בפרעה לא אמר כי נביא הוא. ושמעתי ומטו בה משם כמהר"א גידיליא זלה"ה דקי"ל אשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה ואשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה וכששרה נלקחה לפרעה אברהם אבינו עליו השלום ישראל היה ואפי' נאנסה שריות' גביה על כן לא הוצרך לומר לפרעה כי נביא הוא' וביני ביני היה מלחמת המלכים ואחרי שובו מלכי צדק בעבור שהקדים ברכת אברהם ניטלה כהונה ממנו ונתנה לאברהם אבינו עליו השלום כמשז"ל ואחר זה היה ענין אבימלך והיא עתה אשת כהן דאם נאנסה אסורה לו לכן הוצרך עתה לומר לאבימלך כי נביא ויודע שלא נגעת בה עד כאן שמעתי:

ואולם עדין מצאה החקירה מקום לנוח דאין אדם נאמן על ידי עצמו ולא גרע עובדא דר' זכריה בן הקצב בכתובות דף ז"ך דנשבע המעון הזה שלא זזה ידי מתוך ידה ואמרו לו אין אדם נאמן על ידי עצמו. והכא נמי אף דהוא נביא אינו נאמן לומר כי היה דבר ה' אליו במחזה שטהורה היא דאינו נאמן על ידי עצמו ודיני התורה שוים לכל ומדברי הרב מהר"ח אבואלעפיא ז"ל בס' מקראי קדש דף ס"ה מפורש דאפי' הוא נביא ואומר דידע שלא נגעו בה אינו נאמן על ידי עצמו כדאמרן. ונראה דזהו חומרא מדרבנן וכן מוכח ממ"ש התוס' בכתובות סוף דף ז"ך וז"ל במס"לת ואפי' היא ובעלה אין נאמנין אע"ג דיוחנן אוכל חלות היה נאמן ע"י עצמו במסל"ת ה"מ לתרומה אבל הכא מעלה עשו ביוחסין עכ"ל אלמא מה שבעלה אינו נאמן הוא משום מעלת יוחסין והוא חומרא וכ"כ הרב בית שמואל סי' ז' ס"ק ד' וסיים דדוקא להעיד אינו יכול אבל אם לא ידע שום אדם דהיתה שבויה אלא הוא והיה עמה וידע שלא נטמאת מותרת לו ע"כ ומאחר שכן באותו פרק דלא היו ישראל עדין בעולם לא היה צריך אברהם אבינו עליו השלום לנהוג חומרא זו דמדינא שריא וגם אם לא ידע שום אדם אין להחמיר והשתא כלא ידע שום אדם דמי דגוים כמאן דליתנהו ומה ידעו מדיני וחומרות ישראל והשת' ניחא מש"ה ועתה השב אשת איש כי נביא הוא דתיב' ועתה נראית מיותרת ח"ו אך הוא בדקדוק גמור לומר דלא מהני היותו נביא אלא באותו זמן וזהו ועת"ה שלא יש ישראל שקבלו התורה אין להחמיר והשב אשת איש כי הנבואה מהני' עתה לא אחר מתן תורה. ועוד ויתפלל בעדך וחיה רמז טעם אחר להתירה דיתפרסם כי עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך על רזא דנא ואתה צריך לתפלתו ומזה יתפרסם שלא נגעת בה ושריא ליה: