אל תאחרו אותי וה'. כתב רבינו בעה"ט בפרפראותיו דסופי תיבות הוא לויה. ואפשר להוסיף כי סופי תיבות הצליח דרכי הוא חי שם רמז משז"ל דעל ידי הלויה ניצול. וכתבנו בעניותנו במ"א דגם שלא נעשית הלויה על דעת המקום שהלך כגון שליווהו על דעת שילך למקום אחד והוא הלך למקום אחר הגם שאינה מועלת כל כך מ"מ הצלה פורתא מיהא איכא שלא ימות ע"ש באורך וזהו הרמז של סופי תיבות הפ' הנז' לויה חי כלומר כשעשו לו לויה בכל אופן ניצול ממיתה וחיה יחיה:

ולפשט הכתוב אפ' דאליעזר רמז להם כי הוא יודע ודאי דאפי' מדת הדין הסכימה להצליח דרכו וז"ש וה' הצליח דרכי כמשז"ל וה' לקח הוא ובית דינו. אלא שאתם בעלי בחירה ותוכלו להיות רשעים ולעכב הא מיהא הזמן. אך במטותא מינייכו אל תאחרו אותי כי על ענין הזיווג עצמו ידעתי שאין אתם רשאים כי וה' הצליח דרכי אפי' מדה"ד כמדובר:

א"נ אפשר במשז"ל דבתואל היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו וניכר לכל כי יד אלהים נגעה בו והמיתו על שרצה לעכב וזהו שרמז להם אליעזר אל תאחרו אותי כי וה' הצליח דרכי הוא ובית דינו וגזרת עילאה מטת על בתואל להמיתו. ולכן השמרו לכם שלא תאחרוני פן תמותון ואפ' כי תיבת אל ור"ת תאחרו אותי וה' גימט' בתואל. ולכן נתיראו ואמרו מצדנו לא יבצר מפני היראה אך נקרא לנערה וכו' ותאמר אלך מאחר שחששתם על דבקי מיתה גם אני חוששת ואלך על כל פנים אפי' נגד רצונכם כי במקום סכנה אין לחוש לכבוד אם ואח גדול. וזהו לפנים אך לבה נכון לא מפני היראה מעונש רק לקיים דבר ה' ולזכות לזיווג קדוש כזה. ומאחר שהם הודו ואמרו מה' יצא הדבר נגד דבר ה' אינה חייבת בכבוד אם ואח גדול. ועוד דלדעת הטור וסיעתו אין אדם חייב בכבוד אביו רשע וכל אלו טעמים אמיתיים בקרבה אך למראה עינים היה לה טעם מפני יראת העונש ולכן פיה פתחה בחכמה ותאמר אלך. ועוד שכבר כתב מהריק"ו בשרש קס"ד דאם הבן רצה לישא אשה ההוגנ' לו אין האב יכול לעכב ועיין מה שכתב הרב כנה"ג י"ד סי' ר"ם הגה"ט אות כ"ט מ"ש משם האחרונים. והגם שכאן לא היה אלא באיחור זמן אפשר דמזה יבא להתבטל הזיווג ונמצאו דברי רבקה שרירין וקיימין ודברה כהוגן לכל הדברות והאמירות: