אפשר לומר דרך רמז במשז"ל דבזכות השכינה יצאנו ממצרים דהשכינה השלימה (כתב יד) המנין. גם ידוע דבזכות האבות נגאלו כמשז"ל ונלוה עמהם זכות השבטים כמו שאמר בת"כ ע"פ וזכרתי להם ברית ראשונים ועיין בפירש"י ורשב"ם ובמטה היו חקוקים שמות השבטים. וזה רמז היום אתם יוצאים ר"ל לפני הזמן דאכתי פשו טובא להשלים ת' שנה. ודין גרמא האביב. ה' רומזת לשכינה אות ה' שבשם. אב מספר ג' רמז לג' אבות. י"ב שנים עשר שבטים. ועוד רמז תיבת האביב עם הכולל גימט' אהיה רומז לבינה דבה חירו דכלא ומשם נתעורר גאולת יצ"מ ועל כן הוזכר חמישים פעמים יצ"מ בתורה כמו שאמר בזוהר הקדוש. ומשער הן' תהיה הגאולה העתידה כמשז"ל דביצ"מ היתה ממ"ט שערי בינה וכמו שאמר הרב הגאון מהר"א מקראקא בס' מעשה רקח. וזה אפשר רמז כי תיבת הגאולה גימט' ן' שמשם תהיה הגאולה העתידה ואפשר זה רמז כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ן' פלאות במהרה בימינו. [וחזה הוית בנימוקי רבינו אליעזר מגרמייזא (כתב יד) כי בשמות האבות והשבטים יש ס"ג אותיות כנגד ג"פ אהיה. ולדרכנו שם רמז ס"ג היא הוי"ה דס"ג הרומזת לבינה כי בזכות האבות והשבטים היתה יצ"מ מסטרא דיובלא בינה שם ס"ג ודוק]

זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.

א) (אות זה מנימוקי רי"ר ז"ל). ואחריו לא יהיה כן. פירש המורה אותו שהיה בימי יואל דכתיב כמוהו לא נהיה מעולם ממינין הרבה היה אבל זה של משה ממין א' ותימה שהרי מצינו אותו של משה נמי הרבה מינין היו שנאמר בתהלים ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה וגפנם לחנמל אלמא שהיו הרבה מינין וי"ל מה שבמשה אומר ואחריו לא יהיה כן באותו מקום במצרים אבל לא בכל העולם וגם מ"ש ביואל באותו מקום בארץ ישראל (אח"י עמ"ש הרא"ם):

הגהה. בחצו' הלילה בחצת כתיב חסר וי"ו כי וי"ו שעות עברו (ואית) דאמר בחץ ת' שנה שחצה הקב"ה ת' שנה ודילג קץ אמר הקב"ה מי שאין לו בנים חשוב כמת ואברהם ושרה חיו ק"ץ בלא זרע וחשב מי שהי"ל זרע (אח"י עיין בס' הקטן ראש דוד פ' שלח עיין שם באורך מאמרי רבותינו זכרונם לברכה בזה ומ"ש בעניותי שם):

ויאמר ה' אל משה כחצות הלילה פי' המורה בעומדו לפני פרעה נאמר לו ותימה שהרי לפנים פירש המורה ויאמר ה' אל משה בארץ מצרים חוץ לכרך או אינו אלא בתוך הכרך ת"ל כצאתי את העיר ומה תפלה קלה לא התפלל בתוך הכרך דיבור חמור לכ"ש וי"ל דה"ג בפירש"י בעומדו לפני פרעה אמרה לו דמשמע משה אמרה לפרעה ולא נאמרה לו באותה שעה דהא לא נדבר עמו בתוך הכרך. הגהה. נמצא בפירושי הצרפתים שזה א' מג' מקומות שנדבר עמו בטומאה (אח"י הרא"ם הביא מאמרם ז"ל שדיבר בתוך פלטין פרעה לכבוד משה וא"צ למחוק הספרים):

וירדו כל עבדיך אלה אלי פירש המורה שחלק כבוד למלכות ותימה דאמרינן בע"פ ויצא משה בחרי אף מלמד שסטרו ויצא וכן נמי במדרש השכם:

ואם ימעט הבית מהיות משה. מסכת פסחים דרשינן מהכא מכאן שאין הפסח נאכל אלא למנוייו ותימה מאי דאמרי בהגדה מאן דצריך ייתי ויפסח ואע"ג דלא אימנו בהדיהו וי"ל ששחטו ע"מ כן. ועוד תימה דהתנן בגיטין הריני שוחט הפסח על מי שיעלה מכם לירושלים:

מן הכבשים ומן העזים ובמשנה תורה כתיב וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר י"ל כדדרשינן צאן לפסח ובקר לשלמים:

אל תאכלו ממנו נא פירש המורה שאינו צלוי כל צרכו קורהו נא בלשון ערבי. ובשל מבושל באזהרת אל תאכלו וכך פירושו אם אכלו נא עובר בב' לאוין בלאו דלא תאכלו ובלאו דכי אם צלי אש כמו כן אם אכלו מבושל עובר בשני לאוין. וא"ת הרי אמור פ' אמור גבי כ"ג והוא אשה בבתוליה יקח אלמנה וגרושה וחללה זונה ומוכח בהלכה דאם נשא אשה אלמנה וגרושה או חללה אינו עובר אלא על לאו ועשה ואמאי ונימא דאם נשא אחת מהן יעבור בשני לאוין ונימא אלמנה לא יקח ולא יקח כי אם בתולה מעמיו כדאמרי' הכא וי"ל התם בפירוש אמר הבורא יקח אבל הכא אינו אומר יאכל כדאמר התם יקח:

ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה וכו' ועברתי אני ולא מלאך ותימה והכתיב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף אלמא מלאך הוא ועוד כתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וי"ל שהבכורות הכה הוא בעצמו אבל השאר המלאך המשחית:

מה העבודה הזאת לכם ולא לו ודרשינן מינה דהיינו שאלת רשע משום דשאיל ואמר לכם ולא אמר לנו ותימה והא אמרינן פ' ואתחנן כי ישאלך בנך מחר לאמר וכו' אשר ציוה ה"א אתכם וי"ל התם כלל עצמו בשאלתו שאמר ה' אלהינו אבל הרשע לא כלל ואמר אותנו אלא שאל ואמר לכם ועוד אני תמיהה דרשע שואל מה העבודה הזאת לכם והוא עונה לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן מאי קא בעי ליה ומאי קמהדר ליה וי"ל אע"ג דהאי איניש רשע הוא בחכמה שואל מפני שרואה שאנו אוכלים מן הפסח והחגיגה. והפסח אחר אכילת החגיגה לשבענו ובעבור כן הוא שואל הלא עיקר הוא הפסח ולמה אנו שבעים מהחגיגה ולא מן הפסח שהוא עיקר ומשו"ה צ"ל אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ובעבור זה אוכלים שלמי חגיגה תחילה ואחר כך הפסח (אח"י ראה זה חדש דגירסת הרב אין מפטירין וכו' תשובה לשאלת רשע ופי' הרב יתכן בשאלת חכם לגירסתנו):

כי גורשו ממצרים וכו' ותימא והלא פסח היה ולא היו רשאין לאכול חמץ והיאך תולה הטעם מפני שלא יכלו להתמהמה הא אם היו יכולים להתמהמה היו אוכלים הלא ז' ימים אסורים לאכול חמץ וי"ל שפסח מצרים לא היה אלא יום אחד והם לא החמיצו בצקם לצדה לדרך בעבור שגורשו (אח"י עמ"ש בס' הקטן דברים אחדים באורך):

והביאך ה' אל הארץ תלה הכתוב עבודה זו בביאתם לארץ שלא נתחייבו במדבר אלא פסח שעשו בשנה שניה. ובפ' בהעלותך פי' המורה שנתחייבו כדכתיב בחדש הראשון ופרשה שבראש הס' לא נאמרה עד אייר ולמדנו שאין מוקדם ומאוחר בתורה ולמה לא פתח בזו מפני שהיא גנותן של ישראל שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא עשו אלא פסח זה בלבד משמע כי נתחייבו שלא עשו והכא אמר שלא נתחייבו וי"ל תנאי פליגי בדבר זה בפסחים חד אמר נתחייבו וחד אמר לא נתחייבו וזה יבא כמ"ד לא נתחייבו ע"כ מנימוקי רבינו ישעיה הנז"ל (אח"י עמ"ש התוס' יבמות ריש דף ע"ב):