Penei David, Genesis, Vayeshev
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
רבותינו זכרונם לברכה אמרו כמה כרכורים כרכרה אשת פוטיפר לרדוף אחר יוסף הצדיק וכמה המצאו' ואיומים וגזומי' כמו שנתבאר במדרשי רבותינו זכרונם לברכה הקדושים ואפשר לתת טעם לזה ולהסביר גדול' יוסף הצדיק ע"ה. כי הנה נודע מיסוד תורת רבינו האר"י זצ"ל דגלות מצרים היה דניצוצו' אדם הראשון באו במבול סדום ופלגה והם נשמות עליונות ולזה היה השעבוד בחמר ולבנים וכו' לברר והוצרך הגלות להיות במצרים כי כשיש ח"ו פגם למעלה הסט"א יונקת השפע והיו פרעה ומצרים יונקים ח"ו מאחרי הדעת ובאו הנשמות הנז' בישראל ונשתעבדו מאד להוציא לאור הניצוצו' קרי של אדם הראשון אשר כבר באו בדורות מבול פלגה סדום כי הנפשות כזהב וצריך התחכמו' להפריד הסיגים וכן היתה מצרים כור לזהב הנשמו' וכמש"ה מכור הברזל ממצרים ועוד האריך הרב ז"ל ע"ש בתחילת דרושי הפסח. והכנה לזה היה יוסף שהוא בחינת יסוד קדוש ונמכר בערו' הארץ ואם ח"ו היה חוטא היה נחרב העולם ששלטה הסט"א ערות מצרים ביסוד הקדוש ולא היה אפשר אחר כך לברר הניצוצו' על ידי הגלות. ולזה נתלבשה הסט"א באשת פוטיפר והפליאה לעשות כמה אופני פיתויים והבטחות והגזמות אולי יפותה ויגרום רעה גדולה. ולכן גדלה מאד מאד מעל' יוסף הצדיק ע"ה כי לא כנשים המצריו' המפתות את בני אדם לעבירה זאת היתה לו כי היא בעצם הסט"א הנלחמת עמו בכל אופן שבעולם להרויח ריוח גדול להוריד היסוד קדוש בערות הארץ וכבא זרע יעקב דוחו ולא יכלו קום. ויוסף בצדק"ו עמד בנסיון מופלא אשר לא ישוער על כן מלך והשכיל ושלט במצריים אביזרא דג"ע ערות הארץ ושעבדם ומלם וטלטלם להכניעם והיא היתם אם התחלתא דגאולה ישועת ישראל. ואפשר שזה כונת הכתוב פ' ויחי וימררוהו ורבו וישטמוהו בעלי חיצים הכל רמז לסט"א וכחותיה עלמא דפרודא הן רבים וזהו בעלי חצים בעלי פלוגתא כמו שתרגם אונקלוס אשר מררו חייו ורבה משטמה להחטיאו. ותשב באיתן קשתו וכו' מידי אביר יעקב בזכות יעקב אשר נדמה לו כמשז"ל על פ' ואין איש מאנשי הבית שם לרמוז שיעקב אבינו עליו השלום שלא היה מאנשי הבית שם נמצא. ואפשר לרמוז כי ר"ת ואין איש הם תיבות ודמות אביו יעקב נראה אל יוסף שם. משם רועה אבן ישראל שזכה ליכתב באבני אפוד כמשז"ל:
ויומתק הדרוש הזה בהקדמה שכתבנו בעניותנו פ' ויגש בקונטריסנו פני דוד הלז אות א' משם הרב קרבן שבת דיוסף הצדיק היה מעין שופריה דאדם הראשון ומשום הכי ויתר ל"ז שנה לדוד הע"ה שהיה בחינת אדם הראשון ומשום הכי עשה לו כתנת פסים שהיה אור שאדם הראשון לבוש בו וכו' ע"ש באורך. ומעתה מה טוב ומה נעים כי הכנה לגלו' מצרים שהיה לברר ניצוצי קרי של אדם הראשון היה יוסף הצדיק מעין שופריה דאדם הראשון ובחינתו ומי יחוש חוץ ממנו. ועל כן הנה אלה רשעי' סט"א וכחותיה נתגברו מאד להחטיאו ולאבדו ח"ו. ואביו יעקב שופריה דאדם הראשון נראית לו דמותו להעירו פקח עיניך וראה כי הסט"א פערה פיה לבלע ולהשחית לך שאתה בחינת אדם הראשון ולא יהיה תקומה ח"ו. ויוסף ידע מאי דמחוי ליה במחוג ועמד בנסיון.
וזה רמז ותש"א אשת אדוניו כלומר תקומה היתה לה מסטרא דילה שנתלבשה בה הסט"א וכחותיה עמדה ונשאת למעלה בבחינתה. את עיניה אל יוסף כלומר נתנה עיניה בכח הסט"א אל יוסף שהוא בחי' יסוד הקדוש להחטיאו וימאן ויאמר אל אשת אדוניו הן אדוני וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בילקוט הן אדוני מתירא אני מאדם הראשון על ידי שעבר עבירה קלה נטרד מג"ע וזו גלוי עריות שהיא עבירה חמורה עאכ"ו הן אדוני מתירא אני מאבא שבארץ כנען וכו' עכ"ל וצריך להבין דתיבת וימאן יתירה ועוד להבין בנותן טעם שלשלת בתיבת וימאן להאריך בה בקול רעדה הלא דבר הוא. ועוד להבין דרשת רבותינו זכרונם לברכה מתירא אני מאדם הראשון ואף שהפשט מובן ובפרט דבב"ר גרסינן מתירא אני ומה אדם הראשון וכו'. אמנם עפ"י הקדמתנו יבא על נכון כי יוסף הצדיק הרגיש ברעה הגדולה אשר הסט"א צודה את נפשו נפש אדם הראשון לכן כתיב וימאן כלומר לתקן אשר חטא אדם הראשון לשמוע בקול אשה ע"י פתוי הנחש סט"א וחטא זה היה משלשל את כל באי עלמא הדין לילכד ולמות. איכו השתא דהסט"א נתלבשה באשה עוד הפעם להחטיאו לא שמע אליה וימאן ונתן טעם השלשלת כי זוכר השלשלת שנעשה בחטא אדם הראשון ששמע לקול אשה שנשתלשלו בו כל בני עולם. ויאמר אל אשת אדוניו מתירא אני מאדם הראשון כלומר הלא במקומו ומעין שופריה אני ובאתי לתקן ניצוצי קריו ואיך אעשה הרעה הגדולה ואעיקר' אדם הראשון ע"י עבירה קלה נטרד מג"ע ובא לקרי בק"ל שנה ועתה כבואי לתקן אקלקל קלקול גדול. ועוד דרשו מתירא אני מאבא דא ודא חדא היא כי הוא גם כן מעין שופריה דאדם הראשון והוא תקן ג"ע דאדם הראשון ועתה אני שיש בי בחינתו מעין שופריה דאדם הראשון ובחינת יסוד במקום לעשות הכנה לתקן הקרי של אדם הראשון אקלקל מה שתקן אבי ג"ע דאדם הראשון וחטאתי לאלהים כלומר איני כמותכם האומות שאין אתם פוגמים אלא בשר שלכם מדור הפלגה ואילך כמו שאמר מז"ה בחסד לאברהם דף ג' אלא אני וחטאתי לאלהים ח"ו:
ובאופן אחר אפשר לומר כונת רבותינו זכרונם לברכה לפי גירסת ב"ד מתירא אני ומה אדם הראשון וכו' בהקדים מה שחקרו המפרשים דהרי אמרו מעביר ראשון ראשון פעמים שלש עם גבר ואיך אדם הראשון על מצוה ראשונה נענש הוא וכל הדורות. ויש כמה תשובות בדבר והרמ"ע זלה"ה תירץ דמדקדק עם חסידיו כחוט השערה ולכך נענש על מצוה ראשונה אדם הראשון. ועוד כתבנו בעניותנו במקומו דהא דמעביר ראשון הוא במצות שבין אדם למקום אבל במצות שבין אדם לחבירו כגזל וניאוף אשת איש ורציחה וכיוצא לא נאמר מעביר ראשון ונענש על חטא ראשון. ועל זה פקח עיניו יוסף הצדיק ע"ה שלא תאמר אשת פוטיפר הלא איש צדיק וטהור אתה ולא חטאת מימיך א"כ חטוא הפעם זה יצא ראשונה ושביק לך דהוא מעביר ראשון לז"א הן אדוני מתירא אני מהקב"ה שהוא אדוני ואני דבוק בו ואפי' בחטא ראשון מעניש מטעם וסביביו נשערה מאד והראיה הרי אדם הראשון שעבר עבירה קלה וכו' ואיך נענש אלא מוכרח דלא נאמר מעביר ראשון לצדיקי וחסידי. ועוד הן אדוני כפשטו לא ידע אתי וכו' ונמצא שג' עונות בידי איך אעשה הרעה הגדולה הזאת מכלל דאיכא אחריתי דהיינו עון ג"ע ועון לבגוד באדוני וחטאתי לאלהים עון חילול ה'. ונמצא דבמותב תלתא כחדא שלשה פשעי בהצמדם יחד נגמרים ונעשים בפעם אחת. ומכללא שבמה שאני חוטא עם אדוני ליכא מעביר ראשון ותחת שלש ליכא מעביר ראשון אי משום וסביביו ואי משום עבירה שביני לבין אדוני ואי משום שלפי האמת יש ג' עונות כמדובר ולזה וימאן בצעקה גדולה ומרה עמד טעמו שלשלת דמשתלשלין עונות אחרים בזה. ויהי כדברה אל יוסף יום יום בין יום שהיתה מפתה אותו בפיתויים ודברים טובים בין יום שהיתה מגזמת לעוור עיניו ולהורגו ולא שמע אליה ומסר עצמו על קדושת ה' כדין ישראל שמחוייב למסור עצמו על קדושת ה' ובג"ע יהרג ואל יעבור. וזהו לשיטת מאן דדריש ויבא הביתה לעשות מלאכתו מלאכתו ממש וכמו שנבאר בס"ד:
והן קדם אדברה וירוח לי במאמר זה פ' אלו נאמרין ויבא הביתה לעשות מלאכתו רב ושמואל חד אמר לעשות מלאכתו ממש נכנס וחד אמר לעשות צרכיו נכנס. והנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה דזה היה יום שבת וק' דהאמרו בב"ר פי"ד דיוסף שמר השבת דכתיב וטבוח טבח והכן. ואפשר דפלוגתיהו כי הנה יוסף הביא דיבת אחיו דאוכלין אבר מן החי ומזלזלין בבני השפחות לקרותם עבדים ותולין עיניהם בבנות הארץ שהם ראשי גופי עבירות מע"ל מאכלות עריות לשון וזה רמז נפש כי תמעול מע"ל ר"ת מאכלות עריות לשון כי הם אבות הטומאות ומאבות יצאו תולדות ולדעת יוסף הצדיק הנה אחיו נלכדו בשחיתותם אוכלין אבר מן החי ופגמו במאכלות אסורות. ותולין עיניהם וכו' אביזרא דעריות. ואומרים לאחיהם עבדים וזה פגם בלשון לזלזל באחיו ונמשך הזלזול לאביהם ח"ו ששכב עם שפחות ולאמות' יאמרו דלא נשתחררו. אמנם כבר כתבנו בכמה מקומות שיטת המפרשים דיוסף ואחיו פליגי בהך פלוגתא אם האבות יצאו מכלל ב"נ אפי' להקל דיוסף הצדיק סבר דאיסורא דב"נ רביע עילוייהו ומזה נמשך מחלקתם בשלש אלה. וכתבנו דויסף הצדיק בראותו דבשלשתן לקה הדר משמעתיה ויש לצדד דמ"ד לעשו' צרכיו סבר דתכף ראותו הנה אשה לקראתו מפתה אותו הרגיש דבשלשתן לקה וחזר ושמר השבת ומשום הכי לא רצה לדרוש מלאכתו ממש דהיה שבת. ודריש צרכיו. ואידך סבר דאנחת לן חדא דלא חילל שבת ואקשת לן דחשב ובא לעשות צרכיו. והלא טוב לדרוש מלאכתו ממש דהיה סובר דחומרת בן נח עליו וגוי ששבת ח"מ ולכך לעשות מלאכתו ממש נכנס. ועדין הנה עומד בשמועתו. ואחר היום ההוא דנסתכן מאד וסוף נמלט בחסד אל פשפש ומצא שטעה במה שהיה סובר והדין עם אחיו:
אמנם מעיקרא קושיא ליתא דהגם שנאמר דמדרש זה שהיה יום שבת הוא מוסכ' וגם מדרש דיוסף שומר שבת מוסכם מ"מ מלאכתו היינו למבדק בכתבי חושבניה כמו שתרגם אנקלוס ומדאוריתא זה מותר והגם דבקבלה הוא אומר ממצוא חפצך ודבר דבר. הא אמרו דיבור אסור הרהור מותר והכא זו היא שימת עין בכתבי חושבניה שרי מדאוריתא ודברי קבלה:
אמור מעתה מאי דבעי רב יוסף פ' במה טומנין אי ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא דט"ל מלאכות הכתובות בתורה או לא. לא תיקשי דזהו פלוגתא דרב ושמואל דמר סבר מלאכתו ממש ומר סבר צרכיו. דאיכ' למימר דרב יוסף בעי אליבא דתרוייהו למ"ד לעשות צרכיו אפ' דחשיב מיהא מלאכה דהאמרי' בעבד עברי דעובד ביום ובלילה רבו מוסר לו שפחה כנענית וכיון דהוי עבודת עבד מלאכה היא הנה באה ונהיתה בחשבון ט"ל מלאכות או דילמא מלאכה האסורה בשבת בעינן וכל דלא אסיר בשבת משום מלאכה תפוק ולא תעול בכלל ט"ל מלאכות. ולמ"ד לעשות מלאכתו ממש הבעיא היא אי מלאכה ממש הוא דיוסף רצה לעשות מטעם גוי ששבת ח"מ וא"כ ניעיילה בחשבון או"ד דיוסף שמר את השבת ועיוני בעלמא בראי' עין והרהור בכתבי חושבניה דלא אסיר מדאוריתא ודברי קבלה וא"כ אינה מלאכה ממש ואין להכניסה בחשבון ט"ל מלאכו' ונמצא דבעיית רב יוסף איתא לתרוייהו:
ועוד אפשר לפרש בהאי פלוגתא דרב ושמואל דאעיקר' פליגי בפלוגתא העיקרי' אם האבות יצאו מכלל בני נח או לאו. ונמשך לזה כתבנו דהיינו פלוגתייהו פ"ק דסוטה דרב ושמואל בקרא ויבן ערי מסכנות כמו שאמר בעניותנו בס' הקטן ראש דוד פ' בא דף מ"ח. וכיוצא בזה כתבנו בעניותנו בפלוגתא דרב ושמואל עצמם פרק ה' דעירובין אי אמרפל שמו או נמרוד שמו בס' הקטן פתח עינים שם. ובמאי דקמן נאמר דמ"ד לעשות צרכיו סבר דלא יצאו מכלל ב"נ ועד שלא גיזמה עליו להורגו לא שמע אליה אבל כיון שסבר לפי אמדן דעתו דהיה בסכנת מות א"כ ב"נ אי מסר עצמו להריגה מתחייב בנפשו ועל זה לעשות צרכיו נכנס ואיהו הוא מאן דדריש דשניהם עלו למטה. אלא שנראית לו דיוקנו של אביו ופלאי פלאות נעשו לו ונמלט ואידך סבר דהאבות יצאו מכלל בן נח ויוסף מסר עצמו על ק"ה כדין ישראל ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממש למבדק בכתבי חושבניה. ולשיטה זו יש לפרש כדאמרן ויהי בדברה אל יוסף יום יום בין יום שהיתה מפתה אותו בדברים בעלמא בין יום שאיימה בחימה שפוכה להורגו לא שמע אליה ומסר עצמו על קדושת השם: