אפשר דקאמר בחצי בפתח הלילה בהא הדעת לרמוז משז"ל על פסוק ויחלק עליהם לילה דליל ט"ו ניסן בחצות הראשון נעשה נס לאברהם אבינו עליו השלום והחציו נשאר למכת בכורות וזהו בחצי הלילה הנודעת ומצויינת לנס. ואברהם אבינו עליו השלום שעשה היצה"ר טוב והי' חסיד גדול בגודל צדקותיו וכשרון פעולותיו מהפך מדת הדין למדת רחמים וכמו שפירשנו בעניותינו פ' וה' בירך את אברהם בכל דכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו כביכול וממדת הדין עצמו נתברך בכל. ולכן חצות הראשון אף דהוא תגבורת הדינין לגבי אברהם אבינו עליו השלום הכל רחמים ונעשה לו בו נס. אך ישראל דהיו גוי מקרב גוי היה הנס בחצו' השני שהוא עת רצון כמו שאמר ביבמו' דף ע"ב דעת רצון מילתא היא אגוני מגנא. ולגבי הבכורות אף דהיה עת רצון נהפך לדין קשה דרשעים מהפכים מדת הדין למד' רחמי' וז"ש וה' הכה כל בכור וה' הוא ובית דינו.

במדרש כשאמר משה לפרעה בפני מי אתה מתירא א"ל פרעה מפני שהוא בכור:

א"ל משה אלא אמור הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותכ'. והרב כתנות אור בסדר היום פירש דלשון שחרור שאמר לו בעל פה אינו כלום כמבוא' בי"ד סימן רס"ז וכתב הרב"ח שם דבשכיב מרע מהני אם אמר לו בע"פ לדע' הרמ"ה וכתב מרן דלדעת הרמ"ה ש"מ שאמר לעבדו לשון שחרור אף שאם עמד חוזר מ"מ בה שעתא קנה גופו. ובח"מ סי' ר"ן מבואר דמסוכן ויוצא בקולר דינו כמצוה מחמת מיתה וכיון שפרעה היה מסוכן שהי' בכור הלשון מועיל בעל פה וכבר קנו ישראל גופן מיד ואינו יכול לשעבדם זהו תורף דבריו עיין שם באורך. ולפום ריהטא לא דמי למסוכן ויוצא בקולר דחושב שהוא מת ודאי אבל הכא פרעה משחרר את ישראל כדי שלא ימות. והרי זה דומה לדין סיקריקון בגיטין דף נ"ה ובח"מ סי' רל"ו ומבואר בש"ס דלתקנה ראשונה קנה לגמרי. והכא נמי כיון שהיה בכור והי' מעותד למות היה משחרר ישראל כדי שלא ימות כאומר שא קרקע והניחני דלתקנה ראשונה קנה לגמרי ולכאורה נראה דבאופן זה נמי אין צריך גט שחרור וצריך חיפוש: