Penei David, Deuteronomy, Vaetchanan
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
את גדלך. אמרו רבותינו זכרונם לברכה זו מתן תורה הביאו בספר שתי ידות. ואפשר במה שכתבו משם הרב מגלה עמוקות דמשה ואהרן לא נכנסו לארץ ישראל לפי שהם נולדו מיוכבד שהיתה דודתו של עמרם ועתידה תורה לאסור. והרב עמודיה שבעה פי' במשז"ל פ' ר"ע בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו כלומר אשה הידועה יוכבד שנתגרשה מעמרם ונשאת לאליצפן בן פרנך כמו שאמר בתרגום יב"ע והחזירה עמרם ונולד משה והו"ל מחזיר גרושתו משנשאת וז"ש מה לילוד אשה שהוא בא מאשה אסורה. וא"ל לקבל תורה בא וזה היה קודם מתן תורה ואין כאן איסור עכ"ד. ומשה רבינו בההוא פחדא יתיב שלא יהיה מעכב מה שהוא בא מיוכבד כמו שהיה לאמת וכדברי הרב מג"ע ולז"א אתה החילות להראות את עבדך את גודלך זו מתן תורה שאז אמרת למלאכים לקבל תורה בא ואין כאן איסור שבא מיוכבד וא"כ אעברה נא ואראה ולא יעצרני אשר באתי מיוכבד. ויאמר ה' רב לך מה שקבלת התורה ולא עיכב זה אבל גם לבא לארץ ישראל לא אפשר דהמצות משפט אלהי ארץ הלא ידעת אם לא שמעת שרחל מתה כדי שלא יהיה יעקב אבינו עליו השלום בשתי אחיות בארץ. ואפשר לומר רב לך שהוא יעקב אבינו עליו השלום יוכיח שמתה אשתו כדי שלא יהיה נשוי ב' אחיות בארץ וא"כ אל תוסף דבר וכו' ושמעתי דאיתא במדרש אתה החלות לבא אצלי בסנה. ופירשו במ"ש המפרשים בטעם יחזקאל שנתנבא בח"ל שהטעם היה שהנבואה היתה על נהר כבר ועל המים אין בו טומאת ח"ל. ויש שאמרו מפני שנבואתו היה לצורך ארץ ישראל וז"ש אתה החלות בסנה ששם אין מים וליכא למימר כטעם על נהר כבר שמפני שהיה על המים אף בח"ל יש נבואה שהרי היה בסנה. ומוכרח דה"ט משום שהיה לצורך ארץ ישראל וא"כ אעברה נא ואראה וכו'. עד כאן שמעתי. ואפשר לרמוז טעם אחר שאמרו ז"ל דטעם יחזקאל שנתנבא בח"ל לפי שכבר נתנבא בארץ ישראל ולא היתה ההתחלה בח"ל לז"א אתה החלות לבא אצלי בסנה דההתחלה היתה בח"ל בסנה שלא יש מים וא"כ לא שייך טעם אחר. ומוכרח שהטעם שהיה לצורך ארץ ישראל וא"כ אעברה וכו' במו שפירשו כנז'. ויאמר ה' אלי רב לך כלומר לגבי דידך ליכא ח"ל דאל המקום אשר אתה שרוי הוא כמו ארץ ישראל כמשז"ל על יעקב אבינו עליו השלום:
ואפשר לומר עוד במאמר את גודלך זו מתן תורה הנז' במ"ש הרב פרשת דרכים דף ל"ז בנותן טעם למה שהיה משה רבינו גוזר והקב"ה מקיים לפי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה פ"ז דמציעא כל המלמד את בן חבירו תורה אפילו הקב"ה גוזר גזרה הוא מבטלה שנאמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ואין בכל העולם מי שיצדק לומר עליו שהוציא יקר מזולל כמשה רבינו ע"ה שקבל תורה מסיני ולמדה לישראל עד כאן דברי הרב ז"ל:
ובמטו מיניה דמר אפשר לומר דהפרש יש בין כשהקב"ה גוזר והצדיק מבטל ובין משה רבינו ע"ה דלשון רבותינו זכרונם לברכה שהביא הרב ז"ל שם כך הוא איש האלהים אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כשם שהאיש גוזר כך היה משה רבינו גוזר והקב"ה מקיים קומה ה' שובה ה' למה ה' יחרה אפך עכ"ל וזו מעלה יתירה מאד מאד על המלמד בן חבירו תורה שהקב"ה גוזר והוא מבטל. ומה דמות יערוך למעלת משה רבינו ע"ה וכבר אמרו דמשה רבינו עליו השלום בעלה דמטרוניתא כביכול. ובזה נבא אל הביאור אתה החילות להראות את עבדך את גודלך זו מתן תורה כלומר שאני קבלתיה ולמדתיה לכל ישראל והמלמד בן חבירו תורה הנה שכרו שהקב"ה גוזר והוא מבטל וז"ש ואת ידך החזקה שאתה גוזר גזרה ואני מבטלה אשר מי אל חסד אשר יעשה כמעשיך להשגיח בצדיק וכגבורותיך לגזור גזרות ובו בפרק אשר מי אל רב חסד וא"כ אעברה נא ואראה וכו' ותבטל גזרתך. ויאמר ה' רב לך כלומר עוד גדולה וכבוד יש לך שאתה בעלה דמטרוניתא גוזר כשם שהאיש גוזר וכביכול מקיים שזה גדול יותר מאד על מה שאמרת וז"ש רב לך. אמנם אל תוסף לדבר אלי עוד בדבר הזה דוקא וזה יצא מן הכלל שאין דבריך נשמעים וזה בעבור ישראל כאומרו ויתעבר בי למענכם. או יראה במה שהוכיח עוד הרב הנז' שם ממ"ש פ"ג דמ"ק שהעניו הקב"ה גוזר והוא מבטל ע"ש וז"ש רב לך כלומר יתר שאת יש לך על המלמד את בן חבירו תורה שאתה עניו וגם העניו לחוד יש בו מדה זו ואתה שתיהם בידך שתים כהלכתן וזהו רב לך. אבל אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה דייקא כדאמרן:
ולפי פשוטו מ"ש אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה היינו על מלחמת סיחון ועוג וכמו שאמר רש"י ז"ל בעת ההיא לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר. וראיתי בפירוש החומש (כתב יד) המיוחס לרבותינו בעלי התוספות פ' מטות שכתב וז"ל אמר משה רבינו בלבו שהקב"ה ישאל על שבועתו ונראין הדברים שהרי הכניסני לארץ סיחון ועוג שהיא מארץ ישראל וזה חשב כשא"ל פ' נדרי' דכתיב לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מחלין לו אמר משה רבינו בלבו ודאי ישאל על נדרו לכך נסמכה פ' נקום נקמת המדיינים אחר וכו' שא"ל הקב"ה לא כמו שאתה סבור אלא נקום וכו' אחר וכו' וזה שאמרת שנכנסת לארץ סיחון ועוג הרי לא נשבעתי אלא שלא תעבור את הירדן עכ"ל ולמדנו מד"ק דסברי דארץ סיחון ועוג הוא בכלל ארץ ישראל וכמו שכתב הרב פרשת דרכים ריש דרוש ח' וחלק על הרב מהר"י אדרבי והוא ז"ל נתקשה בזה דאיך כבש משה רבינו ארץ סיחון ועוג שהם מארץ ישראל. ומ"ש בפי' התוס' הנז' שהקב"ה לא נשבע אלא שלא יעבור הירדן ק"ק דלשון הגזרה פ' חקת הוא לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם ולא נזכר הירדן. ותו יש להעיר במ"ש דאמר משה רבינו ע"ה שהקב"ה ישאל על שבועתו ובסוף כתבו ודאי ישאל על נדרו דכיון דהיה סבור שישאל א"כ כשראה שכבש סיחון ועוג ולא נשאל ליפשוט דלא היו בכלל השבועה דאם היו בכלל השבועה הי"ל לישאל קודם. ולזה י"ל דט"ס הוא בפירוש הנז' וצ"ל נשאל על שבועתו או נשאל על נדרו וז"ש רש"י דימיתי שמא הותר הנדר הותר דייקא שכבר הותר. אך מ"ש דזה חשב משה רבינו כשא"ל פ' נדרים ק"ק דמשה רבינו ע"ה כבר ידע זה והוא התיר לו כביכול את נדרו בעגל וכמשז"ל ויחל משה שהתיר לו נדרו. וי"ל דקיימי התוס' בפירוש הנז' אליבא דמאן דדריש דרשות אחרות בפ' ויחל כמו שאמר פ' אין עומדין. וכבר עמדנו בענינים אלו בדוכתי אחריני בס"ד ואחז"ר נדפס פי' התוס' הנז' עם ס' מנחת יהודה והושמט לשון זה שהעתקתי מפי' התוס' ונראה דהשמיטוהו להיות שבס' מנחת יהודה כ"כ משם הר"ם מקוצי ושם כתוב נשאל הקב"ה על נדרו בפמליא של מעלה וזה כמש"ל דט"ס הוא ויש שינוי מפי' התוס' הנז' למ"ש במנחת יהודה ואפשר דט"ס במנחת יהודה וצ"ל שנכנסתי לארץ סיחון ע"ש ודוק: