מוכח מדברי רא"ש דכתב דלא קי"ל כר"ל דאמר שחט קנה ונקבה ריאה כשרה דר"ל אמר שני דברים סותרים כאן ששחט במקום חתך וכו' ולא ידעינן הי מינייהו באחרונה ועבדינן לחומרא. ויש להבין הא הך דאם נפסק הקנה דמועיל אח"כ שחיטה לא קאי להלכה דהא ר' יוחנן לא ס"ל הכי ותי' אלו אסורים קתני וא"כ הלכה כר"י. ול"ל הך מלתא רק אידך דינא כמאן דמנחן בדקולא. (וכן צריך לומר להנך דלעיל בס"ק שלפני זה הא י"ל כתי' ר"ל בנפסק גרגרת ברובו מ"מ מועיל בו שחיטה מכ"ש דחל עליו טרפות ומ"ש דנפסק בעצמו או על ידי שחיטה. והא הרא"ש חושש לתרין מילין דה"ל להחמיר. וצ"ל דזה ודאי תקום הך תי' דהא ר"י פליג וסבירא ליה כל שנפסק תו לא מועיל שחיטה והרי הוא כשחוט ועומד) וצ"ל דס"ל לרא"ש פלוגתא רחוקה לא עבדינן דכיון דר"ל ס"ל אפילו באותו אבר עצמו חל שחיטה וטריפות לאחר שנפסק ור"י פליג דוקא באותו אבר אבל בשאר אברים מודה ר"י לר"ל דחל טריפות והכי הלכתא ודו"ק: