ראובן בכורי אתה כחי. סופי תיבות היין רמז לחטא אדם הראשון שהיה ביין דהוא תיקן חלק ג"ע של אדם הראשון אשר חטא על היין וז"ש כחי וראשית אוני שלא ראה קרי מימיו ונזהר מאד לתקן אדם הראשון וז"ש כחי בך הראתי כחי שכבשתי יצרי כי אתה ראשית אוני. פחז כמים ירמוז על ששאל עבר הירדן אל תותר דלא יש בה קדושה ואין אוירה מחכים כארץ ישראל וזהו אל תותר לא יהיה לך יתרונות שיש לאחיך וגם שהוא יגלה תחילה:

ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני. מקשים למ"ד תאומות נולדו עם כל שבט איך יובן אומרו בכורי כחי וראשית אוני דהוו תרתי דסתרן דהרי פירש"י גבי יעקב ועשו משל לשפופרת שפיה קצרה דכאשר יתן שני אבנים הנכנסת ראשונה יצא אחרונה וכן יעקב ועשו שנולדו בשליא אחת יעקב הנוצר ראשונה יצא אחרונה. ולפ"ז ראובן והתאומה הנוצרים בשיליא אחת אם ראובן ראשי' אונו תצא התאומה קודם ראובן וא"כ ראובן אינו בכור וכי תימא ראובן בכור הוא והוא היה פטר רחם א"כ התאומה הנולדה אחריו היתה ראשית אונים ואיך יתקיימו שתיהם. ושמעתי תירוץ שמצאו כתוב בספר דכשהתאומים זכרים נוצרים בשיליא אחת אבל כשהאחד זכר ואחד נקבה כל אחת יש לו שיליא לעצמו ובזה א"ש דדברי רש"י הנז' הם בנוצרים בשיליא אחת אבל הכא שהיו שתים הקדימה שליית ראובן לצאת והיה לו כח לדחות התאומה כיון שהי' שליא בפני עצמה עכ"ד. ואני ראיתי במפרשים דהיה נס גבי יעקב ועשו שנוצרו בשיליא אחת כי דרך התאומים כל אחד נוצר בשיליא לבדו. וכפ"ז מעיקרא קושיא ליתא:

שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם דגזלו הרציחה מעשו והם הרגו אנשי שכם על הגזל והוו תרתי דסתרן ור"ת שוא כחם כלומר כילו כחם לשוא בענין שכם ויוסף וזמרי ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בסנהדרין דף ק"ט בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זו עדת קרח ואפשר לומר במ"ש המפרשים דענין המרגלים היה שסברו דארץ ישראל אינה מוחזקת ושלחו להחזיק בה גם כתב מורינו הרב שארנו מהר"י זאבי זלה"ה דדתן ואבירם פחים טמנו למשה רבינו באומרם אף לא אל ארץ זח"ו הביאותנו וכו' להשיגו דאיך היה מקריב מנחה ונסכים מתבואת הגוים שבארץ ישראל ע"ש באורך וכל זה שקר דארץ ישראל מוחזקת כנודע מגלות מצרים ומבנות צלפחד כמו שאמר בעניותנו במקומו. וזה אשר כיוין יעקב אבינו עליו השלום לומר בסודם וכו' דאין הכונה בפשעם של מרגלים ועדת קרח דהא מהיכא תיתי דיזכר שם ישראל אבינו הקדוש ח"ו בהם. אלא כונתו אף בדברים אשר למראה עינים יש צדדים שהם אמרי יושר כגון שלוח המרגלים בטענה להחזיק. ועדת קרח נמצא בהם גרגיר אחד דלכאורה טוב שערערו איך קרבים מנכסי גויים אף על הטוב הנראה מהם אמר יעקב אבינו עליו השלום בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים אשר סו"ד שתו הצער"ה דמהיכא תיתי דארץ ישראל אינה מוחזקת והלא אבינו אברהם קנאה ולזה הוצרכו לגלות בארץ לא להם וזה סוד ושבר בגבולם ועל כן בסוד המרגלים אל תבא נפשי ובקהלם של עדת קרח אף במה שנראה טוב דיצאו לטעון על הנסכים אל תחד כבודי דשקר ענו:

יהודה אתה יודוך וכו' גור אריה יהודה וכו' אפשר לפרש במשז"ל מפני מה נענש שאול לפי שמחל על כבודו ולכן דהע"ה לא היה מוחל כי עין לו ראתה אשר לקה שאול בזה ולכן אף בתחילתו הן בעודנו רדוף ונדחה היה רוצה להרוג נבל דפקר עם עבדיו כדי שלא יסתלק מהמלכות וז"ש גור אריה שדרשוהו רבותינו זכרונם לברכה על דוד הכונה גור אף כשהיה גור בתחילת משיחתו אריה שלא מחל לנבל וה"ט מטרף מסיבה שראה טרף שנטרפה שעה לשאול בשביל שמחל על כן דמיונו כאריה. ובזה בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא במלכותו מי יקימנו מאחר ששמר טכסיסי המלכות:

א"נ גור אריה שלטון וזהו גור כמו שתרגם אנקלוס בתחילת ימי שאול ואח"כ אריה מלך כמו שפירש"י ומחסידותו לא הרג שאול אף שהיה רודף וז"ש מטרף בני עלית כלומר מהריגת שאול בני עלית נסתלקת שאמרת מי שלח ידו וכל הזמן ההוא כרע רבץ כאריה ולא אריה ממש שלא הי"ל דין מלך כמו שאמר אביגיל וכלביא אח"ך בימי אבשלום שלא הי"ל דין מלך וזהו וכלביא ולא לביא שהיה מתכפר בשעירה כהדיוט ועי"ז נמחל כשחזר למלכות כמו שביאר באורך הרב פרשת דרכים ע"ש וא"כ מי יקימנו דכבר נמחל ולשוא שקד שבע בן בכרי. ואומרו כבס ביין לבושו אפשר לפרש ע"ד שאמרו חמרא וריחני פקחין ועי"ז שנתפקח בירר הלכותיו ושמועותיו ונתחוור חלוקא דרבנן שלו וז"ש כבס ביין לבושו חלוקא דרבנן כתלג חיור על ידי שהיין עשאו פקח לברר ולחוורי אפי פנים לתורה. ובדם ענבים סותו שהיה מסית לריעיו וכמו שאמר קנאת סופרים תרבה חכמה. ואתלהיטו אנפוי בחדוא דאורייתא וזהו חכלילי עינים מיין מסיבת היין. ומתון ומסיק בירור ההלכה לבנה ומחוורת ולבן שינים מחלב:

זבולון לחוף ימים ישכון אפשר במשז"ל דהמחזיק ביד הת"ח יושב במחיצת הת"ח ויודע תורה וז"ש לחוף ימים רמז לתורה שבכתב ובע"פ שנמשלו למים ומים עמוקים כמי הים ישכון לעתיד במחיצת הת"ח וזהו לחוף ימים. וזוכה לזה כי בעה"ז והוא לחוף אניות להספיק ליששכר על כן ישכון לבטח לעתיד במחיצת הת"ח בישיבה של מעלה והיינו לחוף ימים כאמור. ועוד אפשר לרמוז על המחזיק ביד הת"ח ומפריש מנכסיו קרן קיימת שיאכל מפירותיו דאף שמת המחזיק כל תורה שלומד החכם יש לו חלק בה כיון שניזון מממונו וז"ש שמח זבולון בצאתך מהעה"ז עוד תוסיף לשמוח שאתה עושה חדשות גם אחר מיתה ואת עלית על כל ונ"ט ויששכר באהלך כי אהלו נחשב שלך כי הוא ניזון מממונך ובית תלמודו ואהלו אהלך הוא:

יששכר חמור גרם וכו' אפשר דרמז דמשבט יששכר מסקי שמעתא אליבא דהלכתא כמו שאמר פ"ב דיומא ולזה דימה לחמור שעצמותיו ברורין כמו שאמר בב"ר כך שמועותיו והלכותיו חמורות וברורות. ועוד לו רובץ בין המשפתים ג' שורות ת"ח כמו שאמר שם בב"ר ועל ידי זה טפי מעלי כמו שאמר ומתלמידי יותר מכלם. ועוד אפשר במ"ש בזוהר חדש על פסוק לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה כי הלא מראש בהיותו תלמיד התורה תושיה מתשת כחו וזהו לי עצה כשאני מקבל עצה שאני תלמיד הלמד מרבי אז היא תושיה אך כשכבר אני בינה שנתחכמתי אז לי גבורה דחכמת אדם תאיר פניו עכ"ד וז"ש יששכר חמור גרם לסבול עול תורה המתשת כחו ונקראת תושיה וזה בהיותו רובץ בין המשפתים כשהוא תלמיד ואח"כ וירא מנוחה כי טוב כמו שאמר אני בינה לי גבורה. ודרך הלציי אפשר לומר במ"ש הפוסקים דמי שאין תורתו אומנתו אינו פטור מהמס וזה רמז יששכר החכם אף שבתחילה סבל עול תורה כחמור רובץ בין המשפתים שערים המצויינים בהלכה אם אח"כ וירא מנוחה שביטל תורה ואת הארץ כי נעמה ועסקו בסחורה ואין תורתו אומנתו אז ויהי למס בפרו"ע פרעו"ת מנדה בלו והלך. או ירצה במ"ש המפרשים דאף דהעה"ז לעשו אנו זוכים בו מכח התורה דאלמלא התורה העולם חוזר לתהו ובהו וזכו ישראל ע"ד המציל מזוטו של ים ומשלילותו של נהר הרי אלו שלו וז"ש יששכר חמור גרם וכו' שנתעסק בתורה בכל כחו לכן וירא מנוחה כי טוב כי אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ואת הארץ כי נעמה דזוכה לעושר וכבוד בעה"ז גם כן. ועם כל זה לא לבו הלך אחר תפנוקי העה"ז ויט שכמו לסבול עול תורה ויהי למס עובד את ה' ומספיק הוראות לישראל. ואפשר עוד לרמוז מ"ש פ"ק דע"ז דלגמרא מחד רבא עדיף דלא לפגום לישני ולסברא מכמה רבוואתא טפי מעלי וז"ש יששכר חמור גרם סובל בעול התורה לגירסא וזהו גרם אותיות גמר דלא פגים לישניה אלא הלכותיו בלשון ברור כמו חמור שעצמותיו ברורין כמשז"ל. ואחרי כן לסברא רובץ בין המשפתים בפתחי שערים מכמה רבוואתא וזהו בין המשפתים לשון רבים דלסברא כרע רבץ באות נפשו שאפה רוח חכמה אל אשר יהיה שמה הרוח מכמה חכמים. ואפשר עוד כי חמור גימטריה רנ"ה עם הכולל שם רמז לרמ"ח מ"ע דאורייתא וז' דרבנן אשר בלימוד דיני המצות נחשב כאלו עשאם וז"ש יששכר חמור גימטריה רנ"ה שהם העשין דאורייתא ודרבנן הוא מקיים בלימוד וזהו גרם אותיות גמר שעל ידי הלימוד נחשב לו כמעשה. ועוד ירמוז למ"ש עונתן של ת"ח מע"ש לע"ש לפי שהם טרודים בתורה בימות החול וכתב הר"ן פ' אעפ"י דטעם דלא תנן עונת ת"ח לפי שלפעמים יתחדש לו דבר לעיין ומוכרח לעסוק בדין ופטור. ועל דרך האמת זיווגא דרבנן בעידן חדוותא יחוד הדודים למעלה וז"ש יששכר וכו' רובץ וכו' כי קבל עול תורה לעסו"ק אהב. וירא מנוחה רומז לשבת יום מנוחה כלומר לקיים פו"ר יום מנוחה והטעם כי טוב רמז ליסוד ואת הארץ הכלה העליונה כי נעמה. ועם כל זה אם יארע לו ענין מחודש בתורה ויט שכמו לסבול אף בליל שבת לעסוק בתורה כמו שאמר הר"ן. ולא עוד אלא שאינו רוצה ליהנות בכבוד תורה גדל פרע חלק במס עם הקהל וזהו ויהי למס עובד:

דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל יהי דן נחש עלי דרך וכו' רבותינו זכרונם לברכה פירשוהו על שמשון ולפי דרכם דרך הקדש אפשר לפרש במ"ש פ"ב דר"ה ויאמר אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן וכו' וישלח את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ירובעל זה גדעון בדן זה שמשון ושקל הכתוב ג' קלי עולם כג' חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו בדן בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ללמדך שאפי' קל שבקלים ונתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים וז"ש דן רמז לשמשון דאתי מדן ידין עמו בדורו והרי הוא כאחד שבטי ישראל כמיוחד בכל שבטי ישראל דבדן בדורו כאהרן בדורו. יהי דן שמשון דאתי מדן נחש עלי דרך נעשה נחש לפלשתים עלי דרך גבר רמז לאשתו שניתנה למרעהו ועי"ז שפיפון עלי ארח שאינו דרך כבושה רומז לשדות ששלח אש על ידי השועלים בשדות ואח"כ הולך ורב לנקום מהפלשתים הנושך וכו'. ובעת שנקרו פלשתים אמר לישועתך וכו' והענין במה ששמעתי משם הרב המקובל מהר"ר יוסף פאיימיטה ז"ל אב"ד באנקונה כי כשהישועה היא מצד רחמיו יתברך היא ישועה אחת וכשהיא מצד הדין נחשבת שתי ישועות וזהו כונת הכתוב מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שם המיוחד שהוא רחמים מצד רחמיו ואז היא ישועת ישראל ישועה אחת וזהו אומרו במזמור י"ד מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו. אך במזמור נ"ג אמר מי יתן מציון ישועות ישראל בשוב אלהים שבות עמו דכשזוכים בזכותם לעשות הישועה אז היא ישועות תרתי וזה שאמר ישועות ישראל בשוב אלהים מדת הדין ע"כ שמעתי. ואפשר להרחיב הדבר דבכל ישועה יש ישועה לישראל וישועה לשכינה כביכול בכלל ובפרט כדתנן כשאדם מצטער כביכול שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי וכו' והשתא דכשהישועה היא מצד רחמיו יתברך נחשבת ישועה אחת כי ח"ו ישראל אינם ראוים רק להושיע השכינה כביכול היתה זאת הישועה וממילא נושע ישראל וכמש"ה כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמ"ו הגדול כמש"ה לא לנו ה' לא לנו כי לשמ"ך תן כבוד ולכן ישועת ה' שהיה מצד רחמיו ואין כאן אלא ישועה אחת לשכינה ומינה נמשך לישראל. אך אם ישראל זוכים אז הם שתי ישועות ישועת השכינה כביכול וישועת ישראל כי שניהם נושעים בדין. ועתה שמשון שידע כי חטא ואין הישועה בזכותו אמר לישועתך בשביל צער השכינה לישועת"ך דייקא כי הישועה שלי נמשכת מזה קויתי ה' מדת רחמים:

גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב פירש רשב"ם גדוד יגודנו שישראל היו הולכים אחריו כגדוד שלו ואפשר עם מה שפירש הגאון החסיד הרב של"ה ששמע מזולתו בפ' ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל שמשבח גד בחסידות שעשה לפנים משורת הדין כי מצד הדין לא היו מחויבים לילך החלוץ בראש רק ילכו למלחמה בשוה עם ישראל כמו שאמר משה רבינו ע"ה האחיכם יבואו למלחמה וכו' והיה די להם מצד המשפט לילך עם ישראל אבל גד הוסיף ועשה בדרך צדקה שהיו הולכים בראש ובזה עשו מעין דוגמא של מעלה וה' הולך לפניהם וזהו שאמר הכתוב צדקת ה' עשה עכ"ד ואחר זמן רב בא לידי ס' הנחמד כלי יקר להגאון מהר"ר שלמה אפרים זלה"ה וראיתי שפירש כן בהרחבה בפסוקים ע"ש ואפשר שזהו שאמר יעקב אבינו עליו השלום גד לא די שקיים תנאו לילך עם ישראל אלא שהלך בראש ונמצאו כל ישראל כאלו הם גדוד שלו כמו שאמר רשב"ם. ואף גם זאת והוא יגוד עקב שמשה רבינו לא בקש אלא שישבו עד אשר נכבשה הארץ והם ישבו עד כבוש וחילוק כמו שפירש"י פ' מטות על פסוק והיוצא מפיכם תעשו וזהו והוא יגוד עקב כלומר שאחר כבוש שנשאר גדודו לבדו נתאחר וזהו והוא יגוד עקב. ונראה להרחיב הדברים כי הנה במעשה זה דבני גוב"ר יש ח"ו צד פקפוק דבאים לעזור להם למלחמה וזה ח"ו פגם כי הלא ה' הולך לפניהם ומה צורך למלחמה וראיתי בס' תוצאות חיים חדש שהאריך בזה וכתב שאם ישבו עד התנחל זה יורה כאלו ישראל צריכים להם שהוא סוף המלחמה ויהיה פגם אבל אם ילכו לאחר כבוש נודע שסיבת הליכתם היה כמו שאמר ולמה תניאון ולכן אמר להם משה רבינו ע"ה אם את הדבר הזה תעשון מיעוט רק זה שתעברו חלוצים עד ונכבשה הארץ קצת כבוש ואחר תשובו מיד שאם לא תשובו עד התנחל מיחזי כיוהרא שישראל צריכים לכם לעזור והייתם נקיים שאם תשובו מיד תהיו נקיים מה' שלא יהיה בכם גאוה והאריך בזה. ולפי דרכו אין זה יוהרא לבד רק פגם גדול כלפי מעלה שח"ו צריכים הם לעזור אטו הקצר קצרה ידו מפדות ח"ו וכמו שאמר הוא עצמו. ועוד שהם ישבו אחר כבוש וחילוק כמו שפירש"י שמשה רבינו א"ל והיוצא מפיכם תעשו שישבו עד אחר התנחל וכן מוכיחים הכתובים בס' יהושע ונמצא לדבריו שעשו הפך מצות משה רבינו ע"ה מלבד שבפי' הכתוב הוא הפך רש"י בפ' והיוצא מפיכם ונפל הבנין ועוד דאחר כבוש אין חששא שיהיו לעזרה ושצריכים להם כי כל הגוים ספו תמו ונכבשה הארץ אותה שחילקו. על כן נראה לומר להפך דאם היו חוזרים אחר כיבוש היה פקפוק שאין בטחונם בה' רק בוטחים על בשר זרועם כי הם גבורים והם וישראל נלכדים. והאמת שטעם משה רבינו ע"ה לא היה אלא כדפירש ולמה תניאון וכמו שאמר בס' הנז' אבל לא נצרכו לעזר ולהועיל ח"ו כי ה' אתם והכל מאתו יתברך ולה' הישועה לא לגבורים המלחמה. ונמצא דהיה מקום פקפוק בזה ח"ו ובפרט שהיו הולכים בראש המלחמה והתיקון לזה הוא שישבו עד אחר חילוק דאז נראה כי לא באו לעזרה בעבור גבורתם רק לצוותא בעלמא ולישב דעתם והראיה דאחר כבוש דאין צורך למלחמה נתעכבו עוד ז' שנים. ולפ"ז אלו הם דברי משה רבינו ע"ה שא"ל אם תעשון וכו' ונכבשה וכו' ואחר תשובו והייתם נקיים מה' ומישראל דאין כאן שום נזק מלקיחת הארץ הזאת שגם דנקיים אתם מה' כי הוא יודע תעלומות שאינו משום שנסתפקתם ביכלתו ח"ו לתת להם הארץ רק כי רצונם ארץ מקנה. אבל מישראל אם תשארו פה אין אתם נקיים כי תניאון את לבם שיסברו שאתם יראים ומסופקים אם כביכול יגרש את האמורי אבל במה שתהיו עד כבוש כבר אתם נקיים מה' ומישראל מצד זה. אבל מכל מקום עדיין יש ס"ד שהלכתם לעזור כאלו הייתם בוטחים בגבורתכם והוא פגם להם ולישראל מצד אחר לכן והיוצא מפיכם תעשו כמו שפירש"י וז"ל והיוצא מפיכם תעשו לגבוה שקבלתם עליכם לעבור למלחמה עד כבוש וחילוק שמשה לא בקש אלא ונכבשה ואחר תשובו והם קבלו עליהם עד התנחל הרי הוסיפו להתעכב ז' שחילקו וכן עשו עכ"ל ותיבת לגבוה אינה מובנת כל כך והיא מיותרת אמנם על פי דרכנו א"ש לגבוה כלומר מוכרחים לצורך גבוה שלא יהיה פקפוק ח"ו ביכולתו כי מצד הנזק דלמה תניאון כבר הוסר אבל אם תשובו אחר כבוש עדיין יש איזה פקפוק כלפי מעלה ולכן תשבו עד התנחל כי זה מופת דלא הייתם אלא לצוותא ולראות בטובת אחיכם. וז"ש יעקב אבינו עליו השלום גדוד יגודנו שיעברו בראש ונמצאו כל ישראל שהם גדודם שלהם כאמור. וכי תימא יש בטובה זו רינון שזה מורה שבוטחים על גבורתם ולא על ה' ח"ו ולז"א והוא יגוד הוא יהיה בגדודיו כלומר שלא יהיו ישראל כמו גדוד שלו שלא יש עוד מלחמה וישאר בעקב עד סוף כבוש וחילוק ומעתה אין לפקפק עוד כדאמרן:

מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך. אפשר במה שפירש"י פ' וזאת הברכה שנותן לאחיו שמן והם נותנין לו תבואה וזהו רצוי אחיו שנותן להם שמן וז"ש שמנה לחמו ויש לו תבואה הרבה מסיבת והוא יתן מעדני מלך שמן אנפיקנון שמעדן הבשר ועי"ז מריצין לו תבואה ושמנה לחמו. ואפשר לרמוז כי אותיות שמנה הוא השמן כי ארצו היתה עושה שמן הרבה. או ירצה במ"ש ברוך מבנים אשר ופירשו כת הקודמין שבנותיו הם נאות ויפות והם דורקטי וזה שכתב רש"י בספרי אין לך שנתברך בבנים כאשר ואיני יודע כיצד כי הן דורקטי זהת"ד בקיצור ויראה שזהו טעם שנשאות בנותיו לכהנים גדולים ומלכים דבמוט"ב תלתא נאות ויפות ודורקטי ויולדות הוא פלא והיינו דקאמר מאשר שמנה לחמ"ו הרומז לאשה כידוע והוא יתן מעדני מלך שיתן בנותיו להתעדן בהן המלכים. וז"ש באשרי בי אשרוני בנות כל הנשים יתנו יקר לאשר כי בנותיו חשובות ביותר והנה היא לאה מטרפולין נותנין לה את השבח:

נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר פירש"י על דבורה וברק שאמרו שירה ובפ"ק דסוכה פירש"י דברק משבט נפתלי. ואפשר לפרש הכתוב על דבורה והכתוב העיד עליה ששפטה את ישראל כגבור בתורה. וצדדנו בס' הקטן ראש דוד פ' בשלח דכאשר היתה שופטת ישראל פירשה מבעלה כמהר"ם שפירש מאביו וז"ש נפתלי ממך יצא אילה רמז לאשה דבורה. והיא שלוחה כלומר שנשתלחה מבעלה ופירשה והטעם הנותן אמרי שפר שהיתה כזכר לתת אמרי שפר ולהורות הוראות בישראל. או אפשר במה שהק' הראשונים דאשה פסולה לדון ותירצו דהיה על פי הדיבור. א"נ שהיתה מלמדת לדיינים והם אומרים וז"ש אילה שלוחה כלומר מן השמים שלוחה לדון ועפ"י הדיבור הנותן אמרי שפר. או ירמוז שהדיין היה איש רק שהיה מלמדתו וזהו אילה שלוחה ללמד שמכחה הוא הנותן אמרי שפר הוא איש הביני"ם הדן לישראל. א"נ עם היותה נקבה אילה עם כל זה ותשר דבורה כזכר הנותן אמרי שפר שבח והדר וליכא משום קול באשה ערוה דאימתא שכינה עילוייהו כמו שפירשנו בעניותנו פ' אנכי לה' אנכי אשירה. או ירצה רמז למ"ש רבינו האר"י זצ"ל דיש ילדים רצים ומתנועעים כי השקט לא יוכלו ומהירים וזריזים ביותר וכל קבל דנא יש ילדים כבדים עצלנים מאד והטעם כי הילד אשר רובו מבחינת הזכר הוא קל בטבעו והילד אשר לו חלק גדול מאמו כבד מאד ונפתלי היה לו דבר מועט מאמו ולכן הי' קל מאד עכ"ד כפי הרשום בזכרוני. וזה רמז כי ר"ת אילה שלוחה הנותן אמרי שפר הוא אשה אש כלומר חלק יסוד אש לבד היה לו לבדו מאמו ולא זולת כי השאר מאביו ולכן היה קל מאד כי מעט אשר היה לו מאמו ואף זה חלק יסוד האש:

בן פורת יוסף וכו' אפשר לפרש במה שנתבאר אצלנו הקדמה כוללת מהרב פרשת דרכים ומהמפרשים דהשבטים ויוסף היו חולקים אם האבות דינם כישראל לגמרי או דינם כבן נח להחמיר כי השבטים סברו דדין ישראל לגמרי יש להם ומשו"ה אוכלין בעודה מפרכסת וכו' והדין עמם כי גוי אינו קונה בחזקה ואברהם אבינו עליו השלום קנה ארץ ישראל בחזקה וזה סיבת גלות מצרים שלא נשתעבדו בארץ כנען לפי שהיא שלהם ורחמנא אמר בארץ לא להם וגם יוסף בראותו כי בשלשתן לקה חזר מסברתו ומסר עצמו על ק"ה ולא חטא באשת אדוניו אף שהיתה רוצה להורגו כי ישראל מצווה על קדוש ה' הן כל אלה הקדמות נלקטות מספרן של צדיקים. ועפ"ז נבא לבאר סדרן של כתובים הללו בס"ד בן פורת יוסף הוא היה לו חן כמו שפירש"י ועוד היה מסלסל בשערו וכו' שיהיה נראה יפה ביותר בן פורת עלי עין שאחר שהוא בעל חן עוד הוסיף ויתן חינו להיות נאה יפה אף נעים עלי עין. ודין גרמ"א ענין אדונתו כי בא לדרכי מות ועמד בצדקו. וכי תימא א"כ איך מסר עצמו על ק"ה הלא הוא סבר שיש להם דין ב"נ ומתחייב בנפשו למ"ד. לז"א בנות צעדה עלי שור רמז לבנות צלפחד כמשז"ל במדרש כלומר דמבנות צלפחד מוכח דארץ ישראל מוחזקת שנטלו חלק בכורה כמו שאמר בש"ס פ' יש נוחלין וכמו שאמר הרי"ף והרא"ש במשנת ושהיה בכור ב' חלקים וכמו שאמר הרמב"ם בפירוש המשנה והשתא מבנות צלפחד איפשיט דארץ ישראל מוחזקת וקנה אברהם אבינו עליו השלום הארץ בחזקה שדין ישראל יש לו דגוי אינו קונה בחזקה וזהו האמת. אך וימררוהו ורובו אחיו שחלקו עמו שהוא הי' סובר להפך ולקה ונמסר בידם וישטמוהו בעלי חיצים ומזה הוכיח דהלכה כמותם דדין ישראל יש להם ולכן מסר עצמו על ק"ה ותשב באיתן קשתו שלא חטא באשת אדוניו כדין ישראל דיהרג ואל יעבור ויפוזו זרועי ידיו שיצאו עשר טיפין על שהוציא דיבה על עשר אחיו אבד הוא עשרה בנים שהיו עתידין לצאת ממנו י"ב שבטים. משם רועה מזה נמשך שהיה רועה אבן אבהן ובנין שפרנס ישראל שבאו לגלות מצרים כי אין יכולים להשתעבד בארץ כנען שהיא מוחזקת ויש להם דין ישראל וזהו שסיים ישראל כלומר משם רועה אבהן ובנין וכל זה ישרא"ל מופת חותך שיש להם דין ישראל כאמור:

ורש"י ז"ל פרש ותשב באיתן קשתו נתישבה בחוזק וכו' וצריך לדעת מה פירוש נתישבה בחוזק כפי שיטת רבותינו זכרונם לברכה שדרשהו על כבישת יצרו באשת אדוניו כדפירש"י אח"כ שהרי כתיב ויפוזו שיצאו מצפרניו. ואף דשערי תשובה המה פתיחות יראה בהקדמה מחודשת שראיתי שכתב הרב הקדוש מהרח"ו זצ"ל בדרשותיו (כתב יד) פ' וישב דבאותה שעה נעקרו י"ב טיפין ממוחו והעשרה יצאו מצפרני ידיו והשתי טיפות נשארו במתניו עד שלקח אסנת והוליד מנשה ואפרים עכ"ד והוא פלא שנשארו שם י"ב שנה שהיה בבית האסורים. ויתכן כי זהו רמז הכתוב וליוסף יולד שני בנים דהול"ל ויולד יוסף שני בנים אבל רמז כי שלעבר היו במתניו כמה שנים וזהו וליוסף בהיותו יוסף לבדו בלי אשה יולד שני בנים שיצאו ממוחו ונשארו במתניו ואח"ז ילדה לו אסנת הב' בנים הנז'. ואפשר שז"ש ותשב באיתן קשתו שנתישבה בחוזק שהשני טיפות נתחזקו וישבו במתניו דהא ויפוזו זרועי ידיו עשרה טיפין דוקא והשתים נשארו שם וסופי תיבות ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי הוא ובני"ו הכונה ותשב באיתן קשתו שיצאו עשרה טיפין כאומרו ויפוזו. ובניו. כלומר בניו ג"כ היו באותן טיפות ונשארו כמדובר:

בנימין זאב יטרף וכו' אפשר במ"ש הרב המאירי ז"ל בפסקיו להוריות פ"ג בטעם שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אלמלא אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה דוד מפניו כי הקב"ה גזר שהמלכות יהיה משבט יהודה אכן כששאלו מלך ישראל עדיין לא הי' משבט יהודה ראוי ולכך נתמנה שאול כמו פקיד לפי שעה וזה שמו אשר יקראו שאול כי המלכות היתה בהשאלה אצלו ולכך בדבר קטון נסתלקה המלכות ממנו ושבה והיתה לדוד הע"ה משבט יהודה שכן ראוי להיות חוזר לשבט יהודה. אמנם דוד הע"ה שהוא היה העיקר ומלכותו בשרש ונז"ר משרשיו יפרה אי לזאת גם כשחטא מלכותא לא העדיו מיניה כי הוא מלך עיקרי זהת"ד וז"ש בנימין זאב יטרף וכמו שרבותינו זכרונם לברכה דרשוהו בשאול דאתי מבנימין וזהו זאב יטרף שחטף המלכות בחטיפה כי לא היה ראוי לזה. וזהו הטעם בבקר יאכל עד דדוקא בבקר הוא שיזכה ואחר זה תחזור המלכות ליהודה:

ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי.

פירש"י שכם הוא הבכורה וכו' אשר לקחתי מיד האמורי עשו שעשה מעשה אמורי ד"א שהיה צד את אביו באמרי פיו עכ"ל ואפשר במ"ש אמרי נועם פ' תולדות שאברהם היה לו חרב שחקוק בו שם המפורש ונתנו ליצחק ויצחק נתנו ליעקב ועשו כשהוצרך להלחם עם נמרוד מכר בכורתו ליעקב בשביל אותו חרב שהיה שוה ממון הרבה והלחם והעדשים שנתן לו לא היה אלא לקיים המכר בדרך העולם שכשעושים סחורה נותנין זה לזה ב' ג' פעמים מיין לקיים המקח וז"ש לו יצחק ועל חרבך תחיה עכ"ד ועפ"ז אפשר שז"ש אשר לקחתי מיד האמורי עשו בחרבי ממש כאמור:

וידגו לרוב.

גימטריא עם ב' כוללים לשתי התיבות. ס' רבוא. ובס' דרוש שמואל פי' במ"ש המקובלים ששאבו דגים בכדיהם שמגולגלים בהם נשמות כדי שיהיו ס' רבוא וז"ש וידגו ר"ל מכח דגים לרוב באו למנין ס' רבוא עכ"ל ובמאי דכתיבנא בעניותין יבא אל נכון:

ועוד אפשר לרמוז לרו"ב בגימט' רחל שבזכות שיוסף שרבב קומתו על אמו שלא יראנה עשו לכך אינו שולט עין הרע בזרעא דיוסף כמשז"ל וזה רמז וידגו כדגים ולא ישלוט בהם עה"ר וזה מטעם רחל גימטריה לרוב דיוסף שרבב קומתו לכסותה:

כי עלית משכבי אביך.

מסרה ג' עלית מטרף בני עלית עלית למרום והדין אפשר במשז"ל יחי ראובן במעשה יוסף ואל ימות במעשה בלהה ולכל הדברות והדרכים אשר נאמרו במאמר זה היה הצלה לראובן בזכות מה שהציל ליוסף וז"ש כי עלית מעשה בלהה אך בעבור אשר מטרף בני עלית והצלת יוסף תזכה דמשה רבינו הנאמר עליו עלית למרום הוא יצילך ודוק: