אפשר במה שחקרו הראשונים דהמצות כנגד אבריו וגידיו של אדם ולא כל אדם זוכה לקיים הכל וניחא להו דע"י שמקבלם וממתין לקיים כשיבואו לידו ה' ברחמיו מעה"כ כאלו קיים וז"ש ויצונו ה' לעשות את כל החקים כל דייקא לטוב לנו דבתרי"ג מצות מתוקן האדם. וכי תימא זה נמנע לז"א וצדקה תהיה לנו כי נשמור וכו' כלומר זה חסדו וצדקתו ית' לצרף מחשבתנו כי נשמור לעשות את כל המצוה פי' נמתין לעשות הכל ובזה יצא י"ח. או יאמר במ"ש הר"מ שהטעם שלא נכתב שכר הרוחני האמיתי רק יעודי העה"ז דרצה לישב דעת ההמון בתחילת למודם אשר לא ישערו ענין העה"ב ע"ד התינוק וכו' וז"ש ויצונו לטוב לנו לחיותנו שהם יעודי העה"ז ונכתב זה לתועלת וצדקה תהיה לנו בזה כי נשמור לעשות כמו התינוק שאינו יודע השכר האמיתי. ועד"ז יש לפרש כמה פ' כי תעשה הישר וכו'. או יאמר דהשראת שכינה גורמת לקיים המצות כמו שאמר הראשונים וז"ש וצדקה שהיא כינוי לשכינה כנודע תהיה לנו תשרה בנו כי נשמור לעשות שבאמצעותה תתעורר נפשנו לשמור כל המצוה: