כל פקודי הלוים וכו'. הרמב"ן זצ"ל חקר איך שבט לוי היו מועטים כל כך ותירץ. והרב המופלא ח"ק מהר"ח ן' עטר זלה"ה בס' אור החיים הקשה על דבריו ומסיק דכשגירש עמרם יוכבד כל שבט לוי גירשו נשותי' ואף כשחזר עמרם והחזירה הוא החזירה בנבואה אבל כל השבט לא החזירו נשיהן והיו בטלים מפו"ר ע"ש באורך:

ואנא זעירא דברי הרב קשים בעיני דלשון התלמוד בסוטה דף י"ב עמד והחזיר את אשתו עמדו כלן והחזירו נשותיהן ומשמע דעמרם גדול הדור היה ואותם שגירשו כשגירש החזירו כשהחזיר לפי שהסכים לדברי מרים שגזרתו קשה משל פרעה על הזכרים ונקבות ובעה"ז ובעה"ב והם דברי טעם. ותו דאמרינן התם כיון דשדיוהו למשה בטלו גזרתיהו ואמר משה לישראל בשבילי נצלתם כלכם. ואם כן טענת הרב ז"ל ששבט לוי לא יכלו לסבול גזיר' השלכת ילדיהם ליאור וללכת ללדת בשדה וכו' אזדא לה. כי בלדת משה רבינו נתבטלה הגזרה ואיך שבט לוי אשר לא עלה עליהם עול השעבוד בטלו מצות פו"ר דמה שהיו יולדות בשדה היה משום גזירת כל הבן הילוד וכמו שאמר מהרש"א באגדתיה וא"כ כשנתבטלה גזרת כל הבן הילוד בלדת משה רבינו אמאי לא החזירו נשותיהן. והנכון כמו שאמר הרמב"ן דהריבוי היה למי שהיו מענין אותו ובמקום פן ירבה כן ירבה ומה שטען על זה ממשז"ל שיעקב אבינו ראה ס' רבוא והאריך בזה. אפשר שרבותינו זכרונם לברכה בזה דבריהם יש להם פתרון נסתר ואינו כפשוטן של דברים ועוד יש לישב כאשר יראה הרואה. ותירוץ שני שתירץ הרמב"ן שהיה מפני כעס יעקב והקשה הרב ממנין דברי הימים אפשר דכעס יעקב לא עשה רושם כי אם עד שהופרשו הלוים לעבודת המלך בפועל כשהוקם המשכן ודוק: