Penei David, Numbers, Beha'alotcha
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אפשר לפרש שהיו מראים פנים שכונתם לשמים אבל התורה העידה עליהם שתשוקתם לא היה לתכלית טוב כמו שהם אומרים רק לצד היצר ותאוה גופני' וז"ש התאוו תאוה כלומר התאוו ולא תחשוב שהיה לטובה רק אינו אלא תאוה גופנית. וישובו ויבכו גם בני ישראל כלומר וישובו לדרכם הרעה גם בני ישראל שבו לסרחונם בדרך לא טוב. אבל אמירתם היתה מורה כי כל מעיינם לשם שמים וז"ש ויאמרו מי יאכילנו בשר שאנו רוצים לברר ניצוצות הקדושה ולהרויח ריוח גדול באכילת בשר שתכף מהבע"ח יבא למדרגת אדם וכמו שאמר רבינו האר"י זצ"ל בכונת אומרם ע"ה אסור לאכול בשר לפי שצריך כח גדול לזה אך הוא ריוח עצום וז"ש מי יאכילנו בשר כי אנחנו דור דעה ובתוכנו ה' ועתה יגדל נא כחנו לאכול בשר ולברר. זכרנו את הדגה שיש בה הרבה ניצוצות וכמה מיני נשמות אשר נאכל כלומר שבאכילתנו במצרים חנם מן המצות לא עשינו כלום ואותה האכילה לשוא היתה וצריך לאכלה פעם אחרת וז"ש אשר נאכל כי הניצוצות אשר היו שם עוד יבואו וצריך לאכלם עוד הפעם לבררם וז"ש אשר נאכל לעתיד שאותה האכילה לא היתה כלום ונ"ט שהיתה במצרים ערות הארץ חנם מן המצות. וכיוצא את הקישואים וכו' כי הירק יש בירור גדול וצריך טורח וכמו שאמר האר"י זצ"ל בכונת רב חסדא שאמר שלא היה אוכל ירק לרוב הטורח והריוח מועט. ואנו אכלנו במצרים בבלי דעת ולא עשינו כלום. ועתה נפשנו יבשה אין כל כלומר אין כאן בירור דהמן נבלע באברים ואין ברירה וכמו שאמר בס' עבודת הגפן בטעם שהמן נבלע באברי' דענין האכילה דניצוצות הקדושה שיש באכילה נבלעים בגוף וחלק הטומאה יוצאה לחוץ ואז"ל אין דבר טמא יורד מן השמים וא"כ המן כלו קדושה ולכך כלו נבלע באברי' עכ"ד וז"ש ועתה נפשנו תאותנו לברר יבשה אין כל שום בירור כי המן נבלע באברים זה היו מורים מן השפה ולחוץ דלש"ש אומרים. ולפי האמת דלבם לא נכון לכך נאמר עד אשר יצא מאפכ' והיה לכם לזרא שבמקום בירור ותהי להפך וז"ש לזרא כמו לזרה בה"א כמו שפירשו המפרשים והיינו לאשה זרה סט"א רחמנא ליצלן:
ועטרת ראשי אבא מאר"י זלה"ה בנימוקיו פי' משם הר' מהר"א ברודו זלה"ה אומר' ועתה נפשנו יבשה אין כל דמזון הנפש הוא בברכ' הנהנין דהגוף נהנה באכילה ושתיה והנפש הנאתה בברכות וזו היתה תרעומתן זכרנו את הדגה וכו' את הקשואין וכו' דעל הכל צריך ברכה פרטית ועתה נפשנו יבשה אין כל אינה נזונית לברך בשום דבר בלתי אל המן עינינו ותינח דטעמו נהפך אל כל מין שנרצה אבל בזה לא נתחייב לברך עכ"ד. והנה הגם שיש לפרש זה בדבריהם הן בעון תואנה היו מבקשים ואפשר שזה כונת הכתוב וינסו אל בלבבם לשאול אוכל לנפשם כלומר הטמון בלבם הוא נסיון ותואנה. אך בפיהם ירצו לשאול אוכל כלומר לברר כמש"ל ועוד לנפש"ם שרוצים מזון הנפש לברך ברכת המיני"ם על כל מין ברכתו ועוד וידברו באלהים וכו':
ואפשר לומר דרך הלציי במשז"ל דהמן לא היה משתנה לאבטחים וכיוצא כי הם נזק וז"ש ועתה נפשנו כלומר תאותנו יבשה דלא כל מה שאנו רוצים אנו טועמין במן וז"ש אין כל דכמה דברים אנו רוצים לטעום והמן אינו נהפך לטעם ההוא ואנו משועבדים למן וז"ש בלתי אל המן עינינו ואנו מסורים בידו אם רוצה נהפך לטעם ההוא ואם לאו לא: