צנון וכו' הר"ב הפר"ח השיג דלא שמענו דמאן דסבר נצלו מותר דיהי' חורפא דצנון אלים מצלי כי הסה"ת דאוסר נצלו אבל מאן דמתיר לא שמענו ובאמת רש"י דס"ל נתבשלו מותר מותר משמע דנצלו אסור דרש"י פי' בזבחי' דלכך אסר רבה ב"א תנור משום דאין מוציא בלעו ואי ס"ל לרש"י נצלה מותר ובתנור אסור משום טיחה ע"גא"כ מי דחקו לרש"י לומר דרבה ב"א פליג וס"ל דנ"ט בר נ"ט אסור דלמא מותר ומשום טיפה א"ו דס"ל לרש"י בנצלו אסור וטיחה שע"ג לא ס"ל לרש"י ואם כי היא לדחות זה דס"ל לרש"י על הטיחה מהכ"ת לא יועיל היסק מ"מ נכרים הדברים דרש"י ס"ל לחלק ולכן דין זה צל"ע ובמקום צידד עוד דבר א' יש להקל:

וי"א דה"ה לאין ב"י וכו' ואין להקשות לשיט' זו מאי קושי' מגעולי מדין דהוי נטל"פ דלמא אסרה תורה שלא יבא לשמש בו דבר חריף ומחליא לשבח אפי' אינו ב"י וכעין קושיא זו הקשה הרשב"א סי' תצ"ז בתשובה ע"ש. ולפי מ"ש הפוסקי' דלכך כלים של עכו"ם מחזקינן באינו ב"י משום דה"ל ס"ס ספק לא נשתמש היום ואת"ל נשתמש שמא נשתמש בדבר מותר לא קשה מידי דגם כאן ס"ס שמא נשתמש דבר מותר ואם ת"ל אסור שמא לא ישתמש דבר חריף ודוחק ויותר י"ל כמ"ש רשב"א דאזלינן בתר רוב תשמיש וכיון דרובא לאו בדבר חריף א"צ הגעלה אך קשי' ר"מ דחייש למעוטא א"כ הקושי' במקומו ומנלן לר"מ נטל"פ אסור משום געולי עכו"ם הא חיישינן למעוטא דלמא יבשל בו דבר חריף ודאי לפי התוס' בריש חולין דף י"ב דר"מ מדרבנן חייש למיעוטא לק"מ אבל לפי מה דנראה מרשב"א שם ס"ל כן לדין תורה י"ל דכמו דקדרה בת יומא פגמה פורתא כמו כן דבר חריף פגום פורתא ולר"מ לא שאני בין פגמה פורתא לטובי כמבואר בגמ' וכמו דפוגמה פורתא אסורה אף פגמה טובי אסורה ורבנן באמת המ"ל כך רק היא היא דלא אסרה תורה קדרה בת יומא או דבר חריף ובזה אפשר ליישב קושי' התוספות שהקשו איך הגעילו כלים גדולים די"ל עיקר טעם הי' משום דבר חריף וזהו כוונת הגמ' בת יומה ל"ד ב"י אלא משום דבר דמשוי' לי' בת יומא א"כ לגבי מים לא שייך נ"נ דהא הוי נטל"פ ואינו דבר חריף ואפשר דלכך דייק התוספות בלשונם ואמרו לא אסרה התורה אלא בת יומא דכבר עמדנו בו פעמים ולפ"ז ניחא דלולי כן היינו אומרים משום דבר חריף ודייקי לי לתוספות הלשון בת יומא דווקא דסברי להו לדרבנן אזלינן בתר רובא ושפיר הקשו ודו"ק:

צריך לשער ס' נגד כל צנון העלה הש"ך והט"ז דהיינו בחתכו לחתיכות דקות אבל בחתך צנון והניחו שלם א"צ ס' רק נגד הנטילה והשיגו על לבוש ומהר"ם לובלין דס"ל דהוי איסור דבוק והם אומרים הואיל והוא בלוע לא שייך איסור דבוק וגם בחצי חתיכה לא נ"נ ולא הבנתי מה ראו להקל נגדם דמ"ש דל"א חצי חתיכה נ"נ הלא היא בחתכו לחתיכות דקות דכל נטיל' ונטיל' נ"נ ש"מ דאמרינן נ"נ בחצי חתיכה ומ"ש דלא שייך דבוק גבי איסור בלוע גם זה לא הבנתי דהא עיקר טעמו של דבוק דלפעמים יהי' אותו חתיכה לבד חוץ או תוך ויתן בו טעם וא"כ מ"ש בלוע או זולת הלא בזה יש לדחות כמו בזה ואולי כוונו תרתי חומרת ל"א ודוחה לחלוק בזה אלבוש ומהר"ם לובלין ויש להחמיר:

ודגים מלוחים וכו' נראה דאם דגים עלו בקערה של בשר דהוי נותן טעם בר נותן טעם מותר אח"כ לבשלן אפי' בדבר חריף לא אמרינן חורפא מחלי' אלא בטעם שני ולא בטעם ג' דהא כותח הוא מלוח גמור כדאמרינן אם בעיני בטלה דעתו נגד כל אדם עיין ברשב"א דאיכא למ"ד דאינו נאכל מחמת מלחו איך קאמר מותר לאכלו בכותח וכי יהי' זה עדיף משאר דברים המלוחים ואין לומר דכאן הוי דוחקא דסכינא דהא קאמר אפילו לבשלו בכותח וזהו ודאי דבישול מוציא יותר מדוחקא דסכינא וע"כ צריך דכיון דהוי כבר טעם ג' תו ל"א משוי' לי' לשבח ודו"ק:

תבלין וכו' בן יומו וכו' תמה הש"ך אפי' אינו בן יומו נמי חורפא משו' לי' לשבח כדלקמן סי' ק"ג ונראה דקשה לי' למחבר בגמ' דקא' דגים שעלה בקערה מותר לאכלן בכותח ע"כ בקדרה ב"י דבאינו ב"י לכ"ע מותר וצנון שחתך בסכין דמשמע ג"כ ב"י דומיא דקערה ואולו כוונת הגמ' אפילו באינו ב"י ה"ל לגמרא להודיענו דלא נימא דוקא דומיא דקערה ולכך ס"ל תרתי פעולת לא אמרי' בחורפא לשוי' שבח וגם לנ"ט בר נ"ט לא אמרינן דכ"כ אין לו כח וא"ש ולק"מ מלקמן סי' ק"ג דשם אין צריך לנותן טעם בר נ"ט דהוי איסורא:

הרבה וכו' פי' דרך משל הסכין הוא זית ונטילת מקום מן ק' לימונ"ש הוא ס' זתי' א"כ לא נאסרו ע"כ רק ק' דאלו נתן ביותר היה נתבטל בהם וא"כ דלא נאסור ע"כ רק ק' וכאן יש ר"א לימנו"ש א"כ נתבטל יבש ביבש חד בתרי וא"ש וא"צ לדוחק הש"ך ולכך בזיתי' דאינו כ"כ הרבה באמת אסור ולק"מ ועי' מ"ש בא"ח סי' תמ"ט ומה שהקשה בשל"ה דלמא פלט וחזר ובלע ונ"נ דהא יש לסמוך אדעת האומרי' בלוע לא נ"נ וגם חורפ' אינו יותר מקדם וסילקו דיורה דמבלע ולא פלט והיינו כמ"ש התוס' דאינו עושה ב' פעולות אף בזה כן העיקר דסמכינן דבאיסור בלוע לא אמרי' נ"נ כדעת הת"ה לחלק בין אוכל לכלי ודו"ק: