(א) יש לדקדק דאכין ורקין הם מיעוטי' והכא רק רע מה מיעט. ושמעתי משם הרב מהר"ר ישעיה באסאן זלה"ה שפי' במה שנודע כי היצה"ר הוא מקטין עונות האד' בטענות בלות ומטולאות שאין להם על מה שיסמוכו ומפתה האדם וז"ש וכל יצר מחשבות לבו רק רע למעט הרע ולצדד צדדי' שאינו איסור חמור כגון דהוי ספק ורחמנא לבא בעי או זה חומרת חז"ל לגדר דוקא וכיוצא משאו' שוא ומדוחי' והוא אומרו רק רע עד כאן דבריו. דפח"ח:

(ב) ואפשר דרך הלצה במה שפירשו הראשוני' מש"ה ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וכו' אל נא תהי מריבה וכו' דהכונה בתחילה היה ריב לשון זכר שאינו פרה ורבה. אך יש לחוש דמזה יבא ליעשות מריבה לשון נקבה שהיא פרה ורבה מחלקת עצום מענין לענין כנקבה שהיא יולדת תדיר וז"ש אל נא תהי מריבה עד עתה הוא ריב שהיה כזכר בין הרועי' ואומר חלותי היא אל נא תהי מריבה ביני ובינך פרה ורבה לכן הפרד נא מעלי עכ"ד וז"ש כי רבה רעת האדם שהיתה כנקב' פרה ורבה כי מרעה אל רעה יצאו ורוב עונות' היו שרש פורה לעונות אחרי' ומעט אשר היה עונו' יחידי' כזכר שאינו מוליד וז"ש רק רע מיעוט רע המיעוט הוא רע זכר שאינו מוליד עבירה אחרת וזה המיעוט ובטל במיעוטו כי הרוב כשעושים עברה מולדת חוץ עבירה אחרת ופרה ורבה:

(ג) עוד אפשר לומר דרך הלציי כי כאשר הרשע מגדיל עונות יום יום ומרגיל עצמו תדיר בעריות וגזלות וכיוצא כשהוא במדרגה זו אין צורך ליצר להסיתו ולפתותו כי הוא מעצמו הולך ועושה כי ההרגל נעשה טבע וזה תכלית הרשע וז"ש כי רבה רעת האדם בארץ כל כך נתרבתה עד שבאו למדרגה שיצרם הוא מועט שאין לו צורך ליצה"ר לפתות' והוא אומרו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום כלו' שהיצר הוא מעט רע מעט הוא הפיתוי וההסתה כי אין לו עוד צורך לטרוח עמם. ואפשר שזה טעם משז"ל בסוכה דלעת"ל היצר הרע נדמה כהר לצדיקים ולרשעים כחוט השערה כי הצדיקים בהיותם זהירים לישמר ממנו כל יום מתחדש יצרן בטענות ופיתויים קשים מהראשונים אולי יפותה ועל זה הדרך הולך וגדל הפיתוי וההסתה חדשים לבקרים. והרשעים להפך כי בהיות שהורגלו ערב ובקר בעבירות ההרגל נעשה טבע ואין לו צורך לפתות' ולכן נדמה להם לחוט כי באמת בסוף כך היה להם ה"יצהר דק לקוי אינו מפתה ואינו מסית כי כבר זכה בו והורגל לעבור על דת:

(ד) עוד זאת אדרש במ"ש הרמב"ם פ"ג דתשובה ששוקלין עונות וזכיות האדם וכן המדינה וכן העולם וכתב הרב לח"מ שבתחי' נדוני' היחידי' ואחר כך דנין המדינה ואחר כך כל העולם ואהני כשהעולם חציו זכאי אז רואין אם המדינה מרובין זכויותיה ניצולת א"נ אם המדינה חציה זכאית והעול' רובו זכאי נצולת ע"ש באורך וברוחב. וז"ש וירא ה' כי רבה רעת האדם בכללות העולם רובו העונות בארץ כלומר שגם משקל כל מדינה רובה עונות וגם היחיד כל יצר מחשבות לבו של כל יחיד רע רובו עונות ונגמר דינן ליאבד כלם שכל המשפטים היחיד והמדינה והעולם צדקו יחדיו רובם עונות. והרמב"ם שם כתב על העולם כלו אם עונותיהם מרובין מיד נשחתים שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם עכ"ל אלמא זה מדבר בדין העולם כמו שאמר:

(ה) א"נ במ"ש בזוהר הקדוש דמשחית זרעו נקרא רע כמו שאמר ויהי ער רע. וז"ש רבה רעת האדם מזנות ועריות. ומיעוט היה בהשחתת זרע וז"ש רק רע מיעוט היה בהשחתת ז"ל שנקרא רע כי הרוב היה בעריות שהם חייבי מיתה. ולפי מה שנראה מהזהר הקדוש כי עון זה חמור מכל עבירות שבתורה אפשר דהכונה שהיה מועט בעיניה' איסור זה ותהי להפך ודוק:

(ו) או אפשר במ"ש במדרש ובירוש' פ' הזהב דאדם מביא קופה של תורמוסין וכל אחד נוטל פחות מש"פ עד שהיו לוקחין הכל והם ב"נ חייבין אף על פחות מש"פ וז"ש כי רבה רעת האדם רבו עונותיהם אף כי כל יצר מחשבות לבו רק רע למעט הרע וליטול פחות מש"פ אבל לא הרויחו ורבה רעת' דלדידהו אין חילוק דב"נ חייב אף על פחות מש"פ. וז"ש כי רבה רעת האדם שהוא כינוי לגוים לשיט' רבינו תם ז"ל וכיון שהם גוים הבל יפצו בחושב' מיעוט רע ליטול פחות מש"פ:

(ז) ויראה עוד במשז"ל שהיו חוטאים בנערה המאורסה וכתב הרב י"פת דבדיני ב"נ פטורי' והם היו גזולים פחות מש"פ כאמור כדין ישראל וממ"נ חייבי' וז"ש וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ בזנות בכל העריות ובכלל נערה מאורסה אלמא חשבו עצמם כדין בני נח שאין חייבים על נערה מאורסה כל קבל דנא כל יצר מחשבות לבו רק רע מעוט רע לגזול פחות מש"פ כדין ישראל וממ"נ חייבים. ועיין מה שכתוב בעניותנו בספרי הקטן ראש דוד בס"ד:

טעם למה שפירש אדם הראשון מאשתו ק"ל שנה לא פחות ולא יותר. הרב מגן אברהם בקונט' שמן ששון אשר בתחילת ספרו זית רענן פירש דאיתא ביבמו' שהא עשר שנים עם אשתו ולא ילדה יוציא ויתן כתובה ולא שאנו אלא בדורות ראשוני'. ששנותיה' מרובי' אבל בדורות אחרוני' ששנותי' מועטים שתי שני' ומחצה וכו' וחד אמר ג' שני' כנגד ג' פקידות שבר"ה זמן פקידה ומסיק דמאן תנא למתני' רבי ובימי רבי אימעוט שני. וא"כ יש לומר איפכא כיון דחיי האדם ע' שנה יש לבטל עשר שנים חלק שביעית משנותיו וא"כ אדם הראשון שחי תת"קל רשאי להמתין שביעית דהוי קל"ג פחות חדש ומחצה לכן לאחר ק"ל שנה חזר אליה כי אף שלא תפקד עד פקידה שלישית לא יהיה יותר מק"לג שנה עכ"ל:

ואני אומר מאן דתליד ליה אמיה כותיה תליד אבל יש להשיב כי לפי דבריו האד' יש לו ליבטל שני חומשי' משנותיו דתנן בן י"ח לחופה ועשרה שנים הנז' הם כ"ח שנים והם שני חומשי ע' שנה אמנם מעיקרא קושיא ליתא דאדם הראשון קיים פו"ר שהוליד ב' זכרי' וג' נקבות. והשתא ליכ' אלא משום ולערב אל תנח ידך ולזה האיכא שני טובא:

ודרך דרש אפשר לומר בטעם הק"ל שנה שפי' מאשתו במ"ש בעירובין דף י"ח היה ר' מאיר אומר אדם הראשון חסיד גדול היה כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו ישב בתענית ק"ל שנה ופירש מן האשה ק"ל שנה והעלה זרזי תאנים על בשרו ק"ל שנה. הרי דק"ל שנה הללו שפירש מאשתו היה יושב בתענית ומתנהג בחסידות וע' שנים שנתן לדוד הע"ה כמשז"ל הוו להו מאתן הוא חומש מחייו שהיו אלף שנים ורצה לתת להקב"ה החומש מחייו בלי התעסק בעניני העה"ז. כי החסידים מפרישים חומש במקום מעשר כידוע ואדם הראשון יציר כפיו רצה לעשות מצוה מן המובחר והפריש חומש חייו למלך הכבוד ולזה פירש ק"ל שנה מאשתו. ומזה נמשך שדוד הע"ה היה חסיד גדול כי שנותיו הם מחומש חיי אדם הראשון אשר ייחד לעבוד ה' בחסידות ואפשר שזהו הטעם דקאמר דוד שמרה נפשי כי חסיד אני משום דחייו מאדם הראשון מחלק החסידות והדבר עליו חובה והעושה חיובו אפס לא תהיה תפארתו דחיובא רמיא עליה ומשו"ה קאמר כי חסיד אני משום דלדידיה הוא חיוב גמור להיות חסיד: