פירש רש"י דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו. מצאתי בכתבי עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה שכתב וז"ל בימי חורפי זה ארבעים שנה ראיתי בכתבי הקדש להרב הגדול מהר"ר אפרי' הכהן זלה"ה הרב המחבר שער אפרים ז"ל שעמד במ"ש רש"י פ' מקץ וגם דמו הנה נדרש אתין וגמין רבויין דמו ודם הזקן והקשה הרב הנז' דבכל דוכתא אמרינן דמו ודם זרעיותיו כמו שאמר על פסוק קול דמי אחיך ומנ"ל לרש"י לרבות דם הזקן ונימא דם יוסף ודם זרעיותיו. ונהירנא דהרב תריץ יתיב דשאני קרא דקול דמי אחיך דלא אתי מריבויא אלא דהול"ל דם אחיך ואמר דמי נמצאו ריבוי דמים מעורבין בגוף אחד אבל כאן הרבוי ממיל' וגם נמצא דהרבוי הוא קודם לדמו דכתיב וגם ובתריה כתיב דמו ואיזה דם יש לרבות קודם דמו לכך פירש דם הזקן ועוד תירץ דבשלמא בקול דמי אחיך שהם דברי ה' לפניו גלוי דהיה לו להבל זרע רב משו"ה אמר דמו ודם זרעיותיו אבל הכא ראובן אמר וגם דמו ומי גליא קמיה דה"ל זרע לכן דרשו דמו ודם זקן אלו דברי הרב ז"ל ועל פי דברי הרב מה מתוק לחיכי ההיא דאמרי' פ"ק דמגילה אקרא דכליתני מבא בדמים ופריך דמים תרתי משמע אלא דם נבל ודם נדה והתם קשה דלמה לא אמר דמו ודם זרעיותיו ועפ"י דברי הרב הנז' נוח לי דהתם הול"ל אשר כליתני מבא בדמיו דמים המעורבי' בו כמו דמי אחיך ואז הוה דרשינן דמו ודם זרעיותיו אבל באומרו דמים נראה שיש דם אחד חוץ מדמו ולכן דרשו דם נבל ודם נדה ולתירוץ השני שתירץ הרב דראובן לא גליא קמיה דליהוי ליה זרע גם הכא בדוד הע"ה נימא הכי דלא אמר מילתא דלא גליא קמיה עכ"ל עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה:

ומה שהקשה הרב שער אפרים בההיא דדרשו וגם דמו דמו ודם זקן ואמאי לא דרשו דמו ודם זרעיותיו אפשר לישב במשז"ל והנה אנחנו מאלמים אלומים עתידים אתם לעשות אלילים אלמים לפני עגליו של ירבעם וכתבו המפרשים דמשו"ה השבטים רצו להורגו כדי שלא יצא ירבעם ממנו ובהא ניחא דלא דרשו וגם דמו דמו ודם זרעיותיו כי הנה הם כיונו אדרבא לטובה ולכבוד ה' שלא יצאו זרעיותיו ולא יבא ירבעם וראובן היה במעמד וא"כ בתוכחתו לאחיו ודאי לא זכר מה שעשו טובה לאבד זרעו כדי שלא יצא ירבע' ועל כן דרשו דמו ודם הזקן. והא עדיפא לי ממה שתירץ הרב ז"ל דלא גלי' קמיה ראובן אם יוסף יהיה לו זרע. ונמשך אחריו עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה לומר דדוד הע"ה לא גליא קמיה. דכיון דהשבטים הי"ל רוח הקדש ודוד הע"ה הי"ל רוח הקדש ומצינו כמה מאמרי רבותינו זכרונם לברכה דהיו רומזים לעתיד השבטים ודוד הע"ה. לא שמיע לי לתירוץ זה כל שלא מצינו סמך ברור מרבותינו זכרונם לברכה:

ומכלל הדברים אביע אומר אשר תמהתי זה שנים על מה שראיתי בדרך חיים סי' ב' אות ז' וז"ל בס' חסידים סי' תפ"ד אדם שיודע לעשות בשם להרוג את האובי' אם יודע כמשה רבינו שלא יצא שום צדיק דכתיב ויפן כה וכה אז מותר לעשות עכ"ל ונראה שר"ל על שלא אפשר להיות כמשה שנאמר ולא קם כמשה ולכן לכל אדם אסור עכ"ל דרך חיים. והדבר ברור דאין ענין הכתוב ולא קם נביא עוד כמשה לפרט זה והרי תלמוד ערוך בידינו סוט' דף מ"ו דאלישע הנביא ראה שלא היה באותם נערים בם ובזרעם לחלוחית של מצוה ע"ש ודברי ס' החסידים כפשטן דמשכחת לה אף שהוא רחוק:

ועוד אני אומר לקושית הרב הנז' במה שראיתי בס' לב אריה פ' תצא שהקשה משם גאון אחד מה"ר משה ז"ל דהא אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף א"כ מה זו צעקה של זרעיותיו הלא יכולים לצאת על ידי אחר ותירץ דאם היה קין צדיק לא היו צועקים דיכולי' לצאת ע"י זרעו אבל קין היה רשע והבל צדיק לכך צעקו דהיו רוצים לצאת ע"י צדיק ולא מקין שהוא רשע עכ"ד וכן ראיתי שכתב בס' פענח רזא בסדר היום וכפ"ז לק"מ דהא לא שייך אלא בקין והבל שנהרג הבל ולא נשאר בעולם אלא קין שהוא רשע ומשו"ה דרשו דמו ודם זקן ודרשו דם נבל ודם נדה. אמנם שמעתי מקשים על זה דהתנן פ"ד דסנהדרין שהיו אומרים לעדים דדמו ודם זרעיותיו תלוים בו שכן מצינו בקין וכו':

ומצאתי להרב מהרל"נח בתשובותיו סי' קכ"ו דנשאל הרב ע"ז דאמאי דרשו מבא בדמי' דם נבל ודם נדה והי"ל לדרוש דם נבל ודם זרעיותיו והשיב הרב ז"ל דהוכרחו ז"ל לדרוש הכי מדכתיב ולא תהיה זאת וכו' אי נמי מדכתיב מבא בדמים פי' על שפיכות דמים לא יבא זה הלשון לעולם וכו' ע"ש:

ואכתי פש גבן מ"ש בסוף פ' נגמר הדין אותו ואת בניו הרג שנאמר אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ורבנן ההוא בנים הראוי' לצאת ממנו ויש להעיר דאי הכי ואת דמי בניו למה לי כשאמר את דמי נבות היינו דמו ודם זרעיותיו ולא שייכי תירוצי הרב שער אפרים שהם דברי ה'. וגם זה קשה למ"ש בס' לב אריה בשם מהר"ר משה ובס' פענח רזא. ומהרש"א הרגיש בזה ומ"ש הוא ז"ל והרב עיון יעקב הם דברים דחוקים ורחוקים:

והיותר נראה דלרבנן אין הכי נמי דה' לא אמר אלא דמי נבות אלא יהוא לבדקר שלישו פירש ואת דמי בניו דחש דלא ידקדק באומרו דמי נבות לבד להבין דמו ודם בניו וסברי רבנן הכי מדלא חזינן במעשה שהרג בניו ודוק היטב: