בכללות ענין הגביע דיוסף שלח לומר שהשבטים גנבוהו ונמצא באמתחת בנימין אפשר לומר במ"ש בזהר הקדוש פרשת ויצא סוף דף קנ"ג אמר בנימין הא יוסף אחי את קיימא דאבא הוה דהא ברית סיומא דגופא איהו כיון דאיהו אתאביד אנא אהא נטיר אתריה דאחי וכו' ע"ש. והנה גביע גימטריא היסוד ובגימטריא מילה. הכסף ה' כסף רמז לה' חסדים שבחינתם ביסוד. וזו היתה כונת יוסף הצדיק לומר שהם גנבו בחינת יסוד כי יוסף הוא בחינת יסוד ומכרוהו לערות הארץ והוא פגם גדול. והגביע נמצא באמתחת בנימין דנטיר אתריה דאחוה יוסף. ואמר להם למה שלמתם רעה תחת טובה כיוון להשי"ת אשר ברא אתכם ומטיב עמכם תדיר. הלא זה אשר ישתה אדוני בו לשון זיוג כמו שדרשו בזהר הקדוש שתו ושכרו דודים. הגם שיוסף היה לסימן לישראל שהיה עבד ונעשה אדון לכל וכיוצא כמשז"ל וז"ש והוא נחש ינחש בו שעשאו סימן לישראל מ"מ הרעותם אשר עשיתם שאתם כיונתם למוכרו לערות הארץ ופגמתם. והם השיבו חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה ומעולם לא ס"ד לפגום ביסוד הקדוש ושהסט"א תגנוב מהקדושה ותשלוט ח"ו. הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותנו השיבונו אליך מארץ כנען רמז המצות שנקראים כסף כמשז"ל על פ' אוהב כסף אשר מצאנו שסגלנו השיבונו אליך לצד עילאה שכונו שלא ע"מ לקבל פרס כי אם לעשות נ"ר ליוצרנו דוקא. ואיך נגנוב מבי"ת אדוניך ר"ל למ' בי"ת הכסף או זהב לפגום בחסדים או בגבורות ח"ו. אשר ימצא אתו מעבדיך ומת נצנצה בהם רוה"ק ואמרו לשון זה רמז לעשרה הרוגי מ' דהיו בחינת עשרה טפין דאזדריקו והיה פגם ואנחנו נהיה לאדוני לעבדים רמז שהם יבואו בעיבור עשרה הרוגי מלכות כמש"ל וא"ש ההי"ב:

אחרי כן בא לידי לקוטי תורה לגורי האר"י זצ"ל וזכיתי ומצאתי שם שכתב וז"ל סוד הגביע של יוסף הוא לפי שיוסף הוא היסוד שבו בחינת הה' חסדים וכל חסד נקרא טוב אך טוב וחסד והנה ה' פעמים טוב עולים בגימטריא גביע ונלע"ד חיים כי כן מילה עולה כמנין גביע שהוא ביסוד עכ"ל עלץ לבי שקצת ממ"ש בעניותי כיונתי לדעת קדושים רבינו האר"י ותלמידו רבינו מהרח"ו ז"ל. אך בשער הפסוקים אשר יסד הרב מהר"ש ויטאל ז"ל לא מצאתי זה בספר שלפני:

זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.

ויהי מקץ כל לשון קץ סוף הוא וא"ת הכתיב מקץ ז' שנים תעשה שמיטה והיא בתחיל' ז' י"ל סוף הוא שאין שביעית משמטת אלא בסופה ואע"ג שימצא קץ שהוא לשון תחילה כמו מקץ ז' שנים תשלחו איש את רעהו העברי י"ל שכן כל דבר שיש לו שתי קצוות פעמים יאמר על הקץ הראשון ופעמים יאמר על הקץ השני:

ויקץ פרעה והנה חלום תימה למה בפרות לא נאמר והנה חלום ובשבלים נאמר והנה חלום י"ל שבפרו' לא היה דבר חידוש שהפרות ב"ח ויכולות לאכול אלו את אלו ע"כ אין כתיב בהן חלום אבל בשבלים שאינן ב"ח דבר פלא לבלוע זו את זו וצ"ל והנה חלום הרגיש כי חלום הוא:

ויוסף בן ל' שנה בעמדו לפני פרעה. תימה למה היה רוצה בצערו של אביו ולא הודיעו שהוא חי ע"י שליח י"ל יוסף היה יודע פתרון חלומותיו וידע שע"י סיבה ירדו אחיו למצרים וישתחוו לו והיה מצפה מה יהיה באחרונה ומה יהיה הסיבה. (אח"י ויותר נכון לומר דהיה חושש לחרם אחיו שצירפו השכינה עמהם וקרוב הדבר שנמצא יוסף בעת החרם וכ"כ המפרשים):

ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע. הגה"ה תימה מה זה היה ליוסף שנשא בת טבח הלא היה הוא מלך למה לא נשא בת פחה ובת מלך י"ל אם היה נושא בת אדם אחר יאמרו עבדא דמאן נכסי דמאן ע"כ נשא בתו של פוטיפרע עצמו יאמרו מסתמא שחררו ונתן לו בתו (אח"י אין כאן תימ' שראה יוסף ברוח הקודש שהיא בת זוגו ולמ"ד שהיא בת דינה ניחא שהיא בת אחותו וקים ליה בדינה שטיהרה רעיוניה מאד):

וליוסף יולד שני בנים וכו' אי קשיא והלא לוי שמש מטתו בשני רעבון שנולדה יוכבד בין החומות י"ל מיוסף ודאי יש ללמוד איסור אבל מלוי אין להקשות וללמוד התר שעדיין לא נתנה תורה מפני זה לא נזהר. הגהה. פי' אחר בשם ר' משה כהן. יוסף מפני שהיה יודע מנין שנים של הרעב על כן לא שמש מטתו אבל לוי לא היה יודע כמה שנים יהיה רעב והיה סבור היום רעב ולמחר שובע. וזה הפירוש אינו כלום א"כ יהיה כל אדם מותר לשמש מטתו בשני רעבון שהרי אינו יודע כמה שנים יהיה רעב (אח"י עמ"ש בס' הקטן פתח עינים בס"ד):

ותרב משאת בנימין ותימה ולמה לא קנאו בו אחיו וי"ל כשאדם אחר מהנה אותם אינם מקפידים אבל מן האב יש להם להקפיד. הגהה. ע"כ מנימוקי ר' ישעיה הראשון זלה"ה):