Penei David, Deuteronomy, Vayeilech
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה אין וילך אלא תוכחה שנאמר לכו חזו מפעלות אלהי'. וכתבו המפרשים משם רבינו בחיי שהלך אצל כל אהל ואהל מישראל. והנה שתים זו שזלזל ח"ו בכבודו ללכת אצל כל אחד אף דהיה מלך ואין כבודו מחול. וגם שרצה להוכיח לכל אחד בפרטות. הסיבה הוא שהיה ביום סילוקו וניטלה מלכותו כי אין שלטון ביום המות. וגם ירש המלכות יהושע ולא נשאר זמן להוכיחם כי עיקר התוכחת היא בעת יציאתו מהעה"ז. וזה כונת הכתוב וילך שהלך והוכיח כמשז"ל וכמו שאמר רבינו בחיי שהלך אצל כל אהל ואהל מישראל וזה שאמר וידבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל דברי תוכחות. וכי תאמרו מה זה היה לזלזל כל כך בכבודי ולהוכיח כל אחד בפרטות ביום אחד ומה כל החרדה הזו. לז"א בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי ולא נשאר זמן להוכיח. לא אוכל עוד לצאת ולבא וניטלה ממני המלכות ואין כאן זלזול במלכותי כי ניטלה וניתנה ליהושע כמו שפירש רש"י. זה למדתי מתוך דברי המפרשים אך הרחבתי הדברים לישבן. ואתה תחזה מ"ש בעניותנו בספר הקטן ראש דוד בסוף פ' דברים ושתי דרכים בין מה שפירש שם הרב כתנות אור ובין מה שפירשתי אנכי איש צעיר עיין שם באורך יכולים להתפרש בפ' וילך משה וכו' בן מאה ועשרים וכו' על דרך שפירשנו פ' אלה הדברים:
בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא. פירש"י לפי שה' אמר אלי לא תעבור. הרב כתנות אור האריך בפירוש דברי רש"י ותורף דבריו דדרשת היום מלאו ימי ושנותי שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום אל יום ומחדש לחדש הכא לא שייכא אלא לדעת רבנן פ' החולץ דזכה מוסיפין לו דמשמע לא אוכל לצאת ולבא לפי שה' אמר אלי לא תעבור ולולי הגזרה היה מוסיף כרבנן. וז"ש רש"י לפי קצת נסחאות היום מלאו וכו' וה' אמר אלי לפי וקאי על לא אוכל זהו תורף דבריו עיין שם באורך וברוחב:
ואפשר לפרש הכל גם כדעת ר"ע שם פ' החולץ דסבר זכה משלימין לו לא זכה פוחתין לו במ"ש התוספות שהקשו לר"ע ממ"ש פ"ק דחגיגה דשני נספ' בלא משפט יהבו ליה לצורבא מרבנן דהוא מעביר אמיליה והרי דיש כאן תוספת שנים ותירצו התוספות דהנהו שני היו כבר קצובים בעולם ואין זה נקרא תוספת אלא שנים חדשים דעדיין לא נגזרו כלל. והנה משה רבינו עניו מאד ואף לרבי עקיבא היה אפשר להוסיף לו מאיזה שנים של נספה בלא משפט אלא שגזר עליו לא תעבור וז"ש בן ק"ך שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי לא אוכל עוד לצאת ולבא וכי תימא פשיטא ומאי למימרא ודאי דזכה משלימין לו ותוספת ליכא אף אם זכה וזה דבר פשוט כיון שמלאו ימיו ושנותיו לא יוכל צאת ובא. לז"א וה' אמר אל"י דייקא שאני מעביר על מדותי לא תעבור ואם לאו הייתי זוכה בשנים שכבר נגזרו והיו נספים בלא משפט והיינו אליבא דכ"ע ובזה נתרצו קושיות הרא"ם ומהרש"א שהביא שם הרב כתנות אור. ואפ' לסיים הכתוב במ"ש בס' אהבת יהונתן פ' חיי שרה בטעם משז"ל הרבנות מקברת בעליה דאי אפשר להוסיף ימיו כיון דבא זמן המושל אחריו ואין מלכות נוגעת בחבירתה עכ"ד ולפי דרך האמור בכתוב הזה שאלמלא הגזרה היה מוסיף ימיו לזה סיים יהושע הוא עובר וכו' והגיע זמנו ואי אפשר להוסיף ימי לכן בן ק"ך שנה אנכי היום היום מלאו וכו':
ובזה אפשר לרמוז פ' פ' בראשית בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה ודרשו רבותינו זכרונם לברכה בשגם גי' משה שחי ק"ך שנה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה פ"ק דסוטה אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים לבו כבשר שנאמר יבא כל בשר להשתחוות ופירש"י כבשר שהוא רך ולא כאבן שהוא קשה להשתחוות אותם שהם בשר יבואו ויתפללו כי הם נשמעים אבל גסי הרוח לא יבואו עכ"ל הא למדת דבשר כינוי לעניו וז"ש בשגם הוא בשר אף דמשה רבינו הרמוז בגימטריא בשגם והתיבה נדרשת כמשמעה אף שהוא בשר ר"ל עניו מיוחד בענוה מכל האדם ואליו יאתה ליקרא עניו לפי שדומה לשמש ואפ"ה היה עניו כמש"ל פ' חיי שרה ונכון להשתבח בענוה וז"ש הוא בשר כלומר הוא מיוחד בענוה. והיה ראוי גם לדעת ר"ע שיזכה בשנים הקצובים לנספה בלא משפט בשביל דמעביר אמיליה עכ"ז והיו ימיו ק"ך שנה: