Penei David, Deuteronomy, Eikev
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הדקדוקים רבו והעיני בשר לו אמ"ת מרגיש. וכת הקודמין דרשוהו כמין חומר וכתוב בספר באתרא דלא ידעין ליה זאת היתה לי ארדוף אצי"ג אל עין הקורא דרך קצרה וכשרה והנה בא"ר. ומשלם לשנאיו לשון רבים רמז לרשע בן רשע ע"ד חכמי האמת דפירושו בגלגול שעבר והשתא מיירי במי שהוא רשע עתה וגם בגלגול הקוד' היה רשע והיינו דנקט שנאיו לשון רבים. אמנם עתה שבאו ימי השילום עתה אינו אלא אחד ומשום הכי קאמר ומשלם לשנאיו תרי עתה ובגלגול שעבר. משלם אל פניו להאבידו לשון יחיד לרשע הזה העומד היום. ואם הוא רשע בן צדיק כי בגלגול שעבר היה צדיק ובא להשלים איזו מצוה והוא רשע אז הוא רשע וטוב לו שמשלם לו זכיות שעשה בגלגול שעבר כדי שירש גהינם וכלפי זה לא יאחר לשנאו לשון יחיד דדוקא בגלגול זה הקדיח תבשילו ובגלגול שעבר היה צדיק לא יאחר לשלם לו זכיותיו של גלגול שעבר בעה"ז והיינו רשע וטוב לו רשע בן צדיק. ואם הוא צדיק עתה בן רשע שהיה רשע בגלגול שעבר הוא צדיק ורע לו צדיק בן רשע שמשלם לו עונותיו ויש לו עה"ב. וז"ש ושמרת וכו' לשון יחיד דעתה הוא צדיק אך בגלגול שעבר היה רשע לכן היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם כי בעה"ז רע לו לשלם עונות גלגול שעבר. ואם הוא צדיק בן צדיק שהיה בגלגול הקודם צדיק ובא להשלים מצוה שחסרה לו וגם עתה הוא צדיק גמור אז הוא צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק. וכלפי סוג זה. אמר והיה עקב תשמעון לשון רבים כנגד גלגול שעבר וזה תשמעון וכו' אז ושמר ה"א בגלגול זה את הברית וכו' ואהבך וברכך וכו' בעה"ז כאמור (דע"ח. נ"ה):
ואפשר לרמוז כי כל התורה והמצוה הכל הוא ליחד קב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו וכאשר שגור בפי יראי ה' בטרם לימודם או עשית המצוה יאמר נא ישראל לשם יחוד קבה"ו בדחילו ורחימו וכו' ופירוש כללות הדברים ליחד אותיות השם המיוחד ליחד ו' עם ה' ולהמשיך אותיות י"ה והוא יחוד שלם כנודע לחכמי המדע וזה רמז ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם והכל בכונה והי"ה דהיינו יחוד קב"ה ושכינתיה שהם אותיות ו"ה בדחילו ורחימו י"ה והוא בעצם רמז נכון לעשותם והי"ה כי זה כל פרי קיום המצות ות"ת ליקבה"ו. וזה רמז פ' והיה אם שמע תשמעו אל מצותי שיהיה בכונת והי"ה. וכיוצא בשאר פסוקים כאלו. ואפשר שזה כונת רבותינו זכרונם לברכה באומרם אין והיה אלא לשון שמחה סוד שתו בהעלם כי בתיבת והיה רמז ליחד השכינה עם דודה כמדובר. והשכינה נקראת שמחה כידוע וכמו שאמר בזהר בשמחה דא כנסת ישראל ואמרו ועמה יפקון כמש"ה כי בשמחה תצאו ע"ש ואפשר דזה תקנו בתפלה ותעלנו בשמח"ה לארצנו כי בעבור השכינה נגאל. והיינו דרמזו אין והי"ה אלא לשון שמחה דשם אתה מוצא היחוד ואז אם הבני"ם שמח"ה. גם לשון גימט' שכינה עם הכולל:
א"נ אפשר במ"ש פ' היה נוטל הגיע לפרשת דרכים ניצול מכלם זה ת"ח דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא. (וכבר לעיל כתבתי דרך זה והן עתה אחזור לכותבו בהרחבה ושינוי לטובה) וידוע דלא אפשר להגיע מדרגה זו אלא במדת הענוה וכמו שאמר פ"ק דערובין מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שהיו ענותנין. וכתב מרן בכללי הגמרא דיקשה לכאורה אטו בעבור הענוה מדה טובה יוקבע הלכה שלא כדין ח"ו ומה ענין הענוה לקבוע הלכה ותירץ דע"י הענוה מסתייעא מילתא לכוין האמת. ויראה הטעם במה שראיתי בלקוטי גורי האר"י זצ"ל משם הרב החסיד מהר"ר אברהם הלוי ברוכים זצ"ל תלמיד הרב האר"י זצ"ל שפירש מ"ש בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא שהכונה בירא היא השכינה באר מים חיים כי על ידה אנו נשפעים ושותים מי באר הקדוש לא תשדי ביה קל"א גימט' ס"מ שלא תחטא ותגרום שיאחז ח"ו. ולכך מזמור לא גבה לבי קבעו דהע"ה מזמור קל"א גימט' ענו"ה כי העניו ניצול מס"מ ואינו שולט בו זהו תורף דבריו. ובס' בת עין הביאו בשם רבינו האר"י זצ"ל והעיקר כמו שכתבתי. וידוע שהקושיות אשר בהלכה הם מכח הקלי' כמו שאמר האר"י זצ"ל. גם אמרו רבותינו זכרונם לברכה שהעניו מרכבה לשכינה כמו שאמר אני את דכא. וא"כ מובן היטב כי העניו שאין שולט בו הפ' ומזה נמשך שהוא מרכבה לשכינה דע"י הענוה לית בה משום משדי קל"א ח"ו. ומאחר שכן מכוין אל האמת כי אין כח בקלי' להטעותו בהלכה. יתן /יתר/ על כן כי השכינה שורה בו ורוח אלהים תלמדהו דעת וכיון שיש בו ענוה ועי"ז מסיק שמעתא אליבא דהלכתא מעתה הגיע לפרשת דרכים וניצול מכלם ואין חטא בא על ידו. [ועוד אפשר לומר דכל זה בלמוד תורה לשמה וכתב הרב האר"י זצ"ל דתורה לשמה היינו שיכוין לפרצופי לאה וכו' עיין שם באורך. ולמה נקראת ענוה כמו שאמר רבינו האר"י זצ"ל וא"כ מי שיש בו מדת הענוה נאחז בשב"ח מדת לאה ששם כונת תורה לשמה, ומשום הכי זוכה לאמתה של תורה]:
מעתה נבא לקראין והנה רבינו בעל הטורים בפרפראותיו רמז והיה עקב ענוה למד מן העקב הזה שהולך אחר הרגל דרך ענוה ולפיכך אינו נגף כמו אצבעות הרגלים עכ"ל ורבינו אפרים בפי' (כתב יד) כתב גם כן והיה עקב אין עקב אלא ענוה כדכתיב עקב ענוה יראת ה' עכ"ל וז"ש ושמרת את המצוה ואת החוקים וכו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם. כלמר לא יקשה בעיניכם מאן ספין ומאן רקיע לקיים המצוה החוקים ומשפטים כי יצר סמוך מתגרה יותר מדאי לז"א אשר אנכי מצוך היום כלומר שימו לב מה ראה הקב"ה שאני אצוך אין זה כי אם בעבור הענוה כי רוצה ה' נשברי לב ולזה אנכי שיש בי מדה זו מצוך לעשותם דע"י הענוה תזכו לעשותם וגם למחר ליטול שכרם תיכף שלא תבואו בגלגול כמו שאמר הר' זרע ברך ח"ג על ברכות דמי שהוא עניו באמת אינו בא בגלגול ע"ש ואני בעניי אסמכתיה אקרא ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב דבפסוק זה רמוז ענין זה דאמרינן פ"ק דסוטה אמר חזקיה אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ עשה עצמו כבשר שנאמר יבא כל בשר להשתחוות וכו' ופירש"י כבשר שהוא רך וכו' ע"ש ובמה שכתבתי בעניותי בספרי הקטן ראש דוד דף קנ"ה ע"ד וזה רמז הפסוק ויזכור כי בשר המה שהם ענוים ושמו עצמם כבשר ועי"ז רוח הולך ולא ישוב בגלגול. כי ידוע דכל פסוק חוץ מפשטו רמוז כמה וכמה ענינים נכנסו לפרד"ס. ואפשר לרמוז ענין האמור בפסוק זה. ולפי האמור מצינו טוב טעם לענין זה שכתב הרב זרע ברך ח"ג משם המקובלים כי כיון שהעניו באמת ניצול מסט"א וכל גונדא דיליה וכל קבל דנא הוא מרכבה לשכינה אם ענותנותו אמיתית בנקל יתקן נפשו וינוח שלא יבא בגלגול. וז"ש אשר אנכי מצוך היום לעשותם ומוכן למחר שכרם וכמו שפירשו רבותינו זכרונם לברכה ורמוז בזה דאין בין העשיה וקבול שכר אלא פטירה מעה"ז וקרי ביה מחר ליטול שכרם מחר דיקא וכל זה והיה לשון שמחה שהוא השכינה כמשז"ל כלומר בסיוע השכינה וכיצד יהיה זה עקב הרומז לענוה במש"ה עקב ענוה יראת ה' וכמו שרמז רבינו בעה"ט כמש"ל וע"י הענוה יזכה להשראת שכינה שיהיה מרכבה ועי"ז למחר יטול שכר ולא יבא בגלגול. ועי"ז תשמעון את המשפטים שיכוין אל האמת ויבין המשפטים כהלכתן וזהו תשמעון לשון הבנה דע"י הענוה מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא. ועי"ז הגיע לפרשת דרכים ניצול מכלם ויקיים המצות וז"ש ושמרתם ועשיתם אותם תהיה בטוח שתקיים המצות דהסט"א לא יש לו שליטה. ואדרבא אתה מרבבה לשכינה ותזכה לכל המעלות האלו וגם למחר ליטול שכרן ותנוח ולא תצטרך לבא לגלגול: