Penei David, Exodus, Ki Tisa
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לך רד כי שחת עמך. פירש בדרוש שמואל שהשחיתו אותיות רד. דאל אחר ואחד ע"ש ובזה אפשר לרמוז פסוק (הושע י״ב:א׳',א') וִיהוּדָה, עֹד רָד עִם-אֵל, וְעִם-קְדוֹשִׁים, נֶאֱמָן. וק"ל:
וידבר ה' אל משה לך רד. אמרו רבותינו זכרונם לברכה שנתנדה מב"ד של מעלה. ויש לרמוז כי סופי תיבות אל משה לך רד כי גימט' נדוי. והמנודה אסור בת"ה וכביכול הנה נגע זה לכלל דרך משל למ"ש דמשה רבינו בחינת בעלה דמט'. וכעת רצון אמר לו לך עלה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ועיין מה שצדדתי בענין זה בספרי הקטן ראש דוד הלא מרא"ש בסדר דברתי:
וידבר ה' אל משה לך רד. פירש"י וידבר לשון קושי הוא כמו וידבר אתם קשות וכן פירש"י פ' וארא וידבר אלהים את משה דיבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות וכתב הרא"ם שם וי"מ מוידבר הוא מפיק לה שדיבר עמו משפט מפני שוידבר הוא לשון קושי כמו שאמר רש"י פ' תשא בפ' לך רד כי כבר פרשתיו שם שהוא דיבור בלא אמירה אחריו עכ"ל וראיתי להרב יפה תואר ש"ר פ"ו שכתב וז"ל י"מ דמוידבר דרשינן הכי דלשון דבור משמע קשות וכבר דחה הרא"ם פירוש זה שאין לשון דיבור מורה על קושי אלא כשהוא דיבור בלא אמירה עכ"ל כנראה שהבין הרב ז"ל דמ"ש הרא"ם כי כבר פרשתיו הוא סתירה לי"מ ועמו הסליחה דאין הלשון מורה כן דהול"ל ואין זה נכון כי כבר פרשתיו וכו'. ותו דהרא"ם בסמוך הסכים דסבר רש"י כי וידבר אלהים את משה הוא דיבור אחד ושוב מתחיל ענין אחר ויאמר אליו אני יי' שהם שתי דברות והכריח זה מדלא כתיב וידבר אלהים אל משה לאמר ע"ש ולפ"ז הכא הוא דיבור בלתי אמירה אחריו כי ויאמר אליו אני ה' הוא ענין אחר וא"כ פי' י"מ ניתן ליאמר דמוידבר לשון קושי מפיק לה. ולכן פשוט בעיני דהרא"ם לא כוון לדחות הי"מ רק גלה דעתו דאין דבור קשה אלא בדליכא אמירה אחריו והכא יכול להתפרש היטב כדבעי למימר קמן ולא אצטריך לפרושי:
ותו יש להרגיש קצת דממרוצת דברי היפ"ת כאן מוכח דמסכים הולך לדעת הרא"ם דאין דבור קשה אלא כשלא תבא אמירה אחריו ובס' בראשית ריש פ' כ"א הקשה על הרא"ם ממכות דף י"א וקאמר על פסוק וידבר ה' אל יהושע לאמר שהו' דיבור קשה ומוכח שם דדעתו הפך הרא"ם ע"ש. ובש"ר פ' מ"ב סי' ג'. ביפ"ת יש ט"ס וצ"ל אף דכתיב אמירה בהדי דיבור ע"ש. ומשם מוכח דדעתו הפך הרא"ם ושם רמז למ"ש ביפ"ת בראשי' ע"ש. וגם מהרש"א באגדתיה שם במכות הקשה על הרא"ם מההיא דמכות ובאמת שהיא תמיהא רבה על הרא"ם:
ולפי חומר הנושא אפשר לבא לכלל ישו"ב והילך הסוגי' כמות שהיא אר"ח ב"ח מפני מה נאמרה פ' רוצחין בלשון עזה דכתיב וידבר ה' אל יהושע לאמר וכו' מפני שהן של תורה למימר' דכל דבור לשון קשה אין דכתיב דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות והתניא אין נדברו אלא לשון נחת וכן הוא אומר ידבר עמים תחתנו דבר לחוד ידבר לחוד. פליגי בה ר' יהודה ורבנן חד אמר מפני ששיהם וחד אמר מפני שהן של תורה וק"ק אמאי הש"ס לא מייתי האי פלוגתא דר' יהודה ורבנן סמוך למימרת ר"ח ב"ח. והדר לפרוך אכלהו למימרא דדבור לשון קשה דהא מ"ד מפני ששיהם ודאי דריש ליה לשון עזה ואידך דאמר מפני שהן של תורה מסתמא כרחב"ח ס"ל דהוי לשון עזה. לכן משמע ליה להרא"ם דסתמא דתלמודא לא סבר כרחב"ח אלא דדיבור בלא אמירה אחריו הוא קשה דוקא אך היכא דיש אמירה אחריו אינו קשה וזהו דעת ר' יהודה ורבנן דמ"ד מפני שהן של תורה אינו סובר שהוא עזה כלל אלא דנקט מעין דוגמת פרשיות התורה. ומ"ד מפני ששיהם לאו משום דסבר דכל דיבור לשון קשה אלא דהכא דוקא סבר דהוא לשון קשה משינוי הכתוב דבכל יהושע לא כתיב לשון דיבור אלא אמירה לחוד ומהך שינויא דריש הכא דוקא לשון קשה והטעם מפני ששיהם. ולהני תנאי ל"ק מנדברו לשון נחת דכיון דרוב הדברות אינן לשון עזה שפיר מצי למדרש נדברו כידבר. אך לרחב"ח דקאמר בהדיא לשון עזה מפני שהן של תור' קשיא ליה דמוכרח דהוא סבר בעלמ' דכל דיבור לשון קשה אף דכתיב אמירה בהדיא דאי לא תימא הכי אמאי קאמר דהכא לשון עזה אי מהשינוי דכתיב וידבר מאי דלא כתיב בכל הספר הרי טעמו ונימוקו עמו משו' דדמי לתורה והוא ניהו קאמר שהן של תורה אלא מוכרח דבעלמא הכי סבר דדיבור לחוד הוא קשה ומה"ט פריך דכיון דכל היכא דכתיב דיבור הוא קשה איך אמרו נדברו לשון נחת וליכא לאותוביה אלא עליה דוקא. ומיהו מפלוגתא דר' יהודה ורבנן לא מצי פריך ליה דאיהו יאמר דתרוייהו סברי כותיה דדבור קשה. ומיהו סתמא דתלמודא לא מפרש הכי בדעת ר' יהודה ורבנן וכדאמרן:
ומהרש"א בח"א שם דקדק בסוגיא הנזכרת אמאי לא פריך מקרא לבד ואצטרי' הבריתא אין נדברו וכו' ע"ש ובילקוט ביהושע לא הביא הבריתא אלא פריך מקרא והיא גירסא נכונה. תדע דהא בשבת דף ס"ג ר"ש בן לקיש אמר אין נדברו וכו' ומאי קמ"ל בריתא היא ודוחק לומר דלא שמיע ליה. ותו הש"ס אמאי לא קאמר עלה תניא נמי הכי:
עוד שמעתי מקשים על הרא"ם דהכא הסכים דמאי דכתיב וידבר אלהים אל משה הוא דיבור אחד ודיבור שני ויאמר אליו אני ה' וריש פ' אחרי כתב וז"ל וא"ת ולמה הוקשה להם פה ולא בפ' וארא דכתיב וידבר אלהים אל משה ואח"כ ויאמר אליו שפירושו כמו ויאמר אל משה והלא כמו שפירשו שם המפרשים וידבר על הכלל והאמירה על הפרט כמו וידבר ואחריו לאמר וכו' ע"ש הרי דקאמר דהוא דיבור אחד. ונראה לי לישב בדוחק דמה שהרא"ם החליט פה שהם שתי דברות היינו לרש"י שפיר' וידבר תשובת למה זה שלחתני ומרומיא דדברי רש"י אהדדי פירש כן אמנם לרבותינו זכרונם לברכה דדרוש הכל תשובת למה הרעות הכל דיבור אחד כמו שפי' המפרשים שהביא פ' אחרי והתם אדרבותינו זכרונם לברכה קאי ואמטו להכי לא דחה פירוש המפרשים ושקיל וטרי עלייהו ודוק: