Penei David, Leviticus, Behar Bechukotai
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ראיתי בנימוקי עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה שפירש משם התייר הגדול מהר"ד ן' זמרא זלה"ה דאפשר דהיות האדם רע ימשך מסיבת אביו ואמו שהיו בלתי הגונים והדברים עתיקים כמו שאמר חכמי האמת דעיקר הולד היותו קדוש או להפך הוא ממחשבות אביו ואמו בעת הורתו וכבר שנינו האב זוכה לבן בחכמה וכו' וידיעת ההפכים אחת היא. ועוד אפשר דהמקום גורם על דרך מצרים ערות הארץ ונחל שיטים וכיוצא בהם וז"ש שמא תאמר דחטא ישראל והגרמא מהאבות ח"ו לז"א וזכרתי את בריתי יעקב וכו' דהן הן המרכבה רכב אלהים כביכול ואדרבא זה מוסיף תימה בעניני ישראל חוטר מגזע האתנים כלה זרע אמת ולא נדמו למקור שממנו חוצבו. וכי תימא דהמקום הוא גורם לז"א והארץ אזכור כי אדמת קדש היא ארץ אשר ה' דורש אותה וכו'. ואדרבא הני בי תרי האבות והמקום מחמירי' בדינם ומשפטם חרוץ והארץ תעזב מהם וכו'
והרב המופלא מהר"ר אפרים נבון ז"ל בעל מחנה אפרים היה מגמגם בדרך הרדב"ז זלה"ה הלז דלפי דרכו האי קרא בגנותן של ישראל מיירי ואיך תקנום בזמירות ובזכרונות לעורר הרחמים. ולכן פירש הוא ז"ל כי הכי רהיט האי קרא כי הנה יאמר האומר דהגם שחטאו ישראל הי"ל להקב"ה לזכור זכות אבות שהפליאו לעשות וקיימו כל התורה בדבקות נמרץ ועמדו בנסיון וכרת להם ברית וכל זה כדאי לכפר עון ישראל. לז"א וזכרתי את בריתי וכו' כלומר דישראל חטאו לו יתברך לעבור על התורה ועל המצות וגם חטאו עם הארץ שלא שמרו שמיטות ויובלות ומן הראוי היה לפי עונם להשמידם ח"ו אמנם הקב"ה עשה פשרה דבעבור חטאם לו יתברך זכר את חסדי אבות ומחל להם אך בעבור מה שחטאו עם הארץ נתחייבו גלות וז"ש וזכרתי את בריתי יעקב וכו' וכדאי הם האבות הקדושים לכפר עליהם אמנם כל קבל דנא והארץ אזכור מה שהשחיתו התעיבו עם ארץ חמדה. לכן והארץ תעזב מהם וכו' כנגד מה שחטאו עם הארץ. וכלפי מה שחטאו עמדי ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם כמו שהיה הדין מחייב אך לכבוד אבותם ארחמם כי אני ה' אלהיהם:
והנה רש"י פירש יעקב כדאי לעצמו ואם אינו כדאי ואף את בריתי יצחק ואם אינו כדאי ואף את בריתי אברהם כי הוא כדאי ולמה לא נאמרה זכירה ביצחק שאפרו צבור וכו' ויש להרגיש דמאי פשיטותיה דאברהם כדאי. ותו דאמאי לא פי' מתחילה דלא נאמרה זכירה ביצחק וכו'. ואפשר דיעקב אחוז בתפארת תתן אמת ליעקב. ואם ח"ו אינו כדאי הרי יצחק שהוא דין וגבורה והדינים מתמתקים בשרשם כידוע. ואם אינו מספיק לפי שהוא מדת הדין הרי אברהם שהוא חסד וסגי ודאי לעורר הרחמים. והשתא יקשה א"כ יצחק הול"ל ברישא שהוא מדה"ד ושוב יאמר יעקב שהוא בת"ת דיש בו נטיה ואחיזה לחסד. ועוד דלמה לא אמר זכירה ביצחק ומעין דוגמא נהיגי בעלי הפרשי"ם כשרש"י מפרש ההרגש והדקדוק לומר עוד הרגשה מבחוץ. ותירץ שאפרו צבור וכו' ובזה מתורץ אמאי לא נקטיה ברישא ליצחק דגם שהוא מדה"ד אהני טפי מיעקב אבינו עליו השלום כי אפרו זכות גדול לרחם ולכן אמר יעקב ברישא והדר יצחק דמכח שאפרו צבור הוא להדר עז"ר טפי מיעקב:
ויכולני לפתו"ר עפ"י מ"ש האר"י ז"ל בענין כניסת חסדי אימא הפנימיים במ' שנכנסים ממטה למעלה עד יום א' של חג הסוכות שנכנס בה חסד הראשון והגדול מכלם. והטעם שנכנסים שלא כסדרן דכיון שהמלכות מלאה גבורות כשנכנס חסד הא' תוך הגבורות הרבות והגדולות ודאי מתבטל ואם היה נכנס העליון מהחסדים וגדול שבכלן היה מתבטל וגם אם אח"ך יכנסו החסדים הקטנים ממנו יתבטלו כלן לכן נכנסים ממטה למעלה כי נכנס מתחילה הבחינה תחתונה ואף שמתבטלת תוך הגבורות עכ"ז איזה רושם הוא עושה וכן בכל יום עושה איזה רושם יותר וכאשר ביום אחרון יכנס החסד הגדול וברב גודלו עם הכנת החסדים שקדמו הם מתגברים החסדים ומתמתקות הגבורות עכ"ל וכיוצא בענין זה אפשר לומר דכאשר גבר אויב וישראל בגלו' ורבו הדינין והקטיגוריא אם היה זוכר זכות אברהם אבינו עליו השלום החסד הגדול היה מתבטל לפי רוב הדינין הקשים והגבורות החזקות לכן ברחמיו ית' בתחי' זוכר ברית יעקב אבינו עליו השלום ולפי רוב הדינין מצרה נחל"ש אך עושה רושם ואחר כך זכות יצחק ואחר כך זכות אברהם החסד הגדול ונכנעים הדינין ומתמתקים הגבורות כי גדול הוא ובאמצעות יצחק ויעקב תלת סמכי קשוט חלקם בחיים:
זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.
מנימוקי רבינו ישעיה הראשון מטראני זלה"ה. ולבהמתך ולחיה אשר בארצך. פירש המורה משמע שאסור לאכול אחר הביעור ולא היא דבהדיא תנן דמותר דתנן אם פקח מפקיר לפני אוהביו וזוכה בהם:
וספרת לך שבע שבתות שנים ותימה למה אין אנו מונים אותם כשם שאנו מונים ז' שבועות וי"ל משום דכתיב לך ולא היה הצווי כי אם לב"ד אבל בשבועות כתיב וספרתם לכם לכל ישראל:
וכי תאמרו מה נאכל בשנה הז' ותימה מה שזרעו בששית יאכלו בז' כדרך העולם וי"ל דהכי פירושו:
וכי תאמרו מה נאכל בח' כשיצא הז' הן לא נזרע וכו' א"נ וכי תאמרו בשנה ז' מה נאכל בח' ומקרא מסורס הוא:
ויראת מאלהיך. אין לפרש שמלוה אותם הוא ואומר כי הם של גוי דאפי' הם של גוי אסור להלוותם לישראל כדאמרינן באיזהו נשך אלא ה"פ התולה מעותיו ביד גוי שמוסרן ביד הגוי ומלוה אותם הגוי לישראל בשבילו:
ויסף חמישתו עליו הרי כאן שנים א' מוסיף חומש וא' אינו מוסיף ואיני יודע אם בעלים מוסיפים או כל אדם מוסיפים מה מצינו בגאולה האמורה למטה בעלים מוסיפים ולא כל אדם אף גאולה האמורה כאן וכו'. עד כאן מנימוקי רי"ד זלה"ה: