זכור את יום השבת לקדשו. ר"ת זה אלי רמז דשומר שבת מקיים האלהות שמאמין שהוא ברא העולם. ור"ת את יום השבת לקדשו ששת ימים גימט' אנוש עם הכולל רמז משז"ל השומר שבת אפי' עע"ז כאנוש מוחלים לו. וזה רמז תש"ב אנו"ש תשב אותיות שבת אהניא לאנו"ש אף דעע"ז כאנוש ככתוב באורך במ"א:

ורבינו אפרים ז"ל בביאורו על התורה (כתב יד) כתב את יום השבת לקדשו ר"ת אליה שבזכות שבת תזכו לביאת אליה עכ"ד וכן אמרו בויקרא רבה פ"ג אין ישראל נגאלין עד שישמרו שבת. וכן ראיתי לגורי האר"י זצ"ל שכתבו גאות לבש הוא צירוף גואל שבת דבזכות שבת יבא גואל. וראיתי לרבינו אלעזר מגרמיזא ז"ל בסדרין שכתב שמור את יום השבת לקדשו ר"ת אילה היא מ' וזהו את לרבות אילה ע"כ וע"פ הזהר הקדוש דשמור הוי כנגד מ' י"ל בסגנון זה שמור והוא בחינת אילה. ובפסוק זכור את יום השבת לקדשו דזכור בחי' דכורא י"ל כמו שאמר הרב רבינו מהר"א הנז' ודוק הטב ואין להאריך והי"ע:

במדבר רבה פ"ב:

אמרו במדבר רבה פ"ב. הביאני אל בית היין למרתף גדול של יין זה סיני ולמדנו משה תורה שנדרשת מ"ט פנים ודג"לו עלי אהבה עכ"ל אפשר לומר במ"ש הריטב"א בחידושיו פ"ק דערובין גבי מ"ש שם בש"ס אלו ואלו דברי אלהים חיים והלכה כבית הלל ואינו מובן איך יתכן לומר על שתי סברות חלוקות ונגדיות אלו ואלו דברי אלהים חיים וכבר חתרו המפרשים להשיב ולא יכולו כי אם בדוחקים. אמנם רבני צרפת השיבו דודאי הדברים כפשוטן וה' הראה אל משה פנים מ"ט טהור והראהו מ"ט שאינו טהור ועל זה טען משה רבינו ע"ה הלכה כדברי מי וא"ל הלכה מסורה ביד חכמי הדור עכ"ד וז"ש הביאני אל בית היין לסיני ודג"לו שיש מ"ט פנים כמנין ודג"לו. עלי אהבה כי עתה יאהבני אישי שההלכה מסורה ביד חכמי הדור מאהבתו וחמלתו:

ועוד יראה בהקדמה שוגר"ת ומשוג"רת דהמלאכים היו רוצים ליקח התורה משום דינא דבר מצרא ותו אתו עלה מטעם עני המהפך בחררה ונטלה אחר נקרא רשע. והנה לטענה ראשונה כתבו ז"ל דאינה טענה שכתוב בס' אסיפת זקנים דבבן לא שייך מילתא דבר מצרא וישראל נקראו בנים למקום. וטענה ב' דהו"ל עני המהפך הרי כתבו מהרש"ל סי' ל"ו ומהר"ם אלשיך סי' ס"ז דאם בעל החררה מעצמו נתן לשני יכול השני לקבל ואין לראשון שום טענה אין אומר ואין דברים. והנה נודע דדגלי השבטים היו רומזים כביכול מעין דוגמא של מעלה ומזה נתפרסם שיש לנו דין בנים ואנו משתמשים בשרביטו של מלך דהוא אבינו כמ"ש בספר הקטן ראש דוד פ' במדבר. וז"ש הביאני הקב"ה בחסדו אל בית היין זה סיני וכיון שהוא מעצמו הביאני אין שום טענה למה"ש מדין עני המהפך כי בעל התורה משכני מעצמו והביאני אל בית היין. וכי תימא אכתי איכא משום דינא דבר מצרא לז"א ודגלו עלי אהבה אנחנו יש לנו דין בנים משו"ה ציונו בדגלים באהבתו ובחמלתו ולגבי בן ליכא דינא דבר מצרא:

ואפשר לרמוז מ"ש בזהר הקדוש והרב הקדוש האר"י זצ"ל דהתורה הקדושה שיש לנו היא מבחי' בריאה ולכך התחילה בב' כי א' אצילות וב' בריאה ואימא מקננא בכרסי' וכתב מהרח"ו ז"ל (בכתב יד) דלכך ל"ב אלהים במעשה בראשית שהם בבינה נגד לב נתיבות חכמה שהם ל"ב הויות באבא וזה רמז הביאני אל בית בריאה והוא מלבוש לאצילות וז"ש בית היין כי היין רמז אל אצילות וזהו בית היין מלבוש ליין וסופי תיבות ודגלו עלי אהבה גימט' כ"א שהוא מספר אהי"ה הרומז בבינה כידוע:

ואם תסתכל עיניך תראינה כי ר"ת הביאני אל בית היין הוא אהבה רמז שהתורה מראה אהבה ברמז גדול ולכן בא בר"ת כמשל הסבא קדישא מבת מלך וכו' ע"ש באורך ולכן צריך לטרוח הרבה וללון בעמקה של הלכה וזהו הרמז שסופי תיבות תלין להיות משביע עצמו מדברי תורה ולן בעומקה של הלכה:

ואי בעית אימא ר"ת אהבה כי הן בעון חולל"נו והיה איבה בעצת הנחש ומעמד הר סיני לקבל התורה היה לתקן עולם ומאיבה יהיה אהבה כמו שהאריך בזה עיר וקדיש הרב המקובל מהר"ן שפירא בעל מצת שמורים ז"ל בדרשותיו (כתב יד) וכתבנו דבריו במקום אחר באורך בס"ד וזה רמז הביאני אל בית היין זה סיני לבטל איבה ולעורר אהבה:

ויתכן כי בא בר"ת אהבה וסופי תיבות תלין בו תרמוז מ"ש הרב הגדול מהר"י מטראני שכל העה"ז אנו עם ה' כדין ארוסין ובית המקדש היה בחצר דידה. ולעת"ל יהיו נשואין והיתה ירושלים ובית המקדש ב"ב חצר דידיה כמש"ה ושמתי כדכד וכו' וכל גבולך לאבני חפץ ובהמ"ק מעשה ידי יוצר כביכול על כן בא דברו הביאני אל בית היין שהוא מעמד ה"ס ואז הוא אהבה לבד כמשפט לאוהבי חתן וכלה. ובסוף יהיו נשואין ועל כן בא בסופי תיבות תלין כי זה יהיה בסוף כמדובר:

וכלפי טענת המלאכים שהיו רוצים לזכות בתורה כתבו המפרשים דודאי המלאכים חפצם לזכות בתורה בחלק הסוד כי חלק הפשט לא שייך בהו. ומשו"ה אין טענתם טענה כי ישראל שייכי בפשט ובסוד ודינא הוא דאם המוכר אית ליה טיבותא בלוקח טפי מהמצרן תנתק ותמוש טענה דב"מ. והנה היין הוא רומז לסוד התורה יינא דמנטר' והפשט הוא בית היין שהיין גנוז בתוכו וז"ש הביאני אל בית היין דהיינו הפשט. ועי"ז ודגלו עלי אהבה לאפוקי מה"ש דלא זכו כי לא שייכי אל בית היין בפשטי התורה:

וטמון באש דת מטמין ברמז אשר כביכול ברוב ענותנותו אמר כי ראיתי בבניו לי מלך ופירשו (כתב יד) עלי מלך במ"ש הרב כלי יקר ובזה פירש מהרח"א האחרון מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי שלא רצו בי אף שאני אמרתי עלי מלך כביכול עכ"ד וזה רמז ודגלו עלי שאמר עלי מלך מצד אהבה רבה:

וכבר נודע דע"י הענוה נעשה מרכבה לשכינה וה' עמו ולא יבא לידי חטא ומאיר עיניו ומכוין לאמיתה של תורה כמו שביארנו בעניותנו בכמה דוכתי וז"ש הביאני אל בית היין מרתף גדול זה סיני כמו שאמר ריש במדבר רבה והיינו סיני שהוא שפל על ידי משה רבינו ע"ה עניו וז"ש הביאני המלך חדריו בעומקא דדינא ועמק הלכה וזה שנסתכלתי אל בית היין זה סיני ומשם למדתי הענוה והביאני לכוין האמת ודגלו עלי אהבה שמצילני מן החטא ואכוין אל האמת:

והרב מהר"ח כהן פירש דמ"ש ע' פנים לתורה היינו לפרש כל הפרשה. אך לפרש פסוק כלו או מקצתו או ר"ת וסופי תיבות וכיוצא אין קץ. וז"ש הביאני אל בית היין יין גימט' ע' דהיינו ע' פנים לתורה. ודגלו ודילוגו כמשז"ל דהיינו קצת פסוק או ר"ת שמדלג ומצרף אות מכל תיבה עלי אהבה דורש ורומז מאהבת התורה דכלא בה:

ורמז ר"ת ודגלו עלי אהבה גימט' עז שהתורה נקראת עז ולא ניתנה אלא לישראל שהם עז שבאומות ויכולים לקבלה ולא תימא שהוא לגריעותא אלא הוא אהבה שהוא בחסדיו נתן בנו כח ויכולת לקבל התורה הקדושה אש דת:

ומן האמור לעיל לפי קצת הקדמו' נבא להבין מאמרם ז"ל בילקוט חבקוק (ועיין ויקרא רבא פי"ג) ארשב"י מדד הקב"ה את כל האומות ולא מצא אומה שהיתה ראויה לקבל התורה אלא ישראל מדד הקב"ה את כל הדורות ולא מצא דור שיהיה ראוי לקבל התורה אלא דור המדבר. מדד הקב"ה את כל ההרים ולא מצא שראוי שתשרה עליו שכינה אלא הר המוריה. מדד הקב"ה את כל העיירות ולא מצא עיר שראויה שיבנה בית המקדש בה אלא ירושלם. מדד הקב"ה את כל ההרים ולא מצא הר שתנתן עליו תורה אלא הר סיני. מדד הקב"ה בכל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל עכ"ל וכל חלוקות אלו צריכות ביאור:

ואפשר לפרש דמ"ש לא מצא אומה ראויה לקבל התורה אלא ישראל הטעם כי התורה אש וצריך כח לקבלה וישראל עז שבאומות כמו שאמר בסמוך משמא דגמרא פ' אין צדין והם דוקא יכולים לקבלה והשתא אתי שפיר מ"ש דמדד כל האומות ולא מצא אומה ראויה לקבל התורה אלא ישראל:

ומ"ש מדד כל הדורות וכו' אלא דור המדבר אפשר במ"ש רבינו האר"י זצ"ל שנשמת כל אותו הדור מהדעת מבחינת משה רבינו ע"ה והוא בחינה עליונה דור המדבר. ולכן נקרא דור דעה. ומשו"ה הם ראוים לקבל התורה היא הדעת:

ונבא לחלוקת מדד כל ההרים ולא מצא הר שראוי שתשרה עליו שכינה אלא הר המוריה. אפשר בהא דתנן פ"ג דע"ז אין לך כל הר וגבעה שלא עבדו שם ע"ז והקשו התוס' משם הירושלמי דאיך נבנה בית הבחירה על גבי הר ותירצו ע"פ נביא. והרב מהר"א רוזאניס ז"ל האחרון תירץ שאמרו רבותינו זכרונם לברכה דכאשר ברא אבן השתיה כביכול התפלל עליה יה"ר שיכבשו רחמי וכו' ואמרו בזהר הקדוש דכל מקום ששרתה קדושה אין רשות לסט"א לבא שם וא"כ כיון דבעת בריאת העולם (כתב יד) התפלל על אבן שתיה היא קדושת עולם ואין סט"א יכולה לבא שם וכמו שאמר בעניותינו משם הרב הנזכר בכמה דוכתי והיינו דקאמר במאמרין דמדד הקב"ה כל ההרים ולא מצא הר שראוי שתשרה שכינה אלא הר המוריה כי כל ההרים אשר במעד"ר יעד"רון ועבדו בהם ע"ז ונפסלו לגבוה וכמו שאמר במגילה דאמר הקב"ה לתבור וכרמל דהם בעלי מומין וכו'. אבל הר המוריה אין רשות לסט"א שם וכדבר האמור:

ולהבין חלוקת מדד כל העיירות וכו' אלא ירושלים וכו' אפשר כי שם הקדוש של ירושלים יר"ו גימטרי' גבורה שלם שממותק' וראויה לזיווג ולכן אברהם אבינו עליו השלום שהוא חסד קראה ירא"ה. גימט' גבור' ובבחינתו שהוא חסד ממתק' וז"ש ה' יראה ה' רחמים למתק יראה גבורה. ושם בן נח קראה של"ם להמשיך לה מש"ע נהורין. וא"כ זאת העיר ראוי' לבנין בית המקדש שהוא ליחד קבה"ו וז"ש מדד כל הערים ולא מצא עיר שראויה לבנות בה בית המקדש אלא ירושלם:

והרי הוא כמבוא"ר מ"ש מדד כל ההרים ולא מצא שתנתן עליו תורה אלא הר סיני כי עיקר התורה הוא להיות עניו ובזה תתקיים התורה ויכוין אל האמת וזה כל פרי התורה להבינה על בורייה על דבר אמת וזה לא יכון אלא בענוה וגם שהתורה לא תתקיים אלא במי שהוא טהור וכבר כתבו חכמי המוסר דהעונות הם כצואה וכמו שאמר צואת בנות ציון והחוטא הוא מלא צואה הסט"א וכשם שאסור ללמוד במקום שיש צואה כך החוטא אסור ללמוד וזהו אצלי ההדיוט רמז הפ' רחצו הזכו וכו' למדו היטב. ומי שיש לו ענוה כאלו הקריב כל הקרבנות ומתכפרין חטאתיו ויכול ללמוד. והכל הקדמות מרבותינו זכרונם לברכה והמפר' כידוע. ונמצא כי ללמוד תורה צריך להיות עניו מכל הטעמים הנאמרים באמת ויותר מהמה כתבנו בעניותינו בקונטריסנו בס"ד. ומעתה נתבאר באר הטב מ"ש מדד כל ההרים ולא מצא אלא הר סיני שראוי שנתן תורה עליו כי ידוע שהענוה נלמד מסיני. וכן סיני גימטריא ענוה ומשם ילמדו לומדי תורה הענוה שהניח הקב"ה כל ההרים והשרה שכינתו על הר סיני שהוא שפל:

אתאן לסיפא מ"ש מדד הקב"ה את כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל כי כל הארצות חלקם הקב"ה לשרי א"ה. וארץ ישראל נתעלית בחלקו ית'. ולכן בני אל חי העם אשר בחר לו יה והם חלקו ראוי' להיות בארץ שהיא חלקו יתברך. וגם דארץ ישראל היא בחינת מ' ובאי הארץ היו בבחינה העליונה זו דמלכותא קדיש' כמו שאמר רבינו האר"י זצ"ל והשתא א"ש מאי דקאמר דלא מצא ארץ ראויה להנתן לישראל כארץ ישראל:

ובאופן אחר נבאר חלוקות אלו בסגנון קרוב להאמור והיו לאחדים. אימא רישא מדד הקב"ה ולא מצא אומה ראוי' לקבל תורה אלא ישראל. הכונה כי תושב"כ בחינת הקב"ה ותורה שבעל פה היא בחינת שכינתיה כמבואר בזהר הקדוש ובכתבי הקדש לרבינו האר"י זלה"ה וישראל קדושים כתיב בהו בנים אתם לה' אלהיכם פירוש קב"ה ושכינתיה וראוים לקבל תורה שבכתב ותורה שבעל פה הרומזים לקב"ה ושכינתיה. וחדא מגו חדא אתה תשמע דמה"ש יצאו עוררין דהיו רוצים התורה ואתו עלה מדינ' דב"מ וכלפי ישראל לא זכו כי הם בנים ולגבי בן ליכא דינא דב"מ כמו שאמר הראשונים. הלכך לא מצא אומה שהיא ראויה לקבל תורה אלא ישראל:

אמר עוד מדד הדורות וכו' אלא דור המדבר. וה"ט בהקדמ' רבינו האר"י זצ"ל כי כבר נבררה ונצרפה נשמתם על ידי דור המבול ודור הפלגה וסדום ומצריים והם נקיים וזכים ויחן שם ישראל מבוררים וזכים ובמעט קט ובנקל במעמד הר סיני נתקנו ונצרפו צירוף אחר צירוף ובכן לא מצא דור שיהא ראוי לקבל התורה אלא דור המדבר כי לו נאה ולו יאה אימר"א יאי תורה בעידנא למשה היה למנה:

אלך לי אל הר המר כי הוא אמר לא מצא הר שתשרה עליו שכינה אלא הר המוריה אפ' במשז"ל דבעבור אברהם אבינו עליו השלום נברא העולם וזהו שאמר הכתוב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם קרי ביה באברהם. ואמרו ז"ל בשיר השירים רבה הר המר זה אברהם מה מר זה מפיח ריחו באש כך אברהם אבינו עליו השלום הושלך לאש באור כשדים והפיח ריחו בתורה ומצות ע"י האש ואפשר דבחר בהר המוריה לכבוד אברהם שנמשל למר ושם היתה העקידה איכו השתא ליעול מ"ר בריש' והן השכינה שורה בהר המוריה:

ודבר הלמד מענינו ועמד על כנו כי לא מצא עיר שראויה לבנות בית המקדש אלא ירושלים והיה טעמו ונימוקו עמו כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי ירושלים של מטה מכוונת כנגד ירושלים של מעלה. ובא האות כי ירושלם גימט' שערי"ו וז"ש בשעריך ירושלם כעיר שחברה לה למעלה בשמים. ומשו"ה ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל. ואפי' בשעת חרבנה כתיב הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי שיאמרו לעתיד ובכלל צרה נחמה תבנה ותכונן עיר האלהים סלה כי היא מכוונת לירושלים של מעלה:

ובא ללמד כי לא מצא הר שתנתן עליו תורה אלא הר סיני כי סיני גי' חמשה הויות כנגד ת"ת נהי"ם דבהם רומזים תורה נביאים וכתובים כאשר כתב רבינו האר"י זצ"ל ונמצא ההר הטוב הזה זה סיני ראוי והגון שתנתן עליו התורה לפקוח עינים עורות והיו למאורות כי עי"ן גימט' חמשה הויות כמספר סיני:

ויוסף לקח שמדד כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל והטעם מבואר במה שכתבו גורי האר"י זצ"ל דארץ ישראל היא בחינת רחל מלכותא קדישא ואנחנו בני מלכים בני רחל אמנו נבא אל חדר הורתנו ודוק הטב וא"ש ההי"ב:

זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.

אחר שלוחיה ותימא היאך החזירה והלא כהן היה והגט פוסל בכהונה וי"ל שעל תנאי גרשה:

וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום פי' המורה איני יודע מי השתחוה למי כשהוא אומר איש לרעהו מי הקרוי איש זה משה שנאמר והאיש משה עניו מאד ותימא והרי יתרו נקרא איש שנאמר ויואל משה לשבת את האיש וי"ל שכל אדם נקרא איש אבל גבי משה נכתב איש אצל שמו כדכתיב משה איש האלהים והאיש משה עניו מאד אבל גבי יתרו לא כתב איש אצל שמו אלא ויואל משה לשבת את האיש. הגהה. ור' צדקיה בר' אברהם מצא שיתרו לא נקרא איש אלא האיש אבל משה נקרא איש כדכתיב איש האלהים (אח"י עמ"ש הרא"ם והרב כנה"ג בסוף א"ח בלשונות רש"י והרא"ם עיין שם באורך) נבול תבול גם אתה גם העם הזה כתוב בפירושים לרבות אהרן וחור ותימא והרי חור מת כדאמרינן פ' תשא. ושמעתי דל"ג חור אלא כדאמרינן במכילתא גם אתה זה משה גם זה אהרן העם הזה אלו ע' זקנים. ועוד תימא היאך היו יודעים לדון שעדיין לא למדו תורה שהרי ממחרת יה"כ היה זה כי ביה"כ ירד מן ההר וכי באותו יום למד תורה לאהרן וע' זקנים וי"ל דהכל דרש והוא לבדו היה דן ומלמד כמו שנאמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו:

שרי אלפים ושרי מאות כתיב בברייתא נמצאו דייני ישראל שש רבוא וח' אלפים ות"ר ותימא כי שרי אלפים ת' ושרי מאות ששה אלפים שרי חמשים י"ב אלף שרי עשרות ס' אלף ויחסרו מן המנין של ס' רבא כשתסיר כל אלו וי"ל שלא היו השרים ממנין שבטי ישראל מן המנין של ס' רבא אלא משבט לוי ומן הזקנים יותר מששים שנה שלא היו נכללין בס' רבא (עמ"ש הרא"ם):

לא תגע בו יד כי סקל יסקל או ירה יירה לפי פשוטו מאחר שאינכם רשאים להתקרב בהם לא הותר לכם להתקרב וללקחו משם למות אלא ממקום שאתם עומדין תמיתוהו או בסקילה או בחץ:

והר סיני עשן כלו ותימא דהאמרינן בשילהי פ"ק דיומא ה' דברים נאמרו באש של שמים רבוצה כארי ברה כחמה יש בה ממש ואוכלת לחים ויבשים ואינה מעלה עשן י"ל כדי ליראם היה זה העשן:

ועושה חסד לאלפים ובמדת פורענות אומר על רביעים לפי שמדה טובה מרובה על מדת פורענות על אחד ת"ק והקשה ר"ת כי במדה טובה כתיב ורדפו מכם ה' מאה וק' מכם רבבה ירדפו ובמדת פורענות כתיב איכה ירדוף א' אלף הרי מצינו שמדת פורענות מרובה על א' ן' ותירץ ר"ת דהיינו רבותא דבמדה טובה נאמר ונפלו אויביכם לפניכם לחרב ובמדת פורענות המנוסה היא כמו עלה נדף. ותימא עוד היאך אמר נוצר חסד לאלפים והרי אמר שומר הברית לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור וי"ל כאן שעושים מאהבה כאן שעושים מיראה לאותם שעושים מיראה לאלף דור לעושים מאהבה לאלפים: [יש להעיר דמדברי רבינו ישעיה נראה דמר ניהו מותיב לה ואיהו מפרק לה ותורה דיליה והרי תלמוד ערוך פ' כשם דף ל"א ע"ש]:

לא תגנוב טועין דמתרגמין לא תיגנוב דהא בגונב נפשות הכתוב מדבר דדבר הלמד מענינו ולא תגנובו מדבר בגונב ממון לפיכך יש לתרגם לא תגנוב נפש:

מזבח אדמה פירש המורה שממלאין חללו אדמה בעת חנייתן ותימה דהכתיב בעת הנסיעה ודשנו את המזבח ואם היו משליכין העפר מה צריך לדישון והנכון מחובר באדמה: ע"כ מנימוקי רבינו ישעיה המז"ל):