אפשר לפרש במה שהקשו הראשונים דפ"ק דקדושין בעבד עברי אמרינן חלה שלש ועבד שלש אינו חייב להשלים ואלו פ' האומנין אמרו דהיכא דאניס שכיר לא יהיב ליה אלא שכר שלפני האונס. ורבו התירוצים בזה התוס' ז"ל תירצו דעבד עברי גופו קנוי וכל היכא דחלה ברשותיה חלה אבל שכיר דאינו גופו קנוי כל דלא שלים עבידתיה לא יטול אלא מאי דעבד. ומהר"ם ז"ל תירץ דשאני ע"ע שכבר קבל שכרו משא"כ גבי פועל דעדין לא קבל שכרו. והרא"ש ז"ל תירץ דבע"ע איירי דחלה שלש ועבד שלש וכיון דאחר חוליו קבלו בעל הבית מסתמא מחל אבל גבי שכיר וקבלן החולי היה בסוף וליכא הוכחה דמחיל. והריטב"א ז"ל תירץ דשאני פועל דהשכירו למלאכה זו על דבר ידוע וכשלא עשאו אף אם נאנס אין לו אלא מעשהו אבל עבד עברי דנשתעבד לעשות כל מלאכת בעל הבית נסתחפה שדהו. ואפשר לרמוז כל התירוצים הנז' בקראין ושמרת את המצוה ואת החקים והמשפטים רמז בזה לתירוץ הריטב"א דע"ע נשתעבד לעשות כל מלאכת בעל הבית ומ"ה אינו חייב להשלים וזה ירמוז דאיש ישראל משועבד לשמור מצות וחקים ומשפטים הרבה מאד כי רבו תרי"ג מצות ודקדוקיהן וענפיהן ודמי לע"ע דנשתעבד לעשות כל מלאכות. ואמר אשר אנכי לצד עילאה ימלל אנכי ה' שגופנו ונפשנו קנוים לו כי הוא אדון הכל יתברך שמו ורמז תירוץ התוס' דע"ע גופו קנוי וכל היכא דחלה ברשותיה חלה. ולפי שני חילוקים הללו דהתוס' והריטב"א אם נאנסו ביסורין וכיוצא מבלתי יכולת לקיים המצות תורה יוצאה כי אין נגרע משכרן. וקרא להכי הוא דאתא ואמר היום לעשותם כלומר אף דגוף קנוי והוא לכל מלאכות עכ"ז היום לעשותם צריך לעשות בפועל והאונס מפסיד השכר. והטעם כחילוק מהר"ם שהוא העיקר דשאני ע"ע שקבל כבר את שכרו אבל אתם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם ולכן צריך היום לעשותם כפועל ולא מהני גוף קנוי ולכל מלאכות לקבל שכר אם נאנס. אמנם אם זכיתם שבסוף ימיכם תעבדו את ה' והאונס קדם אז מסתברא כהרא"ש דמקבל שכר האונס ואין נגרע דמסתמא מחל וז"ש והיה עקב תשמעון וכו' כלומר אף שהעיקר כתירוץ מהר"ם מ"מ ה"ד אם נאנס בסוף אבל אם עבד בסוף אין מנכה לו בשביל האונס והיה עקב בסוף כמשז"ל תשמעון את המשפטים שתזכו דבאחרית ימיכם תשמעון והאונס קדם אז ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיכם להצילכם מגהינם ולירש ג"ע בשלימות כאלו קיימתם הכל בכל ימיכם וזה אות שמחל על האונס ואהבך וגם בעה"ז וברכך וכו':