אפשר במ"ש סוף פ"ק דסוטה דמשה רבינו ע"ה היה רוצה לקיים המצות התלויות בארץ. והנה אז"ל כי העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת וכו' וכן אם יעסוק בשאר מצות ודאי הלימוד כמעשה. ואמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה ולכן הוא גדול יותר מן המעשה. וז"ש אעברה נא ואראה וכו' והכונה לקיים המצות דודאי לא לאכול מפריה. לז"א רב לך הגדול לך כלומר הרי לך הגדול שהוא תלמוד גדול ויכול אתה ללמוד והלימוד חשוב כמעשה. או יאמר רב לך אתה רבן של ישראל וממך למדו דיני מצות ארץ ישראל וא"כ כשמקיימים ישראל מצוות הארץ יש לך שכר כאלו עשיתם כיון שאתה הגורם שלמדת אותם:

ועוד אפשר במ"ש הרמב"ם פ"י דשגגות דין ו' הבעל מביא כל קרבנות שחייבת אשתו וכתבו התוספות פ' המקבל דדוקא קרבן כפרתה ולא נדרים ונדבות וטעמא דאם יקניטנה תלך ותדור אלף נדרים בכל יום עד שיעני. ואנן בדידן יש לנו עם הקב"ה כביכול דין אשה ובעלה. ולאו דוקא כללות ישראל אלא אף כל אדם מישראל כמובן מדברי המפרשים המשתמשים בהקדמה זו. וכיוצא בדבר ראיתי להרב המקובל חסידא קדישא כמהר"ר אהרן חייון ז"ל בחתימתו על פסק עיגונ' כתב שנטפל בזה לפי שהוא תיקון לשכינה באותו חלק פרטי של בחינת אשה זו וכו'. והנה לפי הדין של הרמב"ם הנזכר אפשר דכביכול עליו מוטל לתקן כפרתנו. ואף נדרים ונדבות שלנו כביכול עליו מוטלות דלא שייך טעם התוספות שמא יקניטנה וכו'. והנה כונת משה רבינו ע"ה באומרו אעברה נא וכו' היינו שרוצה לקיים המצות בארץ ישראל והו"ל נדר וכ"י איבעי ליה לקיומיה נדריה כדין בעל לאשה. לז"א רב לך כלומר אתה יש לך דין בעל כמו שאמר בזהר דאיהו בעלא דמטרוניתא וא"כ אין דין זה שייך לגבי דידך כמבואר: