Penei David, Exodus, Shemot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כד הוינא טליא שמעתי משם הרב הגדול מהר"א ששון זלה"ה שהיה מדקדק מה הלשון אומרת בלכתך וכו' ראה את כל המופתים וכו' הלא המופתים היו לעשות נגד פרעה ומה ענין המופתים דרך הלוכו בדרך לשוב מצרים. ופירש הרב ז"ל במעשה גחזי שאמר לו אלישע הנביא קח המשענת ושמת וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה דגחזי בדרך שם המשענת על כלב וחי. וכשהלך אצל הנער וישם המשענת לא עשה כלום. ולאפוקי זה נתן רשות למשה רבינו ע"ה שאם תאוה נפשו בלכתו בדרך לעשות המופתים לא יחסר סגולתם כי עוד יוכל לעשותם לפני פרעה וז"ש בלכתך ראה וכו' ועם כל זה ועשיתם לפני פרעה ע"כ שמעתי משם הרב ז"ל:
ובמטו מיניה דמר אפשר לומר להפך ולדרכנו דייק לישנא דקרא והוא כי אדרבא יודיע דרכיו למשה שלא יעשה בדרך שיאבדו סגולתם וכמעשה גחזי והדין נותן שלא יעשה הנס על מגן בשגם גדול יתר מאד מעלת וכח משה רבינו ע"ה. מ"מ לא מן השם הוא זה. וז"ש בלכתך וכו' ראה בעין שכלך את כל המופתים ודוקא ראיה בעין השכל לאפוקי שלא יעשה שום מעשה. ואז ועשיתם לפני פרעה מעשה ממש לאפוקי שאם יעשה בדרך במעשה הדין נותן שלא יוכל לעשותם לפני פרעה דנאבדה סגולתן ודוק:
אות זה מנימוקי רבינו ישעיה הראשון זלה"ה
(אות זה מנימוקי רבינו ישעיה הראשון זלה"ה. כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. מה שתרגם אנקלוס כל ברא דיתיליד ליאודאי קשה דהאמרינן בסוטה שאף על עמו גזר. ויש אומרים דהכי פירושו כל ברא דיתיליד למצרים כדת יאודים יהיה לו. הגהה. ורבנו צדקיה בר' אברהם תירץ שיפה תרגם אנקלוס דקודם לא גזר אלא על ישראל אבל באותו יום שנולד משה א"ל אצטגניניו שבו ביום יולד מי שעתיד להושיע ישראל ובאותו יום לבד גזר אף על עמו וכן פירש המורה ז"ל שבאותו יום לבד גזר על עמו ואנקלוס לא דחק עבור יום אחד לתרגם כל ברא דיתיליד סתם שיהיה משמע שאף על עמו גזר (אח"י שני הדרכים דחוקים. ואפ' דכיון דאמרו בש"ר דהגוים לא קבלו ממנו ונשארה הגזרה ליהודים לכך פירש אנקלוס ליהודאי דזה היה המסקנא):
ולא יכלה עוד הצפינו פירש המורה והיא ילדתו לששה חדשים ויום אחד וק' ממ"ש בסוטה דמצרים מנו לה משעה דהדרא ולא ידעי דהיא הות מעברא תלת ירחי מעיקרא אלמא לט' חדשים נולד וההיא דסוטה נמי קשיא לי דהכתיב וילך איש מבית לוי והדר ותהר האשה מבתר דהדרא איעברא. הגהה. והקשה עוד ר' צדקיה בר' אברהם דמרים אמרה עתידה אמי שתלד בן שעתיד להושיע את ישראל ועמרם עבור אותו דבר החזירה א"כ לא הי' מעוברת קודם שהחזירה. ועוד א"ת שהיתה מעוברת מקודם מה צורך היה להחזירה הרי היתה מעוברת. הגהה. ותפתח ותראהו את הילד. זה משה שהיה ילד. והנה נער בכה זה אהרן שהיה עומד על שפת היאור שהיה נער גמור והיה בוכה ממה שהיה רואה באחיו (א"ה עיין ברבינו בה"ט ברמזיו):
ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ותימה למה לא שאל שום נביא דבר זה ששאל משה וא"ל מה שמו מה אומר אליהם וי"ל שאר הנביאים לא ראו אלא בחלום ובחזיון וגם לאבות לא נגלה פב"פ ומה שאמר אני ה' על שם אדנות ואלהות אבל משה שראה את הבורא פב"פ אמר אם יאמרו לי ישראל מה שמו מה אומר אליהם בעבור זה שאל. ונ"ל שאין זה קושיא כלל לפי שכבר ידעו שמו של הקב"ה מימי משה לא הוצרכו לשאול אבל משה שהיה ראש לנביאים והוצרך לדבר לישראל בשמו של הקב"ה הוצרך לשאול:
ויקח משה את אשתו ואת בניו ותימה והלא לא הי"ל אלא בן אחד גרשום ואיך אמר בניו וי"ל אליעזר עתה נולד לפיכך כתיב לקמן ויבקש המיתו לפי שלא מלו אותו כי גרשום יש זמן הרבה שנולד. ע"כ מנימוקי רבינו ישעיה הראשון זלה"ה):