ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל. אפשר לפרש במ"ש בס' מענה לשון דף ז"ך ע"ד דשר של מצרים היה מכניס בלב ודעת פרעה להרע לישראל והוא היה שלוחו להרע להם. ואין שליח לדבר עבירה והשליח חייב לכן לקה פרעה. וגם השר לקה דבדיני שמים המשלח חייב זהו תורף דבריו עיין שם באורך. ובהכי יש לפרש פ' קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה'. כי הנה ישראל הם קדש ולענין מעילה יש שליח לדבר עבירה כמו שאמר ריש פ' האיש מקדש וכ"כ הרמב"ם פ"ז דמעילה דין ב'. ועמ"ש בשבות יעקב ח"ב סי' קע"ד ולענין תרומ' פשוט הוא ודאי דאין שלד"ע כמתבאר מדברי הרמב"ם פ"י מה' תרומות דין יו"ד. וז"ש קדש ישראל לה' דדינן כדין קדש דבמעילה יש שליח לד"ע והמשלח חייב. וגם הן ראשית תבואתו שדינן כתרומה ובתרומה אין שליח לד"ע והנהנה חייב. וא"כ ישראל הנוגע בהם חייב המשלח כמועל בקדש וגם השליח לוקה כדין תרומה דהשליח חייב וז"ש כל אוכליו בין השליח בין המשלח יאשמו לפי שישראל הם קדש ותרומה. ועוד רעה תבא אליהם נאם ה' הכל בידי שמים ובדיני שמים חייב המשלח ודוק היטב. ואפשר שז"ש הכתוב כי גר יהיה זרעך וכו' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וגם אתא לרבות השר של מעלה עם הגוי וכי תימא המשלח פטור לז"א דן אנכי ובידי שמים המשלח גם כן חייב. וז"ש אשר עשה ה' לפרעה שהוא שליח ולמצרים הוא השר המשלח כלם לקו וכי תימא הא קי"ל אין שלד"ע לז"א על אודות ישראל שהם קדש ותרומה והשליח והמשלח שניהם חייבים אמטו להכי לקו פרעה ומצרים שהוא השר כמשז"ל על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם ועוד רמז באומרו אשר עשה ה' דבדיני שמים חייב המשלח: