Penei David, Exodus, Vaera
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והדגה אשר ביאור מתה. אמרו בש"ר פ"ט והדגה אשר ביאור מתה אמר ר' אבין הלוי בר' ממכת הדם העשירו ישראל וכו' וכשהיה לוקח מישראל בדמים היה שותה מים מכאן העשירו ישראל. ופי' הרב מהר"ר הירץ הביאו בס' אסיפת חכמים דיש לפרש שהמים נהפכו לדם ממש. ולישראל נהפך מים. או יש לומר דהמים היו מים ולמצרי היו נהפכים לדם. ומדכתיב והדגה אשר ביאור יתר יש להכריע דהמים היו מים ולמצרי נהפך לדם ועל זה יקשה דמצרים רבים וישראל מועטים לגבייהו הו"ל לעשות דם ונהפך לישראל מים. לזה בא לתרץ דממכת הדם העשירו ישראל ואסור ליהנות ממעשה נסים ולכן המים מים ונהפך למצרי לדם זהו תורף דבריו. ולא נהירא דמקרא מלא דיבר הכתוב והיו דם ויהפכו כל המים לדם ופשט הכתובים שנהפכו והיו דם:
אמנם אפשר לומר ונקדים מ"ש במנחת יהודה משם רבינו בכור שור דהמים לפי שעה נהפכו לדם דוקא דכתיב והדגה אשר ביאור תמות ובאש היאור ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור נראה דעיקר המכה לא הי' אלא בשביל הסרחון. וסברא הוא דאי משום מראית דם לא יניחו לשתות מים. ועוד דכתיב ויעשו כן וכבר היו דם עכ"ד עיין שם באורך. ולשון הכתוב והיו דם וגם מדברי רבותינו זכרונם לברכה מוכח שנעשו דם ממש וטעמן דם הפך הרב הנז'. ותו דכתיב על מימי מצרים וכו' ואפי' הקיתונות ולמאי נפקא מינה אם עיקר המכה היה משום סרחון דוקא. ואפשר שר' אבין הלוי להכי הוא דאתא וז"ש והדגה אשר ביאור מתה לא תסבור דלא היה אלא בשביל סרחון והדם לא היה אלא לפי שעה דע כי ממכת הדם העשירו ישראל כי מצרי וישראל בבית אחד הגיגית מלאה מים למצרי דם ולישראל מים תן לי מעט וכו' וכשהיה לוקח בדמים וכו' ומזה תשמע שהיה דם ממש ובלא סרחון לא יכלו לשתות והכתוב מודיע דמלבד הד"ם כי יקריב סר"ח העודף ומשום הכי אסמכיה לפ' והדגה אשר ביאור. ובלקוטי כתבתי באופן אחר לחלק בין אסטנסים של מצרים שהיו קונים הדם ובין המון העם ע"ש ודוק היטב:
זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.
(אות זה מנימוקי רבינו ישעיה הראשון זלה"ה. ושמי ה' לא נודעתי להם. לפי פשוטו שמי הכתוב בי"ה ככתבו לא הודעתי להם אלא בקריאתו אעפ"י שנגלה לאברהם ואמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים י"ל בא"ד אמר לו אלא שמשה רבינו כתבו בי"ה וכן א"ל הקב"ה למשה זה לעלם לעלם חסר שיהא נעלם ומכוסה ולך אני מגלה אותו ולא לכלם:
ושני חיי קהת וכו' ושני חיי עמרם וכו' פירש המורה מחשבון זה אנו למדים על מושב בני ישראל ת"ל שנה שאמר הכתוב ולא במצרים לבדה אלא מיום שנולד יצחק שהרי קהת מיורדי מצרים היה וק"ל דאכתי אנו צריכין לחשבון ל' שנה ואין לומר שהיו מזמן בין הבתרים דהתם לא אשכחן אלא כ"ה שהרי בצאת אברהם מחרן כתיב ואברהם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן ואמר המורה שמאז נגזרה גזרת בין הבתרים א"כ עד ק' שנולד יצחק הם כ"ה וחסר ה'. ובסדר עולם אמר שני פעמים יצא אברהם מחרן ובראשונה היה בן שבעים:
ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלטיהם ותימה לי אנא מצאו מים לעשות כן והכתיב ויהי הדם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים י"ל מן המים שחפרו סביבות היאור כדי לשתות מאותם עשו כדכתיב ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות:
התפאר עלי למתי אעתיר לך פירש המורה אעתיר לך היום על הכרתת הצפרדעים דודאי תרצה שיכרתו ותראה אם אשלים דברי למועד שתקבע לי ולבסוף שאמר למחר כלומר למחר יכרתו הצפרדעים ותימה אמאי לא אמר היום או מיד תסירם מעלי ולמה הוא רוצה להמתין ולסבול צערם עד למחר וי"ל ה"פ משה אמר לפרעה למתי תרצה שאעתיר לך והוא אמר היום כדפירש המורה ועוד א"ל הנה אני מתפלל עליך היום ואתה אימתי תשלח את העם וא"ל למחר אשלחם:
את כל מגפותי פי' המורה מלמד שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות ואינו כן אלא ט"ס שהרי לא היה אז באותה מכה כי אם ברד והיאך קורא אותה מכת בכורות אלא טעות הוא וכצ"ל מכת בצורת ומכת ברד קורא בצורת:
והפשתה והשעורה נוכתה תימא איך נמצאת שעורה בטבת והלא מתמוז באו להם המכות וכל מכה ומכה היתה בחדש שלה צא וחשוב שלא ירד הברד אלא בטבת וברד מכה ז' היא כר' יהודה דנתן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב וא"כ היאך נמצאו והלא בדוחק מקריבין העומר י"ו בניסן ולפעמים הוצרכו לעבר השנה מפני אביב וי"ל דבתהלים משמע דסדר מכת הברד לא היתה אלא בפסח ואין זה נכון דמדאצטריך ר' יהודה לתת בהם סימנים ש"מ אין סדורן אלא דצך עדש באחב ולא כדאיתנהו בתהלים דהא פליג על ר' יהודה. הגהה. תמיה לי אני צדקיה בר' אברהם כיון דקי"ל דכל מכה היתה בחדש שלה ג' שבועות היה מתרה בו ושבוע א' משמש המכה שכן מצינו בהם וימלא שבעת ימים וכו' א"כ מאחר שכשהיתה המכה באה מיד היה שולח פרעה לקרא למשה והיה מתפלל להקב"ה והמכה היתה הולכת מיד היאך שמשה המכה ז' ימים וי"ל שמשה היה מתחבא מפני פרעה עד יום הששי של המכה או עד יום ז' שלא יאמר לו פרעה שיתפלל בעבורו. ועוד תימה למה היה מטריח למשה להתפלל עבורו והלא היה רואה שלא היתה מתעכבת יותר מז' ימים. נ"ל צדקיה שלא מצינו בפירוש ששהתה שום מכה ז' ימים אלא מכת הדם וגם מכת חשך פי' רש"י ג' וג' לכך היה שולח פרעה למשה שיתפלל עבורו כדי שלא תאחר המכה עליו ומיד שהיה משה מתפלל היתה הולכת המכה ומכת הדם שלא התפלל שהתה ז' ימים או י"ל דרש הוא ואין משיבין על דברי אגדה: ומורי ר' יהודה אחי שני תירץ זה אינו תימה כלל שפרעה לא היה יודע אם משמשת המכה זמן קבוע בעבור שהיה רואה שע"י תפלת משה מתבטלת והיה סבור שאם לא על ידי משה לא היתה הולכת כלל. ע"כ מנימוקי רי"ר זלה"ה) ועיין בתשובות הרדב"ז הנדפסות סימן תתי"ג: