Penei David, Deuteronomy, Ki Teitzei
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אפשר במשז"ל דהאדם צריך שיאמר קרבן לה' ולא לה' קרבן שמא באומרו לה' ימות והזכיר שם שמים לבטלה וז"ש כי תדור צריך שתאמר נדר לה' ולא לה' נדר דאפשר שימות. ומאחר דברגע קטון חיישינן למיתה לא תאחר לשלמו דאפשר שתמות ודרש ידרשנו. (ע' פ"ע יומא):
ואפשר עוד לומר במשז"ל עשה מצוה אחת קנה לו סניגור א' דהמצוה נעשה מלאך וכתב מהר"ם אלשיך מרבותינו זכרונם לברכה [ולעיל ריש פר' עקב זכרתי דהוא מדרש רבה פ' נשא ולשון זה היה כתוב קודם וכן בשאר דוכתי כתבתי על שם מהר"ם אלשיך. ואח"כ ראיתי שהוא מדרש רבה כמו שאמר פ' עקב כמדובר] שהמלאך הנברא נקרא על שם המצוה וזהו שאמר הכתוב למה זה תשאל לשמי והוא פלאי שנקרא ע"ש הפלאה וכתבו הראשונים שצריך ליזהר בנדרים שמעת שנדר נברא מלאך ואינו נשלם עד שיקיים ואז יושלם המלאך וז"ש כי תדור נברא מלאך ונקרא על שם הנדר וז"ש נדר לה' אלהיך אך תלוי ועומד עד שתקיים וז"ש לא תאחר לשלמו להשלימו למלאך כי דרש ידרשנו הן על הנדר והן על המלאך ולכן אמר בכפל דרש ידרשנו:
ומה שאמר הכתוב מוצא שפתיך וכו' אפשר לפרש במה שכתבנו משם האר"י זצ"ל בכונת פ' מזמור ס"ה לך דומיה תהלה אלהים בציון ולך ישולם נדר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו דיש לחקור כי הנה אלהינו יודע מחשבות אף כי לבות אם כן מה זה היה לאדם דחיובא עליו רמיא לנדור בפה וגם להתפלל בפה הלא טוב כי כל איש ידור בלבו ויתפלל בלבו והוא חוקר כליות ומזה היה מתפרסם גדולתו יתברך. ואחת מן התשובות שיש בזה הוא כי יצר לב האדם רע ואם היה בדין לחשוב בלב הנדרים והתפלות. הלך הלכו האישים בית תפלתם וכל יצר מחשבות במשא ומתן והרהורי עבירה ובפיהם ירצו שכבר התפללו. וכן אם חשב לנדור היה מתחרט ואין איש יודע מנדרו. אמנם עתה כי הכל בפה רבים מעמי הארץ מתיהדים ועל כרחם מתפללים ומקיימים נדריהם ומתוך שלא לשמה בא לשמה וז"ש לך דומיה תהלה ודאי מדינא דום לה' והכל יהיה במחשבה וזה שצריך לידור בפה ה"ט ולך ישולם נדר. והיינו טעמא שומע תפלה שהיא בדבור ולא בלב משום עדיך כל בשר יבואו דאי לאו הכי רבים בתפלה לבם הלך בהרהורי עבירה עכ"ד. ובזה נבא אל הביאור דאחר שאמר כי תדור נדר שצריך להוציאו בפה כאמור. אמר מוצא שפתיך תשמור כלומר הטעם שצריך לידור בפה היינו שבהיות בדיבור מוצא שפתיך תשמור ולא תתחרט. שאם לא תשלם ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך כאשר נדרת וכו' נדבה אשר דברת בפיך דע"י אשר דברת בפיך נודע וב"ד מעשים אותך לשלם:
ובספר ילקוט דוד פירש משם הרב של"ה כאשר נדרת שהשביעוך בבטן עיין שם באורך. ולדבריו יש לרמוז דר"ת מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך. הוא צירוף תיבות תשכו"ן לא"ם. שם רמז כי בעודו שוכן בבטן אמו נשבע. ולפי הנחת הרב הנזכר שבכללות המצות ידבר. אפשר לרמוז דבש"ס אמרו מושבע ועומד מהר סיני ומלבד זה נשבע בבטן. וגם אמרו דנשבעין לקיים המצוה כמו שאמר נשבעתי ואקיימה. ואפשר לרמוז מוצא שפתיך תשמור שנשבעת בבטן בגוף וזהו מוצא שפתיך. ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך במעמד ה"ס דשם היה בפני ה' ממש ושם היה הנפש לבד. ועם כל זה שיש אלו השבועות אתה יכול לישבע לזרז עצמך כמו שאמר פרקא קמא דנדרים וכמו שאמר מהרימ"ט וזהו נדבה אשר דברת בפיך שאתה מתנדב לזרז עצמך ונשבע לקיים המצוה:
ואפשר לרמוז שהכתוב מזהיר לשמור הבטחותיו לבני אדם ולקיים דיבורו כמו שאמרו לאו אחר הין הוא מר מאד ויהיה זהיר בזה כאלו נודר לה' וז"ש מוצא שפתיך בכלל אף לבני אדם תשמור ועשי' ויהיה בעיניך כאשר נדרת לה' אלהיך. או ירצה דשיעור הכתוב כך מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת כי הכל שלו ומה מידך יקח וזהו שאמר לה' אלהיך כלומר כל אשר אתך מה' הוא. ונמצא שהנדבה שעשית אתה אינו אלא אשר דברת בפיך שאתה מקדיש אבל הכל שלו ולא נמצא בך אלא דיבור טוב ותו לא:
ויתכן שרמז הכתוב שלא ידור קודם בזמן שאין לו לשלם אלא הנדר והתשלומין יבואו כא' וכמו שאמר פ' אלו דברי' דהלל הי' מקדיש הקרבן בעזרה. ואחר שאמר כי תדור וכו' לא תאחר וכו' עצה טובה קמ"ל מוצא שפתיך תשמור תמתין שלא ידור עד שיהא בידו לקיימו וז"ש ועשית כאשר נדרת כלומר יהיה באופן שתעשה תכף כאשר נדרת וכמו שהיה עושה הלל. וכי תימא א"כ נדר למה לי אקריב בלי נדר לז"א נדבה אשר דברת בפיך שנחשבת נדבה מה שהקדשת דמצוה להקדיש ומשו"ה צריך לידור אך יהיה הנדר והתשלומין בבת אחת:
ובאופן אחר יראה במ"ש הר"ן פ' נערה דהגאון ס"ל דאם נדר לצדקה אין לב"ד לכופו ולירד לנכסיו והקשה עליו הר"ן דהא אמרינן ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך. והרב המאירי הביאו בשיטה מקובצת קמא דף ל"ו כתב דההיא דעישוי ב"ד הוא דוקא בדברים. ומהרשד"ם בתשובותיו י"ד סי' קס"ו כתב דההיא בקרבנות. ומהר"ם גאלאנטי בתשובה י"ג סבר דאם כתב לתת צדקה כל שלא הוציא בשפתיו פטור. וז"ש מוצא שפתיך תשמור בצדקה. ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך ואין העישוי בכפיה אלא בדברים וז"ש כאשר נדרת כלומר עישוי ב"ד מעין דוגמת הנדר דהיה בדברים וז"ש ועשית כאשר נדרת וכדברי הרב המאירי. גם העישוי אינו אלא בקרבנות כמו שאמר מהרשד"ם וזהו לה' אלהיך פירוש בקרבנות שנדרת לה'. וזה דוקא נדבה אשר דברת בפיך שהיה בביטוי שפתים לאפוקי אם לא דברת וכתבת אתה פטור כסברת מהר"ם גאלאנטי ז"ל: