וכי תימא למה הוצרך לכל הטורח בזה במדבר וענני כבוד וכו' הלא טוב שישארו ישראל במצרים מלכים כי כבר ספו תמו רבם ככלם על הים ולא תשאר פרסה והיתה הארץ ומלואה לישראל ולא יצטרכו לכל זה הטורח וכל הנסים והנפלאות. לזה אמר ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. כי מצרים ח"ל ומקום סט"א ערות הארץ וכל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה. כל קבל דנא ארץ ישראל אדמת קדש וז"ש ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר כי בארץ ישראל אין שולט שום שר כלל והיא לה' לבדו ומשו"ה אצטריך כולי האי וכמו שפי' הרב המופלא ח"ק מהר"ח בן עטר ז"ל בפ' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ע"ש. ועדין יש לחקור למה עכבם במדבר זמן ארוך כזה. ורבותינו זכרונם לברכה נתנו טעם לדבר כי כאשר שמעו הכנענים שיצאו ממצרים לבא לרשת את הארץ עמדו והשחיתו הארץ וקצצו כל האילנות וכו' וכשנתעכבו חזרו והשביחו הארץ ובזה פירש הרב כנסת הגדולה פסוק תעו במדבר בישימון דרך והסיב' שנתעכבו היא עיר מושב לא מצאו שאם באו תכף לא היו מוצאים ישוב עכ"ד וז"ש ירכיבהו על במותי ארץ ויאכל תנובות שדי כלומר טעם איחור ועיכוב כל זמן ארוך הזה היה כי רצה ברחמיו ירכיבהו וכו' ויאכל וכו' זאת היתה סב"ת עשויה והיה העכוב למישור שימצאהו הארץ יושבת שאנן מושבחת ומפוארת לאכול מפריה ולשבוע מטובה: