אפשר לומר במ"ש הרמ"ז בהגהתו בס' שמן ששון בסוף הספר דף קמ"ז ע"ד משם האר"י זלה"ה וז"ל אהרן הכהן נתגלגל בעלי הכהן ובעון ע"ז היה חייב סקילה לכן ותשבר מפרקתו ויפול מן הכסא ואחר כך נתגלגל בעזרא הסופר שהיה גם כן כהן ושם נתקן עכ"ד האר"י זלה"ה ואני קבלתי שלכן לא התפלל ליכנס לארץ כי ידע שיכניס את ישראל אחרי כן עכ"ל הרמ"ז ז"ל:

ובזה אפשר לרמוז בפ' עקב ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא דייק לומר בעת ההיא שהתפלה הועילה לאותו זמן אך צריך לבא בגלגול עלי ואפשר ר"ת בעת ההיא הוא אהרן יבא בגלגול עלי הכהן תשבר המפרקת:

וזה ירמוז הכתוב בעזרא סי' ז' עזרא בן וכו' אהרן הכהן הראש הוא עזרא עלה סמך הוא עזרא למה שכתב אהרן הכהן הראש הוא עזרא לומר שנתגלגל אהרן בו ונקט הוא עזרא על"ה לרמוז ג"כ לעלי וזה טעם שכתוב אח"ך כי אחד לחדש החמישי בא ירושלם שהוא יום פטירת אהרן הכהן:

ועוד יש לרמוז כי תיבות אהרן עלי גימטריא שס"ו. כמספר תיבות עזרא הכהן עם ח' אותיות שהוא בגימטריא שס"ו שם רמז כי עזרא היה גלגול אהרן ועלי:

ועתה נבא לרמוז בקראין אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואמרו רבותינו זכרונם לברכה זה אהרן ואת ידך החזקה אשר היתה מדת הדין מתוחה עליו ולשע' רחמת אשר מי אל חסד אשר יעשה כמעשך וכו' ואני יודע שעתיד להתגלגל בעזרא ומפני זה הוא לא התפלל ליכנס לארץ וז"ש אעבר"ה גימטריא עזרא כמו שאמר בילקוט ראובני (לפי הרשום בזכרוני) וכמו שאמר הרמ"ז שקבל כנז' אבל אני אעברה נא ואראה את הארץ. ויאמר ה' אלי רב לך כלומר אתה אמרת שאהרן עתיד ליכנס לארץ ישראל כשיבא בגלגול עזרא. ואתה כל ת"ח יש לו ניצוץ ממך והם באי הארץ וזהו רב לך שלך גדול משלו שבכל ת"ח מופלא יש ניצוץ ממך ודוק:

במדרש ה"א אתה החלות וכו' א"ל הקב"ה והלא נשבעתי א"ל אתה החלות את השבועה לא נשבעת שאתה מכלה את בניך וחזרת בך שנאמר וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו וקרוב לזה איתא בספרי וצריך להבין תשובת המקום ב"ה רב לך שיהא מקביל לזה. ושמעתי זה שנים רבות מהחכם השלם הרב מהר"ר שלמה חייא מזרחי זלה"ה שהיה מפרש במה שהקשה הרב מש"ל פ"ז דנדרים למ"ד שמי שהוא נוגע בדבר אינו יכול להתיר כדמשמע בירושלמי וכמו שאמר הריב"ש והביאו מרן שם דין ט' מאותה שאמרו בויחל משה מלמד שהתיר לו שבועתו ומשה נוגע בדבר היה דאמרי' התם לך רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כיון שאין ישראל בעולם אין לך גדולה נמצא שהיה תועלת למשה בהתיר שבועת המקום ולפי דברי הירוש' לא יכול משה להתיר שבועה זו ויש לישב עכ"ל הרב משנה למלך. והרב כהונת עולם בביאורו לסי' רכ"ח בריש הסימן כתב וז"ל ומה שהקש' עוד מההיא דויחל משה אני פרשתי דהיינו דכתיב התם וידבר ה' דיבור ק' דלך רד מגדולתך והוא נוגע ולכך שתק אך ויאמר ה' אמירה רכה דהיינו ואעשה אותך לגוי גדול וא"כ אינו נוגע ואז ויחל משה ולזה רמזו רבותינו זכרונם לברכה שפתח לו פתח עכ"ל ובזה פירש מהר"ש הנזכר דהיה משה רבינו רוצה להתיר לו שבועה שלא יכנס לארץ אף שהוא נוגע בדבר כשם שהתיר לו שבועה שנשבע שלא לכלות את ישראל וז"ש אתה החלות שנשבעת שלא לכלות ישראל ואני התרתי אף שהייתי נוגע בדבר וגם עתה אתיר מה שנשבעת שלא אכנס דלא חיישינן לנוגע. והשיב הקב"ה רב לך כלומר מה שהתרת היינו שאמרתי רב לך כלומר ואעשה אותך לגוי גדול ונמצא שאין אתה נוגע בדבר כמו שאמר הרב כהונת עולם לכן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה שאתה נוגע בדבר עכ"ד מהר"ש הנזכר זלה"ה:

ואני עני אומר שאם נפרש כמו שפירש הרב כהונת עולם במש"ה פ' תשא וידבר ה' ויאמר ה' וכו' א"כ משה רבינו ע"ה ידע דהטעם שהתיר לו אז משום שלא היה נוגע בדבר שכבר א"ל ואעשה אותך לגוי גדול ומאי קאמר הכא ואם לא נפרש כפי' הנזכר בקראי דכתיב וידבר ויאמר וכו' ונאמר דמשה רבינו היה סבור שהיה נוגע א"כ נימא דתירוץ הרב כהונת עולם מעיקרו ליתא דהגם דמצד אחר אם יכלה ישראל יגיע טובה למשה רבינו כמו שאמר לו ואעשה אותך וכו' מ"מ אכתי מ"ש לו לך רד עדין הוא יורד מגדולתו דעד שיהיה זרעו גוי גדול צריך זמן דרך טבע וביני ביני יגיע זמן סילוקו דנגזר מראש מקדם בשג"ם הוא בשר והיו ימיו ק"ך שנה ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בשגם זה משה וא"כ הוא נוגע בדבר ומאי קאמר לו רב לך. אמנם לכי תידוק פורתא בהערה זו נתחסם הדרך הנזכר כי חזק הוא כי הנה היה מקום להעיר מצד אחר כפי דברי הרב כהונת עולם דמשה רבינו ע"ה מאי קסבר להתיר שבועה שלא יכנס לארץ כמו שהתיר שבועה שיכלה ישראל והלא תירוץ הרב כ"ע פשוט דאינו נוגע. ברם אפשר לומר דמשה רבינו לא פירש פ' תשא כפירוש הרב כהונת עולם והוא סבר דאף בנוגע בדבר מצי להתיר מדהתיר להקב"ה שבועתו והוא נוגע בדבר דאמר לו לך רד ואף שאם יכלו ישראל יעשנו לגוי גדול מ"מ צריך לזה זמן והוא יהיה ירוד כל ימיו כי בימיו לא יהיו גוי גדול בניו ונמצא הוא נוגע ואפ"ה התיר ש"מ דנוגע בדבר שרי. וחידש לו הקב"ה רב לך כלומר מאחר שאמרתי רב לך שתהיה לגוי גדול לא חשיב נוגע דזו הנאה גדולה בהעדר ישראל ושקולה ומכרעת לרדתו מגדולתו ותו אעיקרא לכבוד זרעו יחזור למדרגתו וליכא שום צד נגיעה:

ולי יראה לפרש ונקדים מה שהק' עוד הרב מש"ל שם מאותה אגדה דפ' הספינה דף ע"ד דרבה בב"ח דאמרו ליה היל"ל מופר לך והלא לא היה יכול רבה בב"ח להתיר שבועת הגלות דהיה נוגע בדבר שיגאלנו והרב תורת חסד סוף סימן כ"ח הביא קושיא זו משם גדול אחד וכתב וז"ל ואני אמרתי דקים להו לרבנן דהוא היה מתמרמר על שאין לו מתיר דאם יש לו מתיר היה מותר דאדעתא דהכי נשבע וכן מורה לשון המאמר דאם יש לו מתיר יהיה מותר שאומר עכשיו שנשבעתי מי מפר וראיה לזה דנדר זה לא היה אלא גיזום מדקאמר מי מפר דאין הפר אלא בבעל וחכם מתיר ולא מפר אלא ודאי כונת ה' ית' להראות שאינו רוצה אלא מי שיגלה דעתו בחילול שבועתו או בלשון התרה או בלשון הפרה מעין ועתה הניחה לי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שפתח פתח למשה רבינו ע"ה להתיר שבועתו כמו שדרשו מלשון ויחל שיבא חכם ויחלל בכל לשון שאמר ויתבטל השבועה וזהו מי מפר לי כלומר לפי דעתי שנשבעתי שאם יש מתיר או מפר יהיה מותר או מופר עכ"ל וכפ"ז אפשר דמשה רבינו הבין דאף נוגע בדבר שרי דמעשה חזא שהתיר לו כביכול לשבועה שנשבע לכלות ישר' וז"ש אתה החלות כבר חללת שבועתך על ידי וא"כ אעברה נא וכו' דגם עתה אתיא אח"ל אח"ל והשיבו רב לך כלומר הדין הוא דנוגע אסור אבל רב לך יש לך רב שלפניו נגלו תעלומות ועל דעת כן נשבע שתהיה אתה מתיר. ומאחר שהכל תלוי בי דאלמלא כך לא היית יכול להתיר לשעבר א"כ אל תוסף דבר אלי שבשבועה זו לא כיונתי שיהיה לה מתירין:

וכיוצא בזה יש לפרש במ"ש בס' בנין אריאל פרשת מטות שתירץ לקושיא זו דהא טעם דנוגע בדבר אינו יכול לדונו משום שמא יטה לבו וידמה בעיניו על חייב זכאי וכו' וכן בהתר הנדר אם יש לו הנאה בהתר זה יחשוב מחשבות ויבקש עילה להתיר את האסור מן הדין מה"ט קאמר הירושלמי דאינו נשאל לזקן מאותה העיר וטעם זה לא שייך אלא במי שסומך על החכם המורה לו התר וכו' ואין לסמוך כיון שהוא נוגע בדבר וכו' משא"כ גבי הקב"ה אי אפשר לומר כן דהוא יודע הדין לאמיתו אם יש פתח לנדר זה להתירו אלא שאינו יכול להתיר לעצמו ע"פ התורה לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו וא"כ אפי' הנוגע בדבר יכול להתיר נדרו של הקב"ה אם רצונו ית' שיתירוהו עכ"ל והשתא אפ' דמשה רבינו ע"ה סבר דיכול נוגע בדבר להתיר ולמד זה ממה שהתיר הוא להקב"ה שבועתו שיכלה ישראל וז"ש אתה החילות התרת שבועתך על ידי אף שאני נוגע בדבר כמש"ל וא"כ אעברה וכו' דגם עתה אתיר. והשיבו רב לך כלומר הדין הוא דאינו יכול להתיר מי שהו' נוגע בדבר שמא יטעה אך רב לך מה שהתרת לשעבר הוא משום רב לך שאני רבך ויודע איזה נדר דינו להתיר וליכא למיחש שיטע' המתיר ומאחר שכן אל תוסף דבר אלי עוד שאין רצוני להתיר. והרב הנזכר אגב שיטפיה כתב כלפי מעלה פתח. והדבר פשוט דלגבי הקב"ה אין שייך פתח כמו שכתב מהרימ"ט בשו"ת י"ד סימן כ"ו ועמ"ש בספר הקטן ראש דוד דף קמ"ב ע"ד:

ואפשר לרמוז במ"ש ה' אלקים אתה החילות להראות והכתוב הוא אדני ידוד אתה החלות להראות ור"ת ידוד אתה החילות להראות הוא אליה אפשר שרמז דהרי אליהו לא מת ועלה בגוף ונפש ואף דאמרו ז"ל דגופו הניח בסערה ונפשו היא העולה מ"מ הרי גופו הגשמי לא נקבר ונעשה רוחני והונח בסערה. וא"כ למה יגרע הוא ממעלה זו בהיותו יותר גדול מאליהו. וגופו לא יקבר רק יעלה בסערה. והנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה בטעם שנסתלק משה במדבר להביא דור המדבר לעת"ל. וברעיא מהימנא אמרו דנקבר בח"ל להועיל שישראל יצאו מהגלות וז"ש רב לך אתה רב ויש לך תלמידים ואם אין גוף נקבר לא יצאו ישראל תלמידך מהגלות גם דור המדבר תלמידיך ממש ישארו שם לעת"ל והיינו רב לך אתה רבן של ישראל ורבן של דור מדבר וצריך לחוס עליהם ומשו"ה שם תקבר וז"ש ויתעבר ה' בי למענכם וכו'