והם כלים בכ"ח בכסלו לר' אליעזר וכו' המורה (כך קורא רבינו ישעיה ז"ל לרש"י ז"ל כמו שנראה בתוספות רי"ד על קדושין ובס' המכריע) ביאר זה בדוחק ואני אכתוב ביאורו בקצור. בי"ז בחשון התחיל המבול לירד עד מ' יום וממ' ואילך גברו המים והיו הולכין וסוערין עד ק"ן יום וק"ן יום הם ה' חדשים נמצאו ק"ן יום כלים בי"ז בניסן ואם יחסרו ממנין ק"ן שני ימים אין להדחק בעבור זה שכן דרך המקראות כמו מ' יכנו והן חסר אחד וכן במנין ישראל אלף וחמש מאות ושלשים ואי אפשר דבר זה שלא היה אחד מהם יתר או חסר אלא כן דרך המקרא לתפוס מנין שלם ואפי' חסר או יתר שנים אינו מקפיד:

ויחסרו המים מכיון שחסרו ולא גברו עוד נחה התיבה שהיתה משוקעת ט"ו אמה אבל כל זמן שהיו סוערין לא היתה נחה התיבה שהיתה מתנענעת אילך ואילך:

בחדש השביעי ז' לתשרי והוא ניסן בחדש העשירי בא' לחדש נראו ראשי ההרים עשירי לתשרי והוא תמוז ויהי מקץ מ' יום שנחה התיבה ויפתח נח את חלון התיבה הנעשית לצוהר. וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב כי עדין לא נראו ראשי ההרים ואי אפשר שלא שהה בשליחות העורב שהרי כתיב יצוא ושוב עד יבושת המים אלמא היה משלחו וחוזר ומשלחו. שהה עוד ז' ימים וישלח את היונה. יש לנו מיום שנחה התיבה עד חדש עשירי שנראו ראשי ההרי' ע"א יום מ' יום שהה ולא שלח העורב וכ"א יום בשליחות היונה הרי ס"א נשארו עשרה ימים לשליחות העורב. ונשארו ב' חדשים מחדש עשירי הוא תמוז עד בראשון באחד לחדש באותן ב' חדשים חרבו פני האדמה. ועתה לפי זה הפירוש יבא כל המנין בין שני בין שביעי בין עשירי מתשרי. והמורה נדחק מאד ופירש כי ז' להפסקה ועשירי לירידה ודוחק גדול בין ז' לעשירי. ועוד אמר כי מקץ ימים שנראו ראשי ההרים והוא אב ולא יתכן זה חדא שאם כן לא שהה בשליחות העורב כלל ועיקר שאינן כ"א יום בצמצום ועוד כיון שנראו ראשי ההרים למה לא מצא מנוח:

כירק עשב נתתי לכם את כל פי' המורה אבל לאדם הראשון לא הרשתיו להמית בריה ולאכול בשר וכו' משמע דלא הוה אכיל בשרא [ובסנהדרין פרק ד' מיתות] אמרו תאכל ולא אבר מן החי אלמא מדאצטריך לאזהורי אאבר מן החי מכלל דהוה אכיל בשרא וי"ל דלא נצטוה לשחוט ויאכל ע"י הוצאת נשמה אבל היכא דמצאה שחוטה שריא ליה ואי אשכח אמ"ה הו"א דשרי ליה דהא לא מפיק איהו נפשה משו"ה אצטריך קרא לאזהוריה על אבר מן החי. נמוקי רי"ד. ועמ"ש התוס' שם פ' ד"מ דף נ"ז ועיין להר"ן בחידושיו שם: