אפשר לרמוז במשז"ל דלא נזכר אהרן בפ' ויקרא בשביל העגל ואמר משה לפני הקב"ה אפשר בור שנואה ומימיה חביבין חלקת כבוד לעצים בשביל בניה' וכו' ולא תחלוק כבוד לאהרן בשביל בניו והקב"ה קיים דבריו ואמר צו את אהרן גם נודע משז"ל שאהרן היה נוטל העגל ופוחסו בפניהם ומראה להן שאין בו ממש וזה נחשב לו לחטא וא"ל משה רבינו מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה דהיו שוגגין ועשית אותם מזידין. גם כ' בעניותנו בס' הקטן ראש דוד במאמר על כל דבר פשע זה אהרן שהכונה דלקדושת אהרן הקב"ה דקדק עם חסידו ונחשב לו הכל פשע. גם ידוע שבקרבן ע"ז עולה קודמת לפי שבאה על המחשבה ומחשבת ע"ז היא כמעשה כדכתיב למען תפוש את ישראל בלבם כמו שאמר פ"ק דקדושין ולכן אף דבשאר קרבנות חטאת קודמת לעולה בקרבן ע"ז עולה קודמת לחטאת שהמחשבה כמעשה משא"כ בשאר חטא דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ולזה חטאת קודמת לעולה. ועפ"ז נבא אל הביאור דבפ' ויקרא דלא נזכר אהרן נתן טעם בסופה ברמז וז"ש וכפר עליו הכהן כלומר הכהן הידוע הוא אהרן יכפר עליו כמו שאמר קח לך עגל לכפר על מעשה העגל ונסלח לו. ולא תסבור שפשע וחטא אהרן קדוש ה' ח"ו אך לפי קדושתו ויקר תפארת גדולת נשמתו כל דבר שהיה עושה נחשב לו פשע וז"ש על אחת מכל אשר יעשה כלומר כל דבר קטון אשר יעשה נחשב לו פשע וזהו לאשמה בה דמילתא זוטרתי לגביה גדולה היא אליו. ומשו"ה לא נזכר שמו בפרשה הזו. וידבר ה' אל משה לאמר בשביל אמירה אחת שא"ל משה חלקת כבוד לעצים וכו' לזה אמר צו את אהרן ואת בניו. וכ"ת מה היה חטאו לאמר בשביל מה שאמר לישראל דאין ממש בעגל ומשו"ה היה הקב"ה בכעס עמו ולא הוזכר בפרשה אבל בעגל עצמו לא חטא שהרי הקריב חטאת קודם לעולה ולא כע"ז דעולה קודמת וכמו שאמר הכתוב קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך וז"ש תדע דלא חטא בעגל ח"ו שהרי זאת תורת העולה שהקריב אהרן היא העולה סתמית שבאה אחר חטאת א"כ לא חטא בע"ז רק חטאו באמירה שאמר לישראל כמשז"ל וכמו שרמז פה בתיבת לאמר כמדובר:

ויראה לפרש עוד זאת תורת העולה היא העולה במ"ש המפרשים דאשכחן דר' ישמעאל קרא והטה וכתב על פנקסו כשיבנה בה"מ אקריב חטאת שמנה ואמאי הוצרך לזה ותירצו דהקורא בתורה חשוב כקרבן כלפי חלק גבוה אבל חלק הכהנים אינו מועיל הקריאה ולכן צריך להקריב בפועל בעבור חלק הכהנים ועוד תירצו כי הן אמת שהקורא בתורת הקרבנות כאלו הקריב אך אינו נחשב כאלו הקריב מן המובחר וחלב מריאים זהו תורף דבריהם. ונפקא מינה בין שני התירוצים לעולה דכולה כליל דלתירוץ הראשון הקורא בתורת עולה הוא חשוב ממש כאלו הקריב בפועל דכיון דליכא בה חלק כהנים א"כ הקריאה עולה לחלק גבוה ואין צריכים להקריב בפועל. אבל לתירוץ שני עולה ושאר קרבנות שוו בשעוריהן דלא חשיב שהקריב מן המובחר. וז"ש תורת העולה שהעוסק בתורת עול' כמקריב עולה כמשז"ל ולא תימא שאינה מן המובחר אלא היא העולה ממש כמקריב בפועל שעיקר התירוץ הוא דבשאר קרבנות חלקם של כהנים אכתי פש גביה וא"כ עולה דכולה לגבוה סלקא הקריאה עולה ממש כמקריב עולה בפועל היא העולה כמות זה כן מות זה:

ובזה אפשר לפרש פסוק זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וכו' ונקדים דהטור כתב דיקרא פרשת עולה ואח"כ פרשת חטאת והקשה הרב מגן אברהם סימן א' דהי"ל לקרות פ' חטאת קודם דחטאת קודמת לעולה ובס' מחנה ראובן דף מ"ה תירץ על פי תירוץ הנז' דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ובקריאת פ' הקרבן חסר חלק הכהנים ולפי זה עולה מכפרת יותר דלית בה חלק כהנים ולכן בקריאה עולה קודמת שבקריאת פ' עולה מתכפר יותר ע"ש וז"ש זאת התורה כלומר אם תקרא בתורת הקרבנות אז העולה קודמת (שמכפרת הלימוד הרבה) [שבלימוד מתכפר יותר בעולה] דאין בה חלק לכהנים ולכן הסדר הוא עולה קודם וז"ש לעולה למנחה לחטאת וכו' דבלימוד יקרא עולה תחילה כאמור. [וחזה הוית בספר צמח דוד שבא לידינו מקרוב והוא להרב הגדול מהר"ר יוסף דוד זלה"ה פ' ויקרא דף רי"ג שפירש משז"ל העוסק בתורה אין צריך עולה וכו' דהכונה אין צריך עולה וכו' לכשיבנה בית המקדש ורבי ישמעאל מדת חסידות הוא ע"ש באורך וק"ק דהאמרינן ביומא דף פ' ע"א א"ר אלעזר האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור ופירש"י שמא יבנה בה"מ בימיו ויתחדש ב"ד ותתחדש הלכה וכו' ע"ש הרי דאמרו דצריך שיכתיב לו שיעור ומדברי הרב הנז' יראה הרואה דאף שיבנה בה"מ בימיו אין צריך דכבר נתכפר לו בתורה שקרא פ' חטאת, ומדברי רש"י שכתב שמא יבנה בה"מ בימיו וכו' נראה דאם מת פקע חיובו ולתחיית המתים פנים חדשות באו לכאן. אך מדברי רבינו האר"י זצ"ל מוכח בכמה דוכתי דאף אם מת צריך לתקן כל אשר חטא בגלגולים אחרים כנודע:]

בקרבן עולה ויורד שאלני נכבד אחד דכתיב ואם לא תשיג ידו יקריב שתי תורים אחד חטאת ואחד עולה מה טעם הצריך לעני עולה והלא חטאת הוא חייב שכן העשיר מביא כשבה או שעירה ולעני תיסגי בתור אחד לחטאת ותו לא. והשבתי לו דע כי אין בקרבנות טעם מספיק לפי קצורנו ולפי פשטן של דברים כי גם את הכל עלה בכב"ש כבשי דרחמנא ומסתרים שמו ואמור רבנן בנותן טעם לפי הפשט מן הבא בידם למען דעת כל עמי הארץ והן בעון חכמי הדור כעמא דארעא מי יתן והיה ידעון רצון הפשט האמיתי ודבר ה' היה יקר וכל רז אנס להו זולתי השרידים אשר ה' קורא. ומ"מ להוציאך חלק אי אפשר ויראה במה שאמרו ז"ל דהעשיר הוא קרוב לחטוא וכמו שפירשו בזהר הקדוש אשר נשיא יחטא דבכלם כתיב אם ובנשיא כתיב אשר דודאי הוא חוטא וא"כ יש צד זכות לעשיר דהטבע מחייב שיחטא. כל קבל דנא העני לב נשבר ורוח נמוכה הוא רחוק מהחטא וכשיחטא יש צד להחמיר בחטאתו על דרך שאמרו דל גאה אין הדעת סובלו אמטו להכי אם דל הוא ולא תשיג ידו ריבה בקרבנו אחד לחטאת ואחד לעולה להורות שחטאו קשה יותר מהעשיר. ומצינו בכהן משיח שלא הזכיר בקרבנו כל הקרב ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לפי שהוא אהוב ומיעט בסרחונו. ודכוותא להפך כשחטאתו הוא יותר קשה ריבה בקרבנו כולי האי ואולי יהיה לו כפרה ולעורר לבו שלא ישוב לכסלה ויזהר ויזדרז להתרחק מן החטא:

ועוד אפשר כי העני ראשית הגש להקריב קרבנו לבו הלך חשכים ומהרהר ואומר אלו היה לי הייתי מקריב שעירה או כשבה ויהרהר בלבו על מה עשה ה' ככה יחל"ש עני בעוניו ולרש אין כל היד ה' תקצר שאהיה עשיר כאחרים ומה חטאתי הלא בצל אל הייתי יותר מעשירי עם יחד עשירים שאננו ומבטלים מעבודתם עבודת ה' וכל כי הני מילי דברים שבלב אש תוקד כלפי מעלה חס ושלום על כן בא האלהים החפץ לזכות בריותיו וציוה שיביא עולה לכפר על הרהורי לבו על דלותו כי זאת העולה לכפר על הנמשך מהקרבת חטאתו הרהורי דברים נוסף על עיקר חטאו ודיבר הכתוב בהוה. ואף אם המצא עני ונכה רוח וחרד על דברו ולבו לב טהור. מ"מ הדבר סתום ואין אתנו יודע מחשבות אדם לכן מילתא פסיקתא גזר שכל דל יביא עולה וחטאת. ובדלי דלות הגם דשכיח יותר ויותר בסד"ר רע"ם להתרעם עלי דלותו. מ"מ לפי קושי עונייו לא יחשוב ה' לו עון על דברים שבלבו רש ונקל"ה קלוי באש צר"ה דעניותא:

וגם אני שמעתי באומרים בנותן טעם כי דל חלקו יקריב קרבנו עולה וחטאת דכיון דחטאת העוף אין למזבח אלא דמה ציוה ה' שיקריב עולה אלו דבריהם. ויש להרחיב טעם זה במשז"ל בעולת העוף שהיה קרב נוצתה שהוא ריח רע כדי שיהא המזבח שבע ומהודר בקרבן העני. והכי נמי אפשר לומר להפך ממש"ל כי להודיע חיבת העני כי הוא חלקו יתברך ומאנין תבירין דיליה וכתיב אני את דכא ושפל רוח לכן לפרסם חיבתו של עני כי הוא חלקו יתברך כי הגם שחטא הנה הוא נאחז בסבך העניות וכתיב יחלץ עוני בעונייו מדינה של גהינם לכן ציוה שיקריב עולה וכולה לגבוה סלקא וגם הנוצה לרמוז כי ריח רע שלו הוא ריח ניחח ואין דבר חוצץ בינו לשמים כביכול:

וקרוב להאמור אפשר לומר דשמא יחשוב העני דאין חטאתו חשוב כחטאת העשיר כי שיח ושיג לו לתת השעי"רה או כשב"ה לדבר ואחשיביה רחמנא לא כן הדל בדלותו בהגיע תור לחטאת ונמצא דמו אין חשוב בעיניו הד"ם כי יקריב ולא יהיה לו כפרה גמורה לזה ציוה ה' להקריב תור לעולה ויקריבו נוצתה עמה ויהיה נחת רוח לעני ומשם יבחין העני כי תו"ר האדם המע"לה גם ריח הנוצה מופת חותך כי רוצה ה' בקרבנו ונסלח לו. ועיין בריש פ' מחוסרי כפרה שאמרו לא מצינו חובה פחות משתי תורים. ואחר זמן רב בא לידי ס' פענח רזא וראיתי שחקר חקירה זו ותירץ התירוץ הנזכר כדי שיהיה למזבח גם כן שאם יהיה חטאת לא יהיה למזבח ואם יהיה עולה לא יהיה לכהנים ע"ש ובודאי דעולה לבד לא אפשר דצריך חטאת על חטא: