Penei David, Leviticus, Shmini
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מאמר רבותינו זכרונם לברכה לא מתו בני אהרן אלא שהורו הלכה בפני משה רבן ק' דהכתיב הוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש וע"פ כל העם אכבד ואז"ל שאמר משה רבינו ע"ה יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום אבל הייתי סבור או בי או בך עכשיו אני רואה שהם גדולי' ממני וממך. וא"כ איך אמרו שמתו על שהורו הלכה וכו' ועוד שאמרוהו בלשון שלילה לא מתו אלא וכו'. ואפשר לומר הנה באמת נדב ואביהוא גדולים מאד וראויי' היו שיתקדש הבית בהם אך אם הם היו ענוי' והם מחזיקים עצמן לקטנים ומחזיקים למשה רבינו ואהרן אביהם לגדולים מהם ובפרט למשה רבינו רבם ורבן של כל ישראל א"כ לא היה כבוד ה' שיתקדש הבית בהם כי לעיני כל ישראל הם בחורי חמד דגמירי ולא ס"ד דישראל שהם גדולים כל כך ואינו ניכר דמשום קדוש הבית מתו. אבל השתא כי הם הורו בפועל שהיו מחזיקים עצמן לגדולי' ואמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ננהיג הצבור ותלו שררת משה ואהרן מצד זקנה וגם הורו הלכה בפני משה רבן דעשו מעשה להורות שאינם מחשיבים אותו לרב להודיע כי גדלו מאד ונעשו הברים וסברי דתלמיד חבר וכ"ש נעשה גדול מותר להורות בפני רבו. או דאף דתלמיד חבר אסור אם נעשה גדול מותר והורו בפועל והוראתם היתה כדין דגם זה מורה דאין להם דין תלמיד דאלו היה להם דין תלמיד לא מסתייע' מילתא כמו שאמר פ' אעפ"י ומכל זה נודע לעם שהם גדולים וראוים הם להתקדש הבית על ידם ונמצא דדא ודא חדא היא דלגדולתם נתקדש הבית וזה היה על ידי שהורו הלכה וגילו לכל שהם גדולים. אך אם לא היו מורים הלכה והיו מקטינים עצמם לא מתו ולא נתקדש הבית בהם דלא היתה נודעת גדולתם ולא היה כבוד ה' להתקדש הבית על ידם. והטיבו אשר דיברו רבותינו זכרונם לברכה לא מתו בני אהרן אלא על שהורו הלכה וכו' כמבואר. וז"ש משה רבינו סבור הייתי שיתקדש או בי או בך דהגם דהוא ידע תוקף גדולתם מ"מ סבר כיון שאין מכיר בגדולתם והם אינם מראים לעם חין ערכם א"כ לא היה כבוד לה' להתקדש על ידם והייתי סבור או בי או בך דמוחזקים אנחנו לגדולים ועתה אני רואה בחוש שהם גדולים כלומר שכבר בעיני העם גדלו מאד שעשו מעשה להורות גדולתם וז"ש הוא אשר דיבר בקרובי אקדש וכי תימא הרי הם מתו שהורו הלכה בפני רבם לז"א ועל פני כל העם אכבד דא ודא חדא היא שאם הם לא היו מראין בפועל שהם גדולים לא היה כבוד ולא היה ניכר שהבית נתקדש בגדולים אבל עתה שהם הראו כחם ועל פני כל העם דייקא אכבד כי נתפרסמה גדולתם וידעו שהם גדולים:
כתוב בס' אמרי נועם בסדר היום וז"ל הק' הר"ח אמאי לא אכל פנחס את השעיר ותירץ הר"ש דבספרי אומר לא נתכהן וכו' ועוד הקשה הר"ח למ"ד משה שמש וכו' והשיב הר"ש דלא ידע ליה האי פלוגתא עכ"ל וק' דהכל תלמוד ערוך בזבחים דף ק"א דשם מקשה מפנחס וממשה ומשני לא נתכהן ומשה טרוד בשכינה ע"ש: