כד הוינא טליא שמעתי מי שפירש הא דקאמר אשר לבבו פונה היום עם תשובת מהרד"ך בית י"ז חדר י"ג שהקשה בהא דאמרינן מכאן מודעא רבא לאורייתא דהא אמרו פ"ד דנדרים נודרים להרגים וכו' ומוקי לה תלמודא דאמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם אינם של בית המלך והיינו באומר בלבו היום ומוציא בשפתיו סתם ואף דהוי דברים שבלב אונס שאני ומוכח מהך סוגיא דאם לא אמר בלבו היום השבועה קיימת והכא שישראל לא הרהרו שום תנאי בלבם הרי שבועתם קיימת ותי' דהתם האנס אינו יודע מה שבלבו ולזה צריך שיאמר בלבו היום דאי לאו השבועה ברצון אם לא הרהר שום תנאי אבל בקבלת התורה שהאונס היה על פי המקום היודע ובוחן לבות לא הוו מצו לבטל השבועה בלבם ואנוסים היו הן בפה הן בלב וז"ש אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלהינו מסיבה שהאונס היה עם ה' ולכן לא חשב בלב היום עד כאן שמעתי ולא ידעתי כיצד היה מישב הכתובים בזה. ועתה נראה לי לישב הדברים ולפרש הכתובים ומיני ומיניה יתקלס עילאה. כי הנה בשמעו דברי האלה אמר יאמר איש זה הלא אנו אנוסים ומה מקום לאלה הזו. ולכן הוא בשטותו יחשוב בשמעו דברי האלה ללכת לעבוד ע"ז דמאחר שאינו יכול לומר בלבו היום כי הוא יודע מה שבלבו לכן אינו מקיים השבועה אפילו ליום ולשעה והוא אנוס בלב ופה כמו שאמר מהרד"ך. אבל הא תינח אם לא יחשוב שום דבר כלל כמו שעשו ישראל דלא חשבו היום דוקא לקיים השבועה מיראתם כאמור ולזה סגרו לבם שלא לחשוב כלום כי יראת ה' שהוא מכיר המחשבות עליהם. אבל זה הטפש שחשב בעת השבועה ללכת לעבוד ע"ז ולא אמר היום אין לו שחר דאם חש לומר היום מאימת המקום איך יחשוב ללכת לעע"ז. וז"ש אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלהינו שלא חשב היום מסיבת היותו עם ה' אלהינו היודע ומבין מה שבלב. והוא בסכלותו חשב לעבוד ולא ירא אלהים שידע מה שבלבו וכמו רגע תפיס חבלא בתרי רישי והתברך בלבבו ש' יהיה לי כי הוא אנוס ודאי זר מעשהו כי בשגעון ינהג לא יאבה ה' סלוח לו. ורבצה בו כל האלה הכתוב"ה כלומר דאף אם לא חשב לעע"ז הנה האונס שטענו ישראל היה על תורה שבעל פה אבל על תורה שבכתב אמרו נעשה ונשמע ועל זה לא כפה ההר כגיגית כי ברצונם קבלו תורה שבכתב כמו שאמרו בתנחומא פ' נח ולזה ורבצה בו כל האלה הכתובה דתורה שבכתב קבלו ברצון וזה שמע שהיה באונס ולא ידע מה היה האונס ולא די זה אלא שחשב בלבו ללכת לעע"ז ולכן והבדילו ה' לרעה כי אין יחס במודעא של ישראל שהיא על תורה שבעל פה ואף על זה לא חשבו להפך רק לבם סגור מכל מחשבה:

ואפשר לומר עוד במה שראיתי בס' יערות דבש שנדפס חדש מהר' מהר"ר יהונתן ונזדמן לי לשעה וראיתי בדף י' ע"ג שפירש פ' נאם פשע לרשע בקרב לבי וכו' דיש כת פריצים ופוקרים המתפלספים בדעות משונות וחשבו כי עיקר המצות הוא תכליתן ואין צורך לקיים במעשה כגון ציצית הוא לזכור המצות וא"כ אם יש מי שזוכר המצות א"צ לציצית ושמירת שבת היינו להורות כי בו שבת צור עולמים והמודה בזה כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי אין צורך לשמור שבת כלל כי התכלית כבר הוא מודה וכיוצא בכל שאר המצות והם אפקורוסים ובחשכה יתהלכו כי המצות צריך לקיים במחשבה דהיינו כוונת המצוה כל אחד לפי שיעורו ובזה הוא בחינת בן ולעשות המצוה בפועל והוא בחינת עבד וז"ש נאם פשע לרשע ומה היא אמירתו בקרב לבי דהיינו לזכור המצות בלב הוא העיקר ובזה די ואין צורך להעשות בפועל. וזה אין פחד אלהים לנגד עיניו כי הוא אמר ויהי הוא ציוה לעשות המצות גם במעשה ובשתים עלתה לו לאיש ישראל כונה ומעשה. זהו תורף דברי הרב הנז':

וזה אפשר שהוא כונת הכתובים פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלהינו לבבו דייקא בין יצה"ר ובין יצה"ט שהוא סובר שעיקר המצות הוא לכוין בלב ובזה די ואין צריך מעשה ולכן לבבו דגם יצר טוב שלא חושב ללכת לעבוד ע"ז במעשה דכיון שבלבו הוא מאמין באחדותו ית' זהו העיקר ואם עושה מעשה לעע"ז אינו כלו' דמעשה אדם הוא הבל וריק ותיסגי ליה בכונת הלב שזר מעשהו ואינו אמת מה שעושה פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה דאין צריך לקיים מצות בפועל כי הרוחני הוא הלב ובמה נחשב מעשה האדם כי החומר כלא חשיב אם יעשה טוב או רע וזה שרש פורה ראש לעקור תחומין דאוריתא. והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר בצד טוב ורע שלו שלום יהיה לו כי בשרירות לבו ילך בהרהור לבו כמו שאמר אנקלוס או במראית לבו כמו שפירש"י כלומר שעיקר הוא הלב שהוא לחשוב מחשבות אלהיות כי השכל והמחשבה הוא רוחני וזה די אף כי יהיו עושות רע כל היום אינו כלום. לא יאבה ה' סלוח לו וכו' כי המעשה הוא עיקר הגדול וצריך שתים זו ואיך יחשוב בלב מה שעושה בפועל להפך ורבצה בו כל האלה וכו' כי כפר בכל התורה ונשא את עונו:

ובזה אפשר לפרש פ' פ' וילך וחרה אפי בו ביום ההוא וכו' ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים והוו בה קמאי דמאחר ששב בת' ואמר על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה שמסיבת שסילק הוא יתברך השגחתו באו עליו כל הרעות איך אחר זה אמר ה' ואנכי הסתר וכו'. ועל פי האמור יובן כי בתחילה היה עובר על התורה בכונה ובמעשה ושתים רעות עשה. וכראות כי מצאוהו רעות רבות התשובה שעשה הוא כי בא עליו כל זה מסיבת שגם בקרבו לא ירא אלהים אך אם בלבו היה עושה המצות כגון להאמין ביחודו ושהוא ברא שמים וארץ וינח ביום הז' וכיוצא בזה יצא ידי חובתו אף אם במעשה מחלל שבת ועע"ז אינו כלום כי העיקר הוא השכל והמחשבה שהם רוחניות. אך מעשה איש הוא כלא היה מעשה חומר עכור וז"ש ואמר על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה כלומר שחטאתי בלבי שאם בלבי היתי מקיים המצות ולא חשבתי כפירה בלב לא היה מקום לרעות כי העיקר הוא המחשבה והמעשה כלא חשיב ואם כן זה אפיקורוסות חדש לכפור בתורה ולעשות במעשה כל התועבות כי הוא סובר דלבא על העריות ולחלל שבת ולהשתחוות במעשה לעבוד ע"ז אינו כלום. ועל זה אמר ואנכי הסתר אסתיר כפול על הכונה ועל המעשה על כל הרעה אשר עשה במעשה דזה שרש פורה ראש ולענה וכפירת התורה במעשה כי פנה אל אלהים אחרים כי העיקר לשמור ולעשות לשמור בלב ובכונה ולעשות במעשה: