Penei David, Exodus, Beshalach
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ראיתי בס' אמרי נועם שהוא מחידושי הראשונים ורבותינו בעלי התוספות בסדר היום שכתב וז"ל וא"ת איך לא היו מטמאין וי"ל שצדיקים אינם מטמאין במיתתן אי נמי שמשה לא לקחם אלא כל המסייע חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה בעצמו עכ"ל. ולכאורה יש להשיב על תירוצים אלו. דמה שתירץ ראשונה דצדיקים אינם מטמאין במיתתן. איברא דהכי אתמר במדרשא באשכבתיה דר"ע דאמר אליהו דהצדיקים אינם מטמאין והובא בילקוט משלי סי' תתק"מד דאין טומאה בת"ח וכו' וכ"כ בס' שפתי כהן ריש פ' אמור. וכן הוא מנהג הכהנים להשתטח על קברי הצדיקים כמו שאמר הרב בתי כהונה ח"א ונמצא להם סמך ע"ש. אמנם קשה על כל האמור ממ"ש בפסחים דף ס"ז ובשאר דוכתי מת עצמו מותר במחנה לויה דכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו. אלמא דיוסף הצדיק מטמא כשאר מתים וחלף הלך האי שינויא דמשני בס' אמרי נועם. גם קשה על המנהג הנז' ואין עתה ס' בתי כהונה בידי לראות אם העיר מכח האי סוגיא. גם התירוץ השני דמשה רבינו לא לקחם וכו'. הרואה יראה דמסוגיי' סוף פ"ק דסוטה גבי מי לנו גדול מיוסף וכו' ומפירש"י מוכח דתדיר משה נתעסק ביוסף וכל ימי חייו לא נתעסק בו אחר ע"ש:
וראיתי להרב פנים מאירות בחיבורו על התורה הנדפס מחדש פ' חקת וזה שמו כתנות אור שכתב בביאור מאמרם ז"ל ששאל משה רבינו אם נטמא במה טהרתו ולא השיבו ונתכרכמו פניו כיון שהגיע לפ' פרה וכו' ופי' הרב ז"ל דמשה היה טמא מת שנשא ארון יוסף על כתפו ובז' ימי המילואים שמש בכהונה אף דלא נאמרה פ' פרה דח' פרשיות נאמרו בו ביום וחדא פ' פרה משום דלא היה כהן אלא הוא וקי"ל דאם הצבור טהורים והכהנים טמאין נעשה בטומאה אבל לאחר זה דהיו אהרן ובניו כהנים והיו טהורים לא הותר למשה לשמש ולזה נתכרכמו פניו דכל מ' שנה היה משמש כמו שאמר בזבחים דף ק"ב וסבר דנדחה וכשא"ל פ' פרה נח דעתיה עכ"ד. ולא נחה דעתי הקצרה בדבריו לומר דמשה בז' ימי המלואים שמש בטומאה. וגם דבכל מסע היה נטמא והיה ז' ימים טמא בחנייתם ונטהר באפר פרה. וזה דבר זר על אדון הנביאים שיטמא עצמו כל כך פעמים בכל מסע. ועוד דלא זזה ממנו שכינה תדיר. ואיך היה כל כך זמן בטומאה אף שהיו הפסקות משמשות:
ונראה לקיים תירוצי אמרי נועם הנז'. דהתירוץ הראשון שריר וקיים דאין טומאה בת"ח וצדיקים וכמו שאמר אליהו הנביא ז"ל וגם יוסף הצדיק לא נופל הוא ח"ו ומנהג ישראל שהכהנים הולכין להשתטח על קברות הצדיקים תורה היא. והא דדרשינן דמת מותר במחנה לויה מדכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו לאו למימרא דיוסף היה מטמא כשאר מתים ח"ו רק כונתם דכתיב עמו כלומר במחיצתו ללמד דמת דעלמא מותר במחנה לויה אף דלא שייך ביוסף. וכי האי גוונא אשכחן לרבותינו זכרונם לברכה דדרשי כיוצא בזה וכמו שאמר בס' בירך יצחק ריש פ' מקץ עמ"ש בטרם תבא שנת הרעב דדרשו מיניה דאסור לשמש בשני רעבון אף דלא שייך ביוסף דהוא היה מותר דעדיין לא קיים פו"ר דלא היה לו בת אלא דהכתוב אתא להשמיענו לעלמא והביא ראיות לזה ע"ש ואף אנו נאמר במאי דקמן דדרשא זו למתים דעלמא ויוסף הצדיק אינו מטמא ח"ו. ועל כן משה רבינו אף דהוא היה טהור וקדוש תדיר לא חש לטעון טעון עצמות יוסף כי אינם מטמאים. ואפשר דיוסף עצמו רמזה באומרו והעליתם את עצמותי מזה אתכם ולא תחושו לטומאה כלל וזהו אתכם בכלל שכלם אף הטהורים החלו מעלין עצמותיו. ובזה אפשר לפרש שיעור הכתוב ויקח משה את עצמות יוסף וכו' וכ"ת איך משה על כתף ישא ארון של יוסף ומטמא עצמו. לז"א הלא תראה מאמר יוסף שאמר אתכם ורצונו עמכם במחיצתכם ולכלם מדבר לו' שאינו טמא. וזהו שאמר כי השבע השביע וכו' נתינת טעם ללקיחת משה העצמות באומרו אתכם כאמור:
וגם התירוץ השני הנז' שתירץ בס' אמרי נועם דמשה לא לקחם וכו' הנה מקום לאומרו לפום מ"ש בסוכה דף כ"ה והוא בריתא דספרי על ויהי אנשים אשר היו טמאין דאיכא מ"ד נושאי ארונו של יוסף היו ואף תנאי דפליגי התם משמע קצת דמודו במקצת שהיו אנשים נושאי ארונו של יוסף רק דסברי דהני אנשים לא הוו נושאי ארונו של יוסף ומסוגיא זו יקשה על תירוץ ראשון הנז'. הראת לדעת דהגם דמסוגיא פ"ק דסוטה משמע דמשה רבינו נתעסק בהם הוא ולא אחר כל ימי חייו וכמו שפירש"י ומהרש"א באגדתיה שם. מ"מ לאו מילתא פסיקתא ואיכא מ"ד שהיו איזה אנשים נושאי ארונו של יוסף ולא משה רבינו. איברא דבסגנון שכתבה בס' אמרי נועם דמשה לא לקחם וכו' אינו מתישב אב"א קרא דקרא בפירושא אתמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו. ואב"א גמר' כמה מאמרי רבותינו זכרונם לברכה שמשה נטלם על כתפו. וכלן נתעסקו בביזה ומשה לקח עצמות יוסף. אמנם אפשר לומר דבפרק הנסיעה משה רבינו לקחם והם נתעסקו בביזה. ולימים עוד מעט נטהר ע"פ הדיבור בסדר טהרה שציוהו ה'. ומעת שנטהר שוב לא לקחם בעצמו ונתמנו על זה אנשים ידועים. ולפ"ז א"ש אותה שאמרו אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה דכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל וכו'. ויקשה על זה דהאמרינן חשב לעשות מצוה ונאנס מעלה עה"כ כאלו עשאה ולמאי דמשמע מפשט הדברים דמשה רבינו תמיד נתעסק בהם עד אשר עלה אל אלהים והיתה מנוחתו אמאי לא כתיב אשר העלה משה כיון שהוא נתעסק מ' שנה ולא גמרה מפני האונס ואל על יקראוהו. אבל לשיטה הנז' ניחא דמשה רבינו התחיל בה ואחריו נטפלו כמה בני אדם וחילופיהן וחילופי חילופיהן עד שנקבר בשכם. ובסוף כל ישראל העלום וקברום. והשתא הו"א דהמצוה תקרא ע"ש המתחיל בה לז"א אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה לאפוקי המתחילה ודוק:
ומה שכתבתי לעיל מילקוט משלי דהצדיקים אינם מטמאין וכמדומה לי שהרב בתי כהונה מייתי מינה או ראיתי ראיה זו בתשובה כתב יד לאחד מרבני דורנו זלה"ה עתה ראיתי להרשב"א ז"ל בחידושי יבמות דף ס"א שכתב בההיא דאמר אליהו זכור לטוב במציעא דף קיד דקברי גוים אינם מטמאים באהל משם ר"ת דדחויי קא מדחה ליה וכו' וסיים וז"ל וכן מצינו כשקברו לר' עקיבא א"ל צדיקים אינן מטמאין ולא היא אלא דיחוי בעלמא שהוא היה סומך על שר' עקיבא מעשרה הרוגי מלכות היה ומת מצוה היה וכו' עכ"ל הרי דר"ת סבר דצדיקין מטמאין ואליהו ז"ל דחויא בעלמא הוה קא מדחה להו. אמנם הרשב"א ז"ל שם כתב דיש חולקין עליו בההיא דקברי גוים ואחד מן הטעמים שהיה ח"ו נותן מכשול לומר שאין קברי גוים מטמאין והן מטמאין ע"ש ולפ"ז יש לומר נמי דגם מ"ש דאין צדיקים מטמאין הוא אמת שאם אין אתה אומר כן ח"ו היה נותן מכשול לכהנים שיטמאו לצדיקים. ומיהו בזה י"ל דאין חשש שיבואו ליטמא כי לא ידעו הכהנים גדר הצדיקים והאדם יראה לעינים וכו'. והתוס' שם ביבמות משם ר"י כתבו נמי דהא דקאמר אין צדיקים וכו' דחויא הוה ע"ש ד"ה ממגע. אחר זמן רב כרגע נראה לי ס' בתי כהונה ח"א ושם ראיתי שהאריך בזה שכתבו התוס' דאליהו זכור לטוב דחויא בעלמא דחי להו והעמיק הרחיב בצדדין וצדי צדדין ואין הפנאי מסכים לעמוד בדבריו וע"ש סי' כ"ג: