(א) מי יתן כל עם ה' נביאים. כי יתן ה' את רוחו עליהם הראשונים פירשו דניחא ליה דכלם יהיו נביאים רק דלא יהיו כע' זקנים דכתיב ואצלתי מן הרוח אשר עליך רק שהוא ית' יתן כביכול מרוח"ו דייקא עליהם עכ"ד. והלב מהסס בזה דהרי אמרו רבותינו זכרונם לברכה משל לנר שמדליקין ממנו כמה נרות ואינו חסר כלום ולמה הקפיד משה רבינו ע"ה שלא יאצל מן הרוח אשר עליו. ותו דאין זה מקביל לענותנותו הגדולה:

(ב) ואפשר לומר דאדרבה זהו מענותנותו הנפלאה וכונתו דלא יצטרכו אליו כע' זקנים שהאציל מן הרוח שלו רק יעדיף מטובו שיקבלו שפעם מה' מבלי אמצעי ויתן ה' רוחו עליהם ולמה זה יאצל מן הרוח אשר עליו כי יתן ה' את רוחו ולא יצטרכו לו כלל והוא לטובתם דוקא:

(ג) או יתכן דהכונה לומר דהשתא הע' זקנים היו צריכים כמו צנור שעל ידו יבא אליהם רוה"ק להתנבאות ולכן ה' האציל מרוחי. ואולם אם כל עם ה' אלה יהיו נביאים אז לא יצטרך צנור ובלי צנור יתן ה' רוחו עליהם דהשפע בא ברבוי מופלג לכל העם:

(ד) ועוד אפשר דבים זכו כלם לנבואה ואפי' שפחה וכמו שאמר רבותינו זכרונם לברכה ראתה שפחה על הים וכו'. וז"ש מי יתן כל עם ה' נביאים כמו שכבר היה בקריעת ים סוף אך לא יהיה אפילו שפחה אלא על עם ה' לבד כי יתן את רוחו מעין דוגמא שהיה בקריעת ים סוף:

(ה) א"נ אפשר במ"ש רבינו בצלאל בליקוטיו פ"ב דחגיגה משם רבינו אליעזר מגרמיזא ודברתי על הנביאים אל הנביאים אינו אומר אלא שהקב"ה אומר למלאכים תראו המראה הזו לנביא וזהו ודברתי למלאכים על הנביאים להראותם עכ"ל וכלפי זה אמר כי יתן ה' רוחו עליהם בלי מלאך אמצעי שיתרבה השפע והנבואה כל כך. ועל פי דברי רבינו מהר"א הנז' יובן היטב מש"ה פה אל פה אדבר בו שהוא מיוחד למעלה זו. משא"כ שאר נביאים דהנבואה על ידי מלאך ודוק: