Penei David, Genesis, Vayechi
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במדרש אחים הייתם לדינה ולא אחים ליוסף ויש לדקדק מה ענין יוסף לדינה ומה הוא החידוש בזה ומשמע שבהיותם אחים לדינה נראה שהיו ראוים להיות אחים ליוסף ולא היו כך ואיך יתחייב זה מזה. ואפשר במה שפירש יונתן בן עוזיאל פ' ויצא ושמיע קדם ה' צלותא דלאה ואתחלפו עובריא והוה יהיב יוסף במעהא דרחל ודינה במעהא דלאה ע"ב. וכ"כ מהרש"א באגדתיה פ' המפלת משם פענח רזא דהא דנהפכה דינה לבת היינו שהזכר שבבטן לאה ניתן בבטן רחל והנקבה שבבטן רחל ניתן בבטן לאה וכתב שכך מוכיחים דברי הפייט ע"ש. איכו השתא זוהי התמיה של יעקב אבינו עליו השלום דשמעון ולוי אשר הראו אחוה לדינה היה ראוי כי כה יעשו ביתר שאת ליוסף כי דינה היא היתה נקבה בבטן רחל אך נולדה מלאה ובעבור הלידה מסרו עצמן עליה. ואיך ליוסף שנוצר זכר בבטן לאה לא רחמו שהוא הוא אחיהם בן לאה רק אשר הן חליפות למו והיה ראוי שירחמו על יוסף יותר מדינה. ואפשר שזה שאמר הכתוב פ' וישב ויאמר יהודה אל אחיו וכו' כי אחינו בשרינו הוא וישמעו אחיו כי רמז להם כי הוא בן לאה ונוצר זכר בבטן אמם וזהו הכפל אחינו בשרינו הוא ממש בשרינו והיו לבשר אחד בלאה אמם וראוי לרחם עליו ביותר וישמעו אחיו שמעו והבינו נועם שיח יהודה למתקף ברחמי כי עיקרו מאמם לאה כאמור. וכבר בספרי הקטן ראש דוד הרחבתי הדיבור בעניותי בהקדמה זו היא נפלאת שרש פורה להבין כמה ענינים ומקראי קדש בס"ד. ובזה יובן מש"ה ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את חרפתי וחוץ מן הפשט ודברי רבותינו זכרונם לברכה אפשר לומר דהחרפה היתה שיאמרו העולם דיעקב אבינו עליו השלום פגע ח"ו באיסור שתי אחיות ורחל היתה אסורה לו דב"נ קני בביאה ולאה היא אשתו ורחל באיסור והגם דלפי האמת ודאי ידעה רחל דיעקב אבינו עליו השלום כדין עבד וח"ו שנכשל מ"מ מצד היותה עקרה היה חרפה לה כי יאמרו להחזיק טעותם שנשאת באיסור הראיתם כי עקרה היא ואלמלא שהיה אסורה במקום מצוה גדולה שמסרה הסימנים לאחותה שלא תתבייש לא הי"ל להיות עקרה אך זאת היתה אליה וקוץ בה דמסרה סימניה ונשאת באיסור ולכן היתה עקרה. והן עתה בנס המופלא הזה דאתחלפי עובריא הוא מופת חותך כי כבר רצה האלהי"ם בזיווגן דלא עביד ניסא לשקרי ולכן אמרה אסף אלהים את חרפתי כי זה אות לטובה שזיווגי כדין וחסד עשיתי עם אחותי:
הוריות דף ה' ע"ב. ור' יהודה ור' שמעון שבט אחד דאקרי קהל מנ"ל אמרי דכתיב ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלים נכח חצר בית ה' החדשה מאי חדשה א"ר יוחנן שחידשו דברים ואמרו טבול יום אל יכנס במחנה לויה מתקיף ליה רב אחא בר יעקב ממאי דילמא שאני ירושלים דהוה נמי בנימין אלא א"ר אחא בר יעקב דכתיב ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים וכו'. מקשים אמאי אצטריך לאתויי הא דר' יוחנן שחידשו דברים וכו' והו"ל לתרץ בפשיטות מקרא ומה יוסיף כח לדבריו בהא דקאמר מאי חדשה וכו'. וראיתי בס' בנין אריאל שנדפס מחדש להרב הגאון מהר"ר שאול נר"ו אב"ד מאמשטרדם שכתב בסדר היום וז"ל ונראה לפרש דאי לאו דמייתי הך דרשה הוה מצינן לפרושי דהא דכתיב ויעמוד בקהל יהודה לאו למימרא דשבט יהודה לחוד נקרא קהל שמביא פר בהוראה אלא קרא לגופיה אתא לומר שעמד יהושפט בקהל של עשרה מישראל שהם נקראים צבור וכדאיתא פרק תמיד נשחט וכו' ולא בא הכתוב ללמדנו דין השבט כלל משו"ה מייתי הך דרשא דהחצר החדשה שחידשו בה דבר חדש ואמרינן פ"ק דכתובות ויקח בועז עשרה אנשים דהיא למדרש עמוני ולא עמונית שאין דורשין בכלה בפחות מעשרה כדא"ל שמואל לר"ח בגדתאה זיל ואייתי לי בי עשרה ואימא לך באנפייהו המזכה לעובר קנה והכי איתא בפ"ק דבתרא למדנו משם שהבא לדרוש ולדון בדבר החדש צריך שידרשנו בתוך עשר' וכיון שיהושפט בא לחדש דבר באותה שעה מילתא דפשיטא שהיו שם עשרה וא"כ לא הוה צריך קרא לאשמועינן שעמד יהושפט באותה שעה בתוך עשרה וא"כ למה נאמר בקהל יהודה אלא הא קמ"ל דשבט אחד איקרי קהל עכ"ל. ומאי דאייתי מפ"ק דכתובות שהבא לדרוש ולחדש צריך שידרשנו בתוך עשרה לאו שמא מתיא דאדרבא התם קאמר דאי ס"ד למדרש לא סגיא דלאו עשרה הרי דפשיטא להו דלמדרש לא בעי י'. אלא דבתר הכי תריץ יתיב דזימנין דלפרסומי מילתא מכניף עשרה כדשמואל דרצה לומר כי לא מראש בסתר דיבר כי הלכה רווחת בראש הומיות תקרא ואייתי בי עשרה ואמינא לך באפייהו וכו'. וה"ד לפעמים כי בעו לפרסומה. גם ההיא דפ"ק דבתרא דאמרי' אין פותחין בכלה פחות מעשרה אינה ענין לזה דהתם כי דריש רב מתיבתא בכלה דאתו רבנן למאות ולאלפים אמרי אין פותחין בכלה פחות מעשרה דהגם דעבידי דאתו טובא מ"מ פתיחתה דחכימי ורישי מתיבתי בעשרה וכדמוכח מההיא דפ"ק דבתרא כי מליך מר בריה דרב אשי דהתם איתאמרא. ומה דמות יערוך למאי דקמן. ותו אעיקרא מאי קאמר דאלמלא דרוש מאי חדשה וכו' הו"א דקרא לגופיה אתא למימר דעמד יהושפט בי עשרה. וכי רבותא הוי דהוו עשרה בהדי מלכא והלא כל ראש ושר רגילי גביה למעלה מעשרה ואמאי טרח וכתב לה קרא לאשמועינן דהוו עשרה בהדי יהושפט. ותו דהרי מפורש בענין שהיה עם רב מכל ערי יאודה אנשים ונשים וטף ואמאי אצטריך קרא להכי:
וראיתי בס' חק נתן להרב המובהק מר קשישא הוא רישא מאורות נת"ן נר"ו הנדפס מחדש בשיטתו שכתב דאיצטריכא ליה הא דמאי חדשה משום דאיכא למדחי דמאי ראיה מייתי מדברי קבלה דילמא הא דכתיב בקהל יהודה שלא בדקדוק הוא לכך מסיק מאי חדשה וכו' ר"ל דקרא דקאמר בקהל יהודה ע"כ בדקדוק הוא משום דקרא אתא לאשמועינן שחידשו ואשמועינן שזו הגזירה היתה בהסכמת קהל יהודה וכו' אע"ג דאמרינן אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה כאן היתה בהסכמת קהל יהודה א"כ קרא כתיב קהל לקיים חידושם ושפיר איכא למילף דשבט א' איקרי קהל עכ"ל ומ"ש מאי ראיה מייתי מדברי קבלה במטו מיניה דמר אין זה ראיה רק גילוי מילתא ללמדנו דשבט א' איקרי קהל לגילויא בעלמא והכי אמרינן בכמה דוכתי דמדברי קבלה ילפינן לגילוי מילתא. ותו דמוכרח דהאי דקאמר מאי ראיה מייתי מדברי קבלה אגב שיטפיה דהא מסיק דילפינן מדברי קבלה. ואם כונתו דכיון דהוו דברי קבלה דילמא שלא בדקדוק לישר"י לן מר דאין לומר דדברי קבלה שלא בדקדוק הוו. ואם רצה לומר דשם קהל דקרי לשבט א' אינו בדקדוק דלאו להכי אתא א"כ מאי אהני הא דחידשו דברים דמוכח מינה דהוא בדקדוק דהיתה בהסכמת הקהל. נהי דאתא קרא לומר דהיא בהסכמת הצבור ומ"מ שם קהל לשם שבט אחד לאו דוקא דכל תורפיה דהיה בהסכמת צבור ומאי יליף מינה. ותו דאמאי אצטריך קרא לומר קהל הלא מפורש בכתוב שהיו כל יושבי ערי יאודה שם ובודאי שהיה בהסכמתם. ותו דאין צורך כלל לזה דודאי זוהי גזרה דרוב צבור יכולין לעמוד בה. ומ"ש עוד שם אליבא דר"מ דקהל יהודה איקרי קהל סתמא לא איקרי כן כתבתי בעניותי בשערי ואין להקשות בזה דבתר הכי כתיב קהל לחוד די"ל דאקרא קמא דקרי ליה קהל יהודה סמיך ודוחק:
ולמאי דאתאן עלה אפשר לומר דהיה מקום לדחות דדין תורה שבט א' לא איקרי קהל. ובהוראה הלכו אחר רוב יושבי ארץ ישראל כדאמרינן בריש מכילתין. אמנם כיון דבעת ההיא רוב ישראל היו עע"ז עם מלכי ישראל הוה אמינא דהיינו דאמר קרא חדשה שחידשו דברים ואמרו דעתה דשאר שבטי ישראל עע"ז לא יהיה דין קהל רק לשבט יהודה אבל כשישראל כלם או רובם כשרים אז שבט א' לא איקרי קהל וליכא ראיה מהכא. דלכי מטית לומר דקהל דאמר קרא הכא להוראת ב"ד אתא אמינא לך דהיינו דאמר חדשה שחידשו זה לפי השעה שהיו אינך עע"ז. אמטו להכי מייתי לדר' יוחנן דחדשה אתא לגזרה חדשה ממש דטבול יום וא"כ קהל דכתיב אינו חידוש לפי הזמן רק הוא האמ' לעולם דשבט א' איקרי קהל. וא"כ מוכרח לאתויי הא דדריש מאי חדשה לסתום פי הדוחה ודוק היטב: