ואם אפו דינו כדין שנתבשל עם חלב והנה אם לועס הפת ולית ביה טעם חלב נראה ג"כ דאסור דאל"כ הא דאסרה רבה לפת לטעם טעמא דהא טעימא זו דהיתר' ונמסר לכל אדם ול"ל דבאמת טעם וטעם בי' טעימת דחלב א"כ מה תיובתא מברייתא הא שור שחוט לפניך דישבו טעם חלב ומה יועיל בו תיובתא ופירוק וע"כ צ"ל דהואיל משום גזירה אמרינן אף זו בכלל גזירה אפי' אין בו טעם חלב אולי לפעמים יתן טעם ומ"מ יאכלנו. ולפ"ז יש לפקפק על פסקי מהרי"ט חי"ד דפסד אם החלב בעיסה נתבטל בס' מותר דהא אפי' טעימה לא מהני ומ"ש טעימה דהיתרא אוס' ואולי ס"ל לחלק בתנור לפעמים נותן טעם ולפעמים אינו נותן טעם ואסרוהו משום ל"פ אבל אם אין נותן בו רק מעט חלב לומר אטו דיתן הרבה לא גזרינן ואף שסבר' קלושה הוא זה באיסור דרבנן כבר הורה זקן אבל על כל פנים אטעימה ליכא לסמוך: ושמעתי שזקני אבי אמי הגאון המפורס' מהורר ליב זונץ ז"ל הורה בפת שזבה תחתיו חלב שכולו אסור וצוה לחלקם לבתים לכל ב"ב ככר אחד וא"כ מ"ש מאלו אפה תחלה דבר מועט דמותר ה"ה ביש בכל בית דבר מועט דתו איכא היכרא וצ"ע ואם יש מקום עוד צידד להקל כדאי לסמוך עליו:

ואם זב תחתיו וכו' הש"ך האריך דהך אם זב תחתיו ל"ד רק כיון דחזינן דזב מספקא אולי זב תחתיו ולא הוי רק חד ספיקא וסתר דברי עצמו לקמן סי' קכ"ב העלה לעיקר דאם בישל במקצת כלי מותר להשתמש בצד שני בלי הגעלה ש"מ דאינו מפעפע וגם יש להבין הא הך רק גזירה דרבנן ובחד ספיקא סגי דספיקא דרבנן לקולא ובדבריו משמע דאסרינן לפת ודוחק לומר דהוי אתחזיק איסור מה אתחזיק איסורא יש כאן. אמנם בלא"ה הפריז על המדה דהא איכא נ"ט בר נ"ט דהיתרא הרוטב בתנור והתנור בפת והוי היתרא והג"ה ס"ל נצלו בדיעבד אסור אבל לפי דקיימ"ל בדיעבד מותר ליתא לדינו ולכך צריך להיות דווקא דנזוב תחתיו ולשון רמ"א מדוקדק ואין לשנות: