Penei David, Leviticus, Emor
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תנחומא סדר היום אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי מלמד שהראה לו הקב"ה למשה דוד דור ודורשיו וכו' והראהו את שאול ובניו נופלים בחרב אמר לפניו רבש"ע מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב א"ל הקב"ה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהרג שמקטרגין על שאול על שהרג נוב עיר הכהנים וז"ש ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים ומאמר זה כלו מקשה ודשו ביה רבים ואפשר במ"ש הרב המאירי ז"ל בפסקי הוריות בטע' מ"ש שאול באחת ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו דבעת ששאלו מלך בו בפרק לא היה איש ראוי למלך משבט יהודה והקב"ה גזר שהמלכות יהיה לשבט יהודה ועל כן נתמנה שאול לפי שעה כמו אפוטרופוס ופקיד על הדבר לא מלך בעצם ולכן בדבר קל מלכותא העדיו מיניה כי לא לו היתה המלוכה אך דוד הע"ה שהוא ראוי והגון מפרץ קאתי והוא מלך אמיתי ראוי למחול לו אחת ושתים זהו תורף דברי הרב ז"ל. איכו השתא אשר נסתלק שאול מהמלוכה לא ארע לו למשה רבינו כי ידע שכך היא המדה למי שאינו מלך בעצם רק לשעה אך דרוש דרש משה שהי"ל למות בעונו על מטתו ולא לידקר בחרב וז"ש מלך ראשון שיעמוד על בניך לרמוז שהיה שלא בעונתו ומשו"ה הוא דנסתלק אבל קשה למה ידקר בחרב והשיבו אמור אל הכהנים וכו' דמעון אגג נסתלק והריגתו על נוב:
וזכורני שראיתי בספר אחד מרבני אשכנז שנזדמן לי לפי שעה זה שמו ברית שלום שפירש במשז"ל שקיים שאול לא תאכלו על הדם ואמר לישראל ושחטתם בזה ומשו"ה נזדמנה לו חרב במלחמה ואמר בקמא דף ן' גבי נחוניא חופר שיחין אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו וז"ש מלך ראשון ידקר בחרב כיון שהוא נצטער וקיים לא תאכלו על הדם וזמנת לו חרב ידקר בחרב והשיבו אמור וכו' זה הנשאר רשום אצלי מדברי הרב הנז' והוא ז"ל האריך. ואפשר לומר לפי זה דשם אמרו בקמא ואעפ"כ מת בנו בצמא לפי שהקב"ה מדקדק עם חסידיו וכתבו התוס' שם עמ"ש דבר שנצטער וא"ת הא מת בנו בצמא וי"ל דמ"מ באותו דבר עצמו לא היה ראוי ליכשל ע"ש ועוד אפשר לומר דיש הפרש בין מה שנפלה בתו בבור ונכשלה בידי' למה שאח"ך מת בנו בצמא דאם המיתה בידי שמים בלי אמצעות האדם עצמו ודאי יש לומר שהקב"ה מדקדק עם חסידיו אבל שהאדם עצמו יכשל בידיו וימות הא לא אפשר ואני אומר דבר שנצטער יכשל זרעו. ועוד תירץ רבינו ישעיה הביאו בשיטה מקובצת דכשנפלה בתו לבור על ידי אמירת ר' חנינא הקב"ה הסכים ונצולה אך כשאירע בנו בצמא לא היה מי שיאמר שום דבר ע"ש. ועתה נבא למאמרינו ונדקדק עוד מ"ש הראהו שאול ובניו נופלים בחרב ואמאי הזכיר בניו ומשה רבינו למה לא נקט מלך ראשון ובניו ידקרו בחרב. ותו מה ראה משה רבינו לדבר על ענין שאול ובודאי ראה באספקלריא של קדש חטאותיו של שאול. אכן מפורש בכתוב ששאול עצמו נפל על החרב ומ"ש גר העמלקי לדוד הע"ה שקר ענה. והנה משה רבינו ע"ה ידע דהקב"ה מדקדק עם חסידיו וכו' וכשיש צדיק שיליץ עליו בטענת דבר שנצטער יכשל ניצול דהקב"ה מסכים לדברי הצדיק וכמו שאמר רבינו ישעיה ולכן משה רבינו ע"ה דיבר כך להציל לשאול כמו שעשה ר' חנינא וז"ש מלמד שהראה לו הקב"ה וכו' ויש לדקדק מה הלשון אומרת מלמד הול"ל אמר ר' יהושע וכו' הראה לו וכו' אמנם הכונה דמזה יצא לימוד דכשיקרה מקרה כזה לומר דבר שנצטער יכשל וינצל וז"ש משה רבינו ע"ה מלך ראשון שלא הי"ל חרב כי הוא היה ראשון שהיו תחת פלשתים ובזכות השתדלותו ושחטתם בזה נזדמן לו חרב ודבר שהשתדל בו עצמו כתירוץ התוס' ידקר הוא עצמו באמצעותו שנפל על החרב כתירוצנו ועוד שכבר מתו בניו וגבי נחוניא הוה סגי במיתת בנו ועתה מלבד בניו הוא ידקר בחרב וראוי להצילו ואמר משה רבינו ע"ה כן להיות לו מליץ ושהקב"ה יסכים כמו שהסכים לר' חנינא כמו שאמר רבינו ישעיה והשיבו הקב"ה ודאי היה ראוי שאני אסכים על ידך אמנם שאני הכא שיש מקטרגים וכשיש מקטרגים מבני אדם שהרג שהן עצמן מקטרגים לא יועיל המלצתך וז"ש ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים ללמד דדוקא הכא שהרג והן מקטרגים לא יועיל המליץ אבל בלא"ה יועיל כמו ר' חנינא:
ובאופן אחר יראה במ"ש בס' אגדת אליהו דף צ"ח משם הגאון הרמ"ע מפאנו זצ"ל דמה שזכה שאול למלכות היינו משום דבנימין לא השתחוה לעשו ע"ש וז"ש מלך ראשון שיעמוד על בניך ראשון דייקא דלמה היה שאול ראשונה במלכות אף דעל שבט יהודה נגזר שממנו יהיה במלכות ה"ט שלא השתחוה בנימין לעשו וא"כ איך ידקר בחרב אומנות עשו האי דישנא להאי פרדישנא א"ל אמור אל הכהנים שהרגם בחרב ותפס אומנות עשו ודוק:
א"נ אפשר בפלוגתא דרבינא ורב סמא לענין שליח לדבר עבירה פ"ק דמציעא דף יו"ד דלרב סמא חצר חייב דבע"כ מותיב ביה וכתב הרב מופת הדור מהרח"א בעץ החיים פ' שמות משם הרב מהר"ר דוד גרשון דמלך כחצר דמי. ועל זה קשיא לי מקדושין דף מ"ג [ובקונטרס עין זוכר עמדתי עוד על זה בדף יו"ד ע"ד ועמ"ש שם ויש לפרש דרך זה כפי איזה צד וסברות הפוסקים שכתבתי שם ודוק היטב] דמייתי שמאי מקרא ואותו הרגת ומאי ראיה שאני מלך. ותו הש"ס דקאמר שאני התם דגלי קרא א"נ בחרב בני עמון דפטור ולימא דהתם מלך. ונראה לישב דכל זה לרבינא אבל רב סמא יאמר דה"ט דת"ק דשאני התם דהיה מלך ושמאי אינו מחלק והשתא לרב סמא מקרא דאותו הרגת חייב שאול בנוב. אך מאחר די"ל דהדבר תלוי כרבינא אם הוא בר חיובא יש צד לומר דשאול שוגג וגם אם חייב בדיני שמים לא הי"ל לידקר בחרב. וז"ש מלך ראשון כלומר דאכתי לא הוה ענין דוד דכתיב ביה ואותו הרגת וס"ל כרבינא והוא שוגג ידקר בחרב כאלו הוא מזיד. א"ל אמור אל הכהנים שיש מקטרג וקי"ל כרב סמא והי"ל ללמוד דשגגת תלמוד עולה זדון. ובס' אספקלריא המאירה דף ע"ח פירש דרך חריף:
ומה שהקשה שם למ"ש דשאול מכלל חסידיו דמדקדק בחוט השערה מההיא דמי שנתחייב ד' מיתות וכו' ומשמע דשוים דיני שמים לדיני אדם ותירץ היכא דנדון ומלך לא דן והקשה דשאול קודם ונדון וכו' ע"ש באורך. יש להשיב דאעיקרא ל"ק דמ"ש מי שנתחייב ד"מ היינו אם היה נדון אף שלא נדון ואף אחר הגזרה חייב בדיני אדם מיקרי לפי דבריו. אבל האמת דחייב בדיני שמים אינו בכלל. ומ"ש אם נתחייב ד"מ היינו שאם היה נדון היה חייב בדיני אדם אז עתה דבטלו ד"מ נדון בד"ש כאלו היו סנהדרין אבל לא מיירי במי שאינו חייב בדיני אדם וזה ברור ודוק הטב כי קצרתי: