ויש לדקדק מ"ש והניקהו לי תיבת לי יתרה גם תיבת ואני נראית יתירה דהול"ל ואתן את שכרך. ותו להבין שם משה דהול"ל משוי שהוא פעול אך משה הוא מוציא אחרים. ואפשר בהקדים מ"ש רבותינו זכרונם לברכה כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו ושמעתי משם הרב המופלא מהר"י הכהן בעל בתי כהונה ז"ל שפי' במאמר זה בהך דקי"ל שטף נהר את זתיו והוליכם לשדה אחר זה אומר ארצי גדלה וזה אומר זתי גדלו יחלוקו. והנה כי כן משפט אחד למגדל יתום בתוך ביתו עם גדלו זתיו בשדה אחר דזה אומר מזונותי גדלו היתום וזה אומר אב אני המוליד ומשפטיו יחלוקו בשכר הגידול הזה. אכן משפטו עם ה' ורב טוב אשר צפן ונותן להמגדלו כאלו ילדו כל חלקו משלם שכר גידול ושכר הולדה זה תורף דברי הרב הנז'. ועתה נבא אל הביאור הנה בתיה בהוצאת הילד מן היאור הו"ל כמו שילדתו כי הצילתו לשטף מים רבים אליו לא יגיעו ואם לאו היה נטבע ואבד וזה חשוב כאשר ילדתו בעצם. ועתה אם תניקהו בחנם לא יהיה נקרא כולו על שמה מן הדין לכן אמרה והניקהו לי כדי שיהי' כולו שלי ואני שהצלתיו מהנהר במקום לידה אתן את שכרך וא"כ הרי הוא לי כולו וכ"כ ויהי לה לבן ממש דהרי איכא גידול ולידה ולכן קראתו משה כי שכר ההנקה וגידולו אח"ך משלה ניכר לכל אך הוצאתו מהנהר שהיא במקום לידה זה לא ניכר ולכן קראתו משה על שם שהוציאתו מהנהר להורות דכלו שלה ויהי לה לבן ממש ולא כמגדל יתום בתוך ביתו דעלמא דמדינא יחלוקו כי בתיה הצילתו מהמות במקום לידה ועל כן קראה שמו משה לזכר עולם. וזה שנים פירשתי דקראתו משה ולא משוי לרמוז דבשכר שהיא הוציאתו מהמים הוא יוציא אותה מגהינם שכבר ברדתה לרחוץ אמרו ז"ל שרחצה מגלולי בית אביה וכבר רוח נכון חדש בקרבה ועל כן קראתו משה כי הוא יוציאנה מאפלה לאורה. ונתנה טעם כי מן המים משיתהו וכדאי זכות זה שהוא יוציא אותי מאפלת גהינם. וכמדומה ששמעתי באומרים לי כי כן פירשו המפרשים וכיונתי לדבריהם ז"ל. ואפשר לומר כי אמרה ואני אתן את שכרך כלומר אני בת מלך אתן את שכרך בשופע רב כיד המלך. והניקהו לי כאלו את מינקת בן המלך לי דייקא בכל כבוד וזריזות וחמלה ושאת תאכלי מאכלים טובים ומעדנים לזכך החלב כי את מנקת בן בת המלך. ואל תחושי לצרכי הוצאה במאכלים היקרים והסגולים והפסדת מלאכתך בשומך כל חריצותך וזריזותך עליו כי אני מלכה אתן את שכרך את ריבה כל אביזרא דהוצאה המצטרכת: