פי' הרב הקדוש מהרח"ו זצ"ל (בכתב יד) כי הנה העמלקים היו מכשפים ומלחשים לחש וחוברים חבר כדי לנצח לישראל ולכן יהושע ג"כ הזכיר השמות הקדושים וביטל מה שהיו חוברים ולוחשים בפיהם וענין זה נקרא פ"י חר"ב הפך פ"י חב"ר שלהם לכן לא נאמר ויהרוג אלא ויחלוש שהוא מלשון וילחוש דאתווי דדין כאתוי דדין ולכן אמרו בספר הזהר שהוא מלשון חולש על גוים:

זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.

(אות זה מנימוקי רבינו ישעיה המז"ל. ויוגד למלך מצרים כי ברח העם. פי' המורה איקטורין שלח עמהם וכו' עד ליל ז' ירדו לים ובשחרית אמרו שירה על כן אנו קורין השירה ביום ז' של פסח ותימא שהוא פירש בשלה לך שזה שאמרו שירה בז' לאו דוקא אלא שחשבו אבל בח' אמרו שירה. (אח"י נראה שחסר לשון וצ"ל שהוא פי' בשלח שאמרו בח' וי"ל שז"ש שאמרו שירה וכו' אמנם תירוץ זה דחוק מאד והעיקר כמו שאמר הרא"ם ע"ש):

ויקח שש מאות רכב בחור משל מי היו מן הירא את דבר ה' מכאן אמרו טוב שבגוים הרוג וכו' ותימא דהא אמרינן בע"ז הגוים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין אלמא דאסור להורגן בידים ואי בשעת מלחמה אפי' ישראל נמי שרי דהא אמרינן הבא להורגך השכם להורגו:

שם שם לו חק ומשפט במרה נתן להם מקצת דינים פרה אדומה ושבת ודינין. ותימה דאמרינן לקמן ויגידו למשה ששאלו מה היום מיומים וכתב המורה מכאן שעדיין לא ניתן להם פ' שבת שנצטוה וי"ל כי דרש הוא:

וימודו בעומר פי' המורה לאחר שבאו לבתיהם מדדו העומר ותימה והכתי' לקטו ממנו עמר לגלגל' וכתיב ויעשו כן בני ישראל אלא בחוץ היו מודדים ולא העדיף המרבה מכדי צרכו והממעיט לא החסיר נמי מכדי צרכו והאי דכתיב וילקטו המרבה והממעיט ה"פ מי שהיה לו נפשות מרובות הרבה ואותו שהי"ל נפשות מועטות המעיט הכל לפי מה שהיו צריכים להם וכן מוכח לשון הפרשה. ע"ב מנימוקי רבינו ישעיה המז"ל):