אמרו רבותינו זכרונם לברכה אמר לה מתירא אני מאדוני אמרה לו אהרגהו אמר לה א"כ ליכי במותר ליכי. פירש הרב כמהר"א ברודו במ"ש ניטל טעם ביאה וניתן ביד עוברי עבירה וז"ש לה כיון שתהרגהו א"כ את פנויה וליכא איסורא ונטל הטעם ומאחר שכן ליכי במותר ליכי דאני אחר שתהרגהו והוא עתה שקולים מאחר דכשתהרגהו אין כאן ביאה אסורה ועבירה עכ"ד:

ועטרת ראשי אבא מארי זלה"ה היה מגמגם בדרך זה דהא דניטל טעם ביאה וניתן ביד עוברי עבירה היינו מיום שנחרב בה"מ וכדתרגמה הרב הגדול מהר"ר ברוך ברזילי זלה"ה קרא דכתיב מים גנובים יומתקו דלא קאמר מתוקים רק יומתקו לעתיד אחר החורבן אז מים גנובים יומתקו דניטל טעם ביאה וניתן ביד עוברי עבירה. וסיפיה דקרא ולחם סתרים ינעם הוה מפרשה תלמידו הרב הגדול הרב המג"ן במ"ש שילהי קדושין דאחד קדוש כמה שני דפריש ודביתהו שמעה דאמר רחמנא ליצלן מיצה"ר ונעשית דמות חרותא וכו' וז"ש ולחם היא אשתו כשהיא סתרי' שמשתנה ינעם. וא"כ השתא דקיימינן ביוסף הצדיק לא מצית לפרש ליכי במותר ליכי דליכא טעמא אם תהרגהו עכ"ד עט"ר אמ"ן עדן:

ואבא לגבי אבא נשיקנא עפרא דתותיה כרעיה ויהי כחו"ל זרעו ואמינא דיש לקיים דרך הרב מהר"א ברודו זלה"ה דודאי מעת אשר שלט היצה"ר באדם הראשון יצרא דעבירה מתקף תקיפא אחז שמורות עיני האדם ועשה אינו ישנו ויצר זונה גדל מאד. אמנם עד שלא נחרב הבית ישנו בנותן טעם מידי דהתרא אלא דאיסורא נפיש טעמיה טובא. ומהחרבן ניטל מההתר וניתן לעוברי עבירה דגם בעבירה לא נפיש כדמעיקרא ומיהו ניטל מהתרא ואזיל לאיסורא. ושפיר דריש הרב מהר"ב ברזילי דשלמה המלך ע"ה קאמר מים גנובים יומתקו ומשמע דאינם גנובים לא ולכן פי' יומתקו לעתיד אחר החרבן דאז שאינם גנובים ליכא טעמא אבל בימי שלמה הע"ה גם בהתר איכא טעמא. ומעתה תמיד העבירה היצה"ר באיסור אישו"ר מוסיף ונתקיי' דרך הרב הנז' דאם תהרוג לפוטיפר אזל ליה האי תוספ' דאיכא בעבירה וא"כ אפה לכי במותר ליכי:

ואחר זמן ראיתי מ"ש מהרש"א באגדתיה סוף פ' בן סורר וז"ל האי קרא ודאי דלא אמרו שלמה אחר שחרב בה"מ אלא ה"ק מתוך שהיצה"ר תוקף יותר בעוברי עבירה ומרבה תאותן כמו שאמר מים גנובי' ימתקו לא ניטל מהם הטעם עכ"ל ולפי דבריו הנה נכון דרך הרב מהר"א ברודו בפשיטות:

זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.

הגהה. ויאמר האיש נסעו מזה הסיעו עצמן מן האחוה להיות במנין שנים עשר. ז"ה בגימ' י"ב. כך שמעתי מפי מהר"ר צדקיה שיחיה במוהר"ר אברהם הרופא זצוק"ל (הוא הרב שבלי הלקט):

הגהה. והבור רק אין בו מים פירש המורה מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. וכי מדוקיא פירש דמים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו ואני אומר מים אין בו אבל עצים ואבנים יש בו. אלא מוישבו לאכול נמצא אל תקרי וישבו לאכול אלא ויש בו לאכול פי' נחשים ועקרבים שאוכלים:

אין בו מים פי' המורה מים אין בו וכו' אי קשיא והתניא פ' בתרא דיבמו' נפל לחפירה מלא נחשי' ועקרבים מעידין עליו שמת י"ל דוקא מלאה דאגב אציצה מזקי ליה והכא בחורין הוו דליכא אציצה:

הגהה. השליכו אותו אל הבור הזה האיך היה אומר ראובן להשליך אותו בבור מלא נחשי' ועקרבי' והלא אנו רואים כי רצה להצילו מצא ר' צדקיה בר' אברהם תירוץ זה שכך א"ל ראובן השליכו אותו אל הבור הזה בור זה שהוא נקי ולא היה בו שום דבר והם לא השליכוהו באותו הבור:

ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'. ואי קשיא והא אין ב"ד של מעלה עונשין פחות מבן ך' שנה ולמה נענשו ער ואונן שלא היו אלא בני ח' שנה שהרי בעת מכירת יוסף כתיב וירד יהודה מאת אחיו וכו' והוליד ער ואונן ונשא ער תמר ומת וכן אונן ואחר כך שכב עמה יהודה והוליד פרץ וזרח וביורדי מצרים כתיב ויהיו בני פרץ חצרון וחמול תן לפרץ לכל הפחות י"ג שנה כשהוליד ובן שנה היו חצרון וחמול הרי י"ד שנה נמצ' שעד כ"ב אתה צריך לתת ח' שנה לער ואונן א"כ למה נענשו י"ל כי על שם העתיד המיתם שהיו עתידין לחטוא וגם בדור המבול אותן שלא היו בני ך' שנים ענש על העתיד:

ושחת ארצה פירש המורה דש מבפנים וזורה מבחוץ ואינו נ"ל דביבמות פ' ד' אחין אמרו ער ואונן שלא כדרכה שמשו ותמר באצבע מיעכה ולכך נתעבר' מיהודה מביאה ראשונה:

הגהה. צדקה ממני וק' מ"מ כיון שיודע שהיתה כלתו האיך נשא אותה דכתיב ולא יסף עוד לדעתה וי"ל שבאו עליה שלא כדרכה ועדין היתה בתולה וכשהרגיש שהיתה בתולה אמר א"כ לא היתה קנויה להם דאמר פ"ק דקדושין נבעלה יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם אבל אם היתה נבעלת מאחר היתה חייבת שריפה שגזרו על העריות. ע"כ מנימוקי רי"ר זלה"ה):