ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרי'. תיבת במצרים יתר ואין לה ענין ואפשר במשז"ל דשר של מצרים קטרג על ישראל דמה אלו עע"ז אף אלו עע"ז ולא זכה בטענתו כי יש להם דין ישראל ועע"ז בשוגג פטור וזה צד אחד ממ"ש הרב פרשת דרכים דף ג'. ואפשר לומר כפי צד זה דז"ש ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל דייקא שיש להם דין ישראל ועע"ז בשוגג פטור כי ה' נלחם להם בשבילם בשר שקטרג עליהם וז"ש במצרים הוא השר על דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והנה מצרים נוסע אחריהם שהוא השר:

א"נ לפי פשוטו במ"ש בכמה דוכתי שהיה מקום לומר כי לא מאהבת ישראל עשה ה' מה שעשה במצרים רק מפני שפרעה התריס ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו ושלא שלח לו דורון וכו' וזה היה בעוכרי פרעה ועמו. אך אם נכנע פרעה והיה משיב בשפל קול התחנ"ה עדיין היו ישראל בידו משועבדים. והמבחן לזה אם בצאת ישראל ממצרים יונחו למקרה ופגע ושוב לא יטפל בהם ה' הדבר מוכרע שהכל מפני פרעה שחירף וגידף. ואם אחר צאתם ה' עמם להטיב להם נודע כי כל אשר עשה ה' הוא בעבור ישראל וז"ש אנוסה מפני ישראל כי עתה ידענו כי ה' נלחם להם בעבורם ובאהבתם נלחם במצרים ולא בשביל פרעה:

עוד אפשר במ"ש בפי' הגדה (לעיל) בפסקת היא שעמדה הקדמה כולל' מהרב מהר"י קובו ז"ל והתכלית היוצא לכונתנו דכיון דהקב"ה הכה עשר מכות במצרים מוכרח להושיע ישראל בים שאם ח"ו לטבועין נתנו וכיוצא יהיה ח"ו חילול ה' כי מאחר שיודע סופם למה עשה משפטים במצרים עיין שם באורך. וז"ש אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים בכמה מכות ומוכרח להצילם עתה ולזה אנוסה מפני ישראל שודאי יושיעם: