Penei David, Genesis, Chayei Sara
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמרו בזהר בתוספתא מהחידושים שהגידו לרשב"י במתיבתא של מעלה מאן דאיהו רב איהו זעיר מאן דאיהו זעיר איהו רב וכן מאה שנה ועשרים שנה דאיהו חושבן רב אזעיר ליה וכתיב שנה שבע דאיהו זעיר ארבי ליה דכתיב ז' שנים עכ"ד וצריך להבין מה שייכות יש לרמוז זה גבי שרה. ואפשר במ"ש הרב עמודיה ז' ריש עמוד ב' דאברהם ושרה היו כדמות שמש וירח שהיו שני מלכים משתמשים בכתר א' שוים במעלה וכשהאיש והאשה שוים אי אפשר להוליד וכן אמרו אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד שישתמשו דיקא לשון זיווג ולפיכך מיעט הירח ולמלאת חסרונה תקבל אורה מהשמש ותוליד צבאותיה הככבים והמזלות והחמה רוב בנין והלבנה רוב מנין ונמצאו שוים וכן אברהם ושרה היו שוים וה' פקד את שרה לשון מיעוט וחסרון וכדי להשלימה נתן לה את יצחק שממנו יבנה בית ישראל ועי"ז נשלם חסרונה וכמו שאמר הרמ"ע במאמר אם כל חי וז"ש רבותינו זכרונם לברכה ברבה פ' וירא ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים ר' לוי אמר הוסיפה על המאורות נאמר כאן עשיה עשה לי ונאמר להלן ויעש אלהים את שני המאורות ר"ל שזה היה הוספה דוגמת מה שהוסיף הקב"ה על המאורות אשר למלאת חסרון הלבנה הוסיפה בככבים כן בשרה שמיעטה הוסיפה במה שהולידה וז"ש רבותינו זכרונם לברכה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם ר"ל אלה תולדות ומאורעות שאירעו לשמים וארץ שבנה הקב"ה עולמות ומחריבן ואחר כך בנה עולם האמיתי כן היה באברהם שדורות שקדמו נבנו ונחרבו ואברהם היה כיום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ששתף מדת רחמים וכמו שבבנין העולם היו שמש וירח שוים ומיעט ירח והשלימה בככבים כן היה באברהם ושרה שמיעט שרה והשלים חסרונה ביצחק ומשו"ה אז שמחו שמים וארץ כמשז"ל שנתחדש העולם שעד עתה היה בסוד התהו זהו תורף דברי הרב עמודיה שבעה והוא האריך עיין שם באורך חיכו ממתקים בדברים המצודקים:
ואנא בריה קלה הנני יוסיף על מאורות דברותיו שנים ג' גרגרים ולדקדק לשון רבותינו זכרונם לברכה ר' לוי אמר הוסיפה על המאורות. דאפשר לומר דבשמים היה ענין השמש והירח שלא היה אפשר שישתמשו ומיעט הלבנה ופייסה בככבים. אך בארץ לא היה תיקון שבארץ היה בונה עולמות גם כן ומחריבן כדור מבול פלגה סדום אנוש וז"ש הכתוב מאפס ותהו נחשבו לו מאפס ר"ת מבול אנוש פלגה סדום ותהו כי היו בסוד התהו כמו שאמר הרב הנז'. עד שבאו אברהם ושרה והיה התקון בארץ כמו שאמר הרב והאריך בזה וזהו דקדוק הכתוב אלה תולדות השמים והארץ ר"ת תהו בשמים היה בהבראם ובארץ באברהם כמשז"ל ביום עשות ה' אלהים רחום בדין ארץ ושמים בארץ ע"י אברהם ושמים בשמש וירח וז"ש ר' לוי הוסיפה על המאורו' שהמאורות היה ענינם בשמים והיא הוסיפה בארץ וגמר עשיה עשיה:
ואפשר לפרש עוד הוסיפה על המאורות כי הנה הירח קטרגה ונתמעטה על כרחה ולא נתפיסה והרבה צבאותיה. אך שרה היא בקשה על זה מדעתה ורצונה שהיא היתה נביאה ורוצה ליבנות ע"י בן וכבר ידעה שבהיותה במדרגה אחת עם אברהם אי אפשר לילד ובודאי כי כאשר בקשה ללדת סברה וקיבלה להתמעט וז"ש ר' לוי הוסיפה על המאורות שבמאורות הדבר נעשה על כרחה של לבנה אך שרה היא הוסיפה לבקש על זה מרצונה נאמר כאן צחוק עשה לי ר"ל בעבורי ובשבילי שאני רציתי בזה ושם נאמר ויעש ה' אלהי' שהקב"ה עשה ותיקן שלא ברצון הלבנה וכבר פירש פ' ויעש וכו' הרב הנז' עיין שם באורך:
זאת עולה מן המדב"ר דאברהם ושרה כשהיו שוים במדרגה לא יכלו להוליד אך כאשר שרה נחסרה ילדה יצחק ובזה הושלם חסרונה. ומזה נוכל ללמוד לאדם כי אפשר להמשיל הנשמה לשמש והגוף לירח ובפ' שואל דרשו להפך והדרשא תדרש) כי הגוף מקבל חיותו מהנשמה ובצאת הנשמה הוא עץ יבש ואם הגוף רוצה להיות שוה לנשמה ולא להשתעבד לה אז לא יולידו תולדות שהם תורה ומצות שהם תולדותיהם של צדיקים כי הגוף בגובה אפו בל ידרוש אלהים וילך אחר תאוות גופניות ונאבד מהעה"ז והעה"ב. אך אם הגוף משתעבד לנשמה ויעבוד את בוראו כרצון הנשמה אז יולידו תולדות רבות מתורה ומצות וטוב להם ולעולם. זהו שרמזו בישיבה של מעלה מאן דאיהו רב איהו זעיר ואסמכוהו אקרא דכשם דשרה כשהיתה שוה במדרגת אברהם נחשבת כמת שלא הי"ל בנים. וכשנחסרה זכתה ליצחק וחיתה כן הדבר בנשמה והגוף שהם דוגמ' שמש וירח ואברהם ושרה שאם הגוף מתמעט וחי ויוליד תולדות מע"ט ואם אין מתמעט וכלה. ונמצא דדמיון מאן דאיהו זעיר לשרה הוא דמיון יפה. וז"ש ויהיו חיי שרה ודורשי רשומות אמרו כי ויהיו גימט' ל"ז שהם שני יצחק שאלו היו חיי שרה ורמז הכתוב מאה שנה וך' שנה חושבן רב כתיב שנה אזעיר ליה וכן שרה בהיותה שוה במדרגת אברהם לא יכלה להוליד ואחר כך כשנתמעטה חיתה ויהי"ו חיי שרה וכן מאן דאיהו רב איהו זעיר ומאן דאיהו זעיר איהו רב:
ויתכן דמה שנתמעטה שרה רמוז במיעוט אות יוד שנחסר משרה שנקראת שרי ואפיק יוד ונקראה שרה (וס' עשרה מאמרות אין בידי) ואפשר שזה כונת הכתוב לא תקר' את שמה שרי כי שרה שמה וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן כלומר לא תקרא שרי כאלו היא יש לה שררה עליך כי שרה שמה ולא עליך כי אני ממעטה. ואחר זה וברכתי אותה להשלים חסרונה וגם נתתי ממנה לך בן וגם ריבוי שאני מעלה ומרבה אותה בבן והיתה לגוים דוגמת הככבים. ואפשר שזה טעם שאז"ל שנתרעמה יוד משרי וניתנה ליהושע והדבר צודק דיהושע אז"ל פני יהושע כפני לבנה ולכן נתוספה יוד בשמו כי כמו שפייס ללבנה כן פייס לשרה שהיא בחינת לבנה שנתמעטה ולכן בבחינתה שהוא יהושע נתוספה היו"ד כי יהושע בצד מה בחינת שרה ובזה נתפייסה היוד שהלכה לבחינתה ובזה אפשר לפרש מ"ש בתרגום המיוחס ליב"ע פ' שלח וכד חמי משה ענותנותיה קרא משה ליהושע בן נון והוא תמוה ענוה מאן דכר שמה לקריאת שם. וע"פ האמור יובן דיהושע דמי ללבנה וכיון שהוא היה מתמעט ראוי להגדילו מעין דוגמא של מעלה דע"י שנתמעטה הלבנה הגדילה והרבתה צבאותיה וכיון שיהושע היה עניו ומתמעט ראוי להגדילו ולהוסיף היוד שנחסרה משרה שהיא דוגמת הירח בחינת יהושע:
וזהו גדול' משה רבינו ע"ה דכתיב פ' בהעלותך והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה כי בהיות משה רבינו ע"ה דומה לשמש כמשז"ל פני משה כפני חמה ונרמז בתיבות והאיש משה שם אתה מוצא אותיות שמש רצופו' והשמש נשאר במדרגתו וגדולתו וא"כ משה ר' שדומה לשמש היה מן הראוי שיהיה תמיד במדרגתו, ועכ"ז עניו מאד זהו שבח גדול ועצום:
ואפשר להבין בזה משז"ל בנדרים דף ט"ל דרש רבא ואמרי לה אמר ר' יצחק מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה וכו' רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים וכו' דהשמש נשאר בגדולתו ומשה רבינו ע"ה כשמש והוא עניו מאד. והירח נתמעטה והרבה צבאותיה א"כ משה רבינו שהוא מתמעט דין הוא לעשות לו דין ולהגדילו וז"ש אם אתה עושה דין לבן עמרם שאינו מחשיב עצמו לכלום כי אם בן עמרם בהיותו גדול לכן ראוי לעשות לו דין ואם לאו אין אנו מאירים שאינן כדאין קרח ודעמיה להשתמש בשמש שהוא כמשה וירח שנתמעט כמשה שהוא ממעיט עצמו וראוי להם שילקו ויגדיל משה רבינו ע"ה: