אפשר במ"ש רבותינו זכרונם לברכה דכפה עליהם ההר כגיגית וכ' המפרשים דא"כ כביכול הוא כדין אונס דכתיב לא יוכל שלחה כל ימיו. וכתבו עוד מרבותינו זכרונם לברכה דהלוחות היו קדושין. ואפשר דמשה רבינו ע"ה להזכיר זכות ישראל רמז זה באומרו והם תוכו לרגלך שכפה עליהם ההר. ואח"כ ישא מדברותיך הם הלוחות ואם כן יש לישראל דין לא יוכל לשלחה כל ימיו וזה זכות גדול לישראל. ואמר תורה ציוה לנו משה רמז כי התורה היא מבחינת בריאה שבו אל שדי גימטריא משה וזה רמז מורשה אותיות הרושם כלומר שלא זכינו לתורה דאצילות כי אם הרושם של התורה בהתלבשה בבריאה כמו שאמר ברעיא מהימנא ומפורש בכתבי הקדש לרבי' האר"י זצ"ל כמו שכתבנו במקומות אחרים:

וכן בקדש חזיתי לרבינו אפרים בפירושו (כתב יד) בנמוקי גדולי אשכנז הקדמונים ר"א מגרמיזא וסיעתו אשר בסוף כל פרשה שכתב וז"ל מנין אותיות של פסוקים שבסוף כל חומש יעלו ס"ז כמספר בינה כלומר אני בינה עכ"ל ולי הפעוט זה רמז מה שדברנו שהתורה היא מבריאה וכבר ידוע דאימא מקננ' בכרסיא ולכן חתימה מעין פתיחה שתחילת ראשי החומשים גימטריא אהיה שהוא באימא לרמוז שהתורה מבריאה כמו שכתבנו בעניותנו לעיל פ' דברים אות י"א בס"ד. וגם חתימת כל חומש במספר אותיות הפסוקים גימט' בינה לרמז זה כמדובר:

מנימוקי רבינו ישעיה מטראני זלה"ה. וזאת ליהודה. אמרו מי גרם לראובן שיודה במעשה בלהה יהודה. ותימא והרי זמן הרבה קודם מעשה יהודה מצינו ששב ראובן מחטאתו כדאמר במכירת יוסף שהיה עסוק בשקו ותעניתו וכל אחיו היו רואין אותו שהיה עסוק בתענית ואיך אמר שיהודה גרם לו שיודה. תשובה. ודאי קודם מעשה יהודה ראו שראובן שב מחטאתו ולא הודה לאביו עד שהודה יהודה והודאת אחיו לא שמה הודאה אבל הודאת אביו נקראת הודאה שנאמר אשר חכמים יגידו ולא כיחדו מאבותם ואותה נקראת הודאה:

האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו נראה לי לפי שהיו הולכין ללמוד מקטנותן והיו מתעכבין שם במדרשות שנים הרבה וכשהיו חוזרין לבתיהן לא היו מכירין אבותיהם ואמותיהם ואחיהם והיינו דכתיב האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו מי הוא זה וזאת אמי לא ראיתיה מעולם וזה אחי לא ראיתיו מעולם והכי מוכח בסיפיה דקרא כי שמרו אמרתך היינו תורה ובריתך ינצורו היינו נמי תורה כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה. עד כאן מנימוקי רי"ד זלה"ה: