Penei David, Genesis, Vayeshev
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אפשר לפרש במ"ש הרב שבות יעקב ח"ב סי' קו"ל דאף דטועני' לאיש שלא נתן אתננה חייב שבועה היינו דוק' כשאינה מופקרת אבל אם היא מופקרת חזקה שלקחה קודם או שכרתו ואין נזקקין לה לבייש בני אדם ע"ש וכיון שהיא נעשית כמו קדשה מופקרת כיונה לדבר דבריה כמו שהיא מופקרת וז"ש מה תתן ל"י שאני מופקרת בידי כי תבא אלי שאני אינה נאמנת אחר כך לומר שלא נתת אתנני. ויאמר אנכי אשלח כלומר אנכי נאמן אשלח גדי. ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך כלומר אדרבא להיותך אדם חשוב איני נאמנת. ועוד שתשכח כמו שאמר פ' איזהו נשך כ"ש מר דטריד בגירסיה וישכח ואני איני נאמנ' לזה אם תתן ערבון עד שלחך מעצמך הגדי שאני לא אשאלך כלל לפי שהמופקרת אינה נאמנת וכל זה עשתה להטעותו שיסבור שהיא מופקרת. ומשו"ה אמר איה הקדשה היא בעיני' על הדרך כלומר מופקרת היושבת בפרשת דרכים. ואחר כך אמרה לאיש אשר אלה לו אנכי הרה כלומר אין אני מופקרת ולא לקחתי הערבון אלא להודיע כי ממך אני הרה. ויאמר צדקה בדבריה ואינה מופקרת רק ממני היא הרה:
ואפשר עוד לפרש צדקה ממני ונבין פסוק כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו דידוע מ"ש רש"י דיהודה היה מחזיקה לקטלנית שאמר מוחזקת היא זו שימותו אנשיה. והנה כתבו הרא"ם ח"א סי' כ"ב ומהרלנ"ח סי' ל"ו דיבמה לית בה משום קטלנית דשומר מצוה לא ידע דבר רע. אמנם יהודה היה מסתפק אם יש להם דין ב"נ אף ששומרים התורה או יש להם דין ישראל. וז"ש פן ימות גם הוא כאחיו הכונה דילמא יש לנו דין ישראל וביבמה לית בה משום קטלני' וקורא אני שומר מצוה לא ידע דבר רע. או דילמא אין לנו דין ישראל והרי היא כקטלנית דעלמא וזהו פן ימות. אמנם תמר הכריעה בדעתה שיש להם דין ישראל דמעת שנימול אברהם אבינו עליו השלום יש להם דין ישראל כמו שכתב הרמב"ן ז"ל וז"ש ותשב בפתח עינים ואז"ל פתחו של אברהם אבינו עליו השלום רמז לפתח האהל שנימול אברהם אבינו עליו השלום ומאותה שעה יש להם דין ישראל וליכא ביבמה קטלנית דשומר מצוה לא ידע דבר רע. והחזיקה בשיטתה עד לבסוף שמסרה עצמה על קדוש' ה' שלא להלבין פניו והוא אביזרא דש"ד וב"נ אסור למסור נפשו על קדושת ה' אבל היא מוצאת ונזדמנה לישרף שלא להלבין פניו דהוא רק אביזרא דש"ד כהלכת גוברין יהודאין המתקדשים והמטהרים וז"ש יאודה צדקה ממני שהיא כיונה להלכה דיש לנו דין ישראל ומשו"ה לא חשה לקטלנית ומסרה עצמה על קדושת ה' וז"ש ותשב בפתח עינים וכו' כי ראתה כי גדל שלה והי"א לא נתנה לו לאשה היא דייקא שהיא יבמה ולית בה קטלנית על זה אירע לה דסברה דיש להם דין ישראל ושומר מצוה לא ידע דבר רע:
אמנם יש לחקור מה שאמר יהודה שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות וכו' דהוו תרתי דסתרן דמאומרו עד יגדל שלה מוכח דכאשר יגדל מהר ימהרנה לו ומאמר פן ימות שהיא קטלנית ומוחזקת שימותו אנשיה טעם זה מונעה אף כי יגדל דקטלנית אסורה בין לקטן בין לגדול. ותו דהרי כל העם רואים דהשיא ער ואונן בקטנותם ומה נשתנה שלה להשיאו כשיהיה גדול. ותו דאיך שקר לה עד יגדל שלה ואחר כך גם כי גדל לא נתנה לו. וראיתי בשו"ת נודע ביהודה הנדפס מחדש בא"ה סי' יו"ד דגם דהוא כתב מסברא דביבמה ליכא איסור קטלנית ונעלמו ממנו כל הפוסקים ראשונים ואחרונים המדברים בדין זה. ושם ראיתי שפירש פ' זה עד יגדל שלה וכו' דיבם קטן יש ספק אם יהיה סריס ופוגע באשת אח אך לא חייש' למיעוט' ואזלי' אחר הרוב בספק איסור וקטן מיבם אבל בקטלנית יבם קטן שהוא ספק סריס לא ייבם דאם הוא סריס היא קטלנית כיון שאינו מקיים מצוה ואף דהוי מיעוט בסכנה חיישינן למיעוטא וז"ש עד יגדל שלה ויצא מספק סריס דעתה הוא קטן ואפשר שהוא סריס ופוגע באשת אח וכי תימא הלא אזלי' בתר רובא לז"א כי אמר פן ימות שהיא קטלני' והוא סכנה ובסכנה חיישי' למיעוטא ובזה ניחא דאם הוא מטעם קטלנית וכי היה בוש ליהודה לומר הדין עכ"ד ועל פי זה נתישבו חקירותנו. אמנם על אשר חקרנו איך יהודה הצדיק דיבר שקר עד יגדל שלה ולא היה בדעתו לתתה לו אף כי יגדל. אפשר לומר דברישא חש להיותו קטן וכו' כדתרגמה הרב הנז'. וביני ביני נסתפק אעיקרא דאפשר דהא דביבמות לית בה דין קטלנית היינו בישראל אך אפשר דהם יש להם דין ב"נ ולגבי דידהו אסורה היבמה כמש"ל. ועל כן תמר ותשב בפתח עינים פתחו של אברהם אבינו עליו השלום דמשנימול יש להם דין ישראל כי ראתה כי גדל שלה והיא יבמה לא נתנה אז הבינה דמסתפק עתה ספק חדש אם יש להם דין ישראל:
ובפסוק צדקה ממני יש לרמוז דתיבת ממני שהם דברי בת קול כמשז"ל ר"ת ממנה מלכים נביאים יוצאים כמשז"ל: